מו יאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תבנית {{סופר}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

מוֹ יאן (במנדרינית: 莫言, בפין-יין: Mò Yán; נולד ב-17 בפברואר 1955) הוא שם העט של גְווָאן מוֹיֵה (סינית מפושטת: 管谟业; סינית מסורתית: 管謨業, בפין-יין: Guǎn Móyè), סופר סיני מודרני. מו יאן כתב ארבעה רומנים מצליחים, עשרות נובלות וסיפורים קצרים, הוא נחשב כיום לאחד הסופרים המוערכים בסין, ובעולם הוא מוערך על שילוביו בין ההיסטוריה והתרבות הסינית לבין ההיסטוריה והתרבות המערבית ביצירתו, ובין עממיות ומודרניות. ספריו תורגמו לתריסר שפות, בהן אנגלית, גרמנית, צרפתית ועברית. חלק מסיפוריו אף עובדו לסרטים. חתן פרס נובל לספרות לשנת 2012.

מו יאן הוא שם העט של הסופר, ומשמעותו המילולית "לא מדבר".

ביוגרפיה

מו יאן נולד ב-1955 במחוז שאנדונג שבצפון-מזרח סין, למשפחת איכרים. הוא נטש את לימודיו בזמן מהפכת התרבות והחל לעבוד במפעל המייצר שמן. בגיל עשרים הוא התגייס לצבא השחרור העממי. כמו סופר סיני אחר יאן ליין-קה גם מו יאן בהיותו חייל הצטרף למחלקת התעמולה של הצבא ושם התנסה לראשונה בכתיבה, ובשנת 1981 פורסם הרומן הראשון שלו, "גשם שוטף בליל אביב". ב-1984 קיבל משרת הוראה במחלקה לספרות באקדמיית התרבות של צבא סין.

יצירתו

מו יאן הוא קומוניסט בדעותיו אך גם פתוח במידה מסוימת לדעות מערביות. שם ספרו, "דורה אדומה", מרמז לדגן בשם דורה אדומה (גיבורי הרומן ניזונים ממנו, שותים יין העשוי ממנו, מסתתרים באמצעותו מפני היפנים ועוד), ובנוסף הצבע האדום מזוהה עם הקומוניזם, דבר שמאפיין את רוח הרומן.

יצירותיו של מו יאן הן בעיקר פרשנות חברתית והיסטורית. כדוגמת סופר סיני מודרני אחר, סו טונג, גם מו יאן מרבה להציג בפירוט תיאורי זוועה, ואכזריות קיצונית כחלק מהריאליזם הסוציאליסטי נוסח מקסים גורקי. מו יאן מושפע בכתיבתו מלו שון, שנחשב לאחד ממייסדי הספרות הסינית המודרנית, ומהסופר גבריאל גרסיה מרקס.

סרטים שנעשו על פי ספריו

פרסים

  • 2005 - פרס קיריאמה[1] בעבור ספרו "שדיים גדולים וירכיים רחבות"
  • 2009 - פרס ניומן לספרות סינית בעבור ספרו "חיים ומוות מתישים אותי"[2]
  • 2005 - פרס נונינו הבינלאומי
  • 2012 - פרס נובל לספרות

מיצירתו

ספריו שתורגמו לעברית

  • דורה אדומה (1988, 2004), תרגם מאנגלית: יואב הלוי, ספרית מעריב, 1994. (פורסם בסינית מסורתית ב-1988 ובמפושטת ב-2004, בשם "שבט הדורה האדומה")
  • בלדות השום, תרגמה מאנגלית: עידית פז, ספרית מעריב, 1996. (פורסם בסינית בשם "בלדות עלי השום השמימיים")
  • חיים ומוות מתישים אותי (2006), תרגמה מאנגלית: ענת מוריץ, ספרית מעריב, 2011. (פורסם בסינית ב-2006 בשם "עייפות החיים והמוות")
  • צפרדעים (2009), תרגמו מסינית: תרצה ערב וקובי לוי, הוצאת חרגול, 2015.

ספרים נוספים של מו יאן שתורגמו לאנגלית

  • "שדיים גדולים ירכיים רחבות" (פורסם בסין ב-1996 בשם "שדיים גדולים ותחת שמן", ותורגם לאנגלית ב-2005)
  • "הרפובליקה של היין" (פורסם בסין ב-1992 בשם "ארץ היין", ותורגם לאנגלית ב-2000)
  • "שְׁפֿוּ: אתה תעשה כל דבר בשביל הצחוק", אוסף סיפורים קצרים (פורסם בסינית בפרקים מ-1998 עד 2009 בשם "ההומור המתגבר של שְׁפֿוּ", תורגם לאנגלית ב-2002)

יצירות חשובות נוספות של מו יאן בסינית

  • "נדנדת הכלב הלבן" (2004)
  • "שבט אוכלי העשב" (2000)
  • "עינוי עץ האלגום" (2001)
  • "הגזר הנוצץ" (1996)
  • "ארבעים ואחד תותחים" (2003)
  • "שלושה עשר צעדים" (2003)
  • "שור" (1998, הפרק הראשון של "ההומור המתגבר של שְׁפֿוּ")
  • "הקיר שיכל לשיר" (2000)
  • "ווא" (2011)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מו יאן בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ פרס קיריאמה
  2. ^ על זכייתו בפרס ניומן לספרות סינית, באתר הפרס


זוכי פרס נובל לספרות
1901–1925 פרידום (1901) • מומזן (1902) • ביירנסון (1903) • אצ'גראי, מיסטרל (1904) • סנקביץ' (1905) • קרדוצ'י (1906) • קיפלינג (1907) • אויקן (1908) • לגרלף (1909) • הייזה (1910) • מטרלינק (1911) • האופטמן (1912) • טאגור (1913) • לא חולק (1914) • רולן (1915) • היידנסטם (1916) • גילרופ, ה. פונטופידן (1917) • לא חולק (1918) • שפיטלר (1919) • האמסון (1920) • פרנס (1921) • בנאבנטה (1922) • ייטס (1923) • ריימונט (1924) • שו (1925) קובץ:Nobel Prize.png
1926–1950 דלדה (1926) • ברגסון (1927) • אונדסט (1928) • מאן (1929) • לואיס (1930) • קרלפלט (1931) • גולסוורתי (1932) • בונין (1933) • פיראנדלו (1934) • לא חולק (1935) • או'ניל (1936) • גאר (1937) • בק (1938) • סילנפא (1939) • לא חולק (1940–1943) • ינסן (1944) • מיסטרל (1945) • הסה (1946) • ז'יד (1947) • אליוט (1948) • פוקנר (1949) • ראסל (1950)
1951–1975 לגרקוויסט (1951) • מוריאק (1952) • צ'רצ'יל (1953) • המינגוויי (1954) • לכסנס (1955) • חימנס (1956) • קאמי (1957) • פסטרנק (1958) • קווזימודו (1959) • פרס (1960) • אנדריץ' (1961) • סטיינבק (1962) • ספריס (1963) • סארטר (1964) • שולוחוב (1965) • עגנון, זק"ש (1966) • אסטוריאס (1967) • קאוובטה (1968) • בקט (1969) • סולז'ניצין (1970) • נרודה (1971) • בל (1972) • וייט (1973) • יונסון, מרטינסון (1974) • מונטאלה (1975)
1976–2000 בלו (1976) • אליכסנדרה (1977) • בשביס-זינגר (1978) • אליטיס (1979) • מילוש (1980) • קנטי (1981) • גארסיה מארקס (1982) • גולדינג (1983) • סייפרט (1984) • סימון (1985) • סויינקה (1986) • ברודסקי (1987) • מחפוז (1988) • סלה (1989) • פס (1990) • גורדימר (1991) • וואלקוט (1992) • מוריסון (1993) • אואה (1994) • היני (1995) • שימבורסקה (1996) • פו (1997) • סאראמאגו (1998) • גראס (1999) • שינג'יאן (2000)
2001 ואילך נייפול (2001) • קרטס (2002) • קוטזי (2003) • ילינק (2004) • פינטר (2005) • פאמוק (2006) • לסינג (2007) • לה קלזיו (2008) • מילר (2009) • ורגס יוסה (2010) • טראנסטרמר (2011) • מו (2012) • מונרו (2013) • מודיאנו (2014) • אלכסייביץ' (2015) • דילן (2016) • אישיגורו (2017) • טוקרצ'וק (2018) • הנדקה (2019) • גליק (2020) • גורנה (2021) • ארנו (2022) • פוסה (2023) • האן (2024)
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=מו_יאן&oldid=429274"