ויקטור גריניאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ויקטור גריניאר
Victor Grignard
לידה 6 במאי 1871
פטירה 13 בדצמבר 1935 (בגיל 64)
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים צרפת
תרומות עיקריות
גילוי תרכובת גריניאר

פרנסואה אוגוסט ויקטור גריניארצרפתית: François Auguste Victor Grignard;‏ 6 במאי 1871 בשרבור13 בדצמבר 1935 בליון) היה כימאי צרפתי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1912 (לצד פול סבטייה)[1], "על גילוי תרכובת גריניאר" ו"תגובת גריניאר", אשר שתיהן חשובות ביצירת קשרי פחמן-פחמן.

חייו

גריניאר, בנו של יצרן מפרשים, למד מתמטיקה בליון, המשיך ללימודי כימיה, וקיבל משרת פרופסור באוניברסיטת ננסי ב-1910. במהלך מלחמת העולם הראשונה עסק בתחום החדש של לוחמה כימית, ועבד על יצור פוסגן וגילוי גז חרדל. מולו, בצד הגרמני, פעל הכימאי פריץ הבר, שמאוחר יותר (בשנת 1918) זכה גם הוא בפרס נובל לכימיה.

גריניאר ידוע במיוחד בשל שיטתו החדשה ליצירת קשרי פחמן-פחמן (תגובת סיפוח) בסינתזה אורגנית (הפרסום המקורי: V. Grignard, Compt. Rend. Vol. 130, p. 1322 1900). הסינתזה מתבצעת בשני שלבים:

  1. סינתזת תרכובת גריניאר: תרכובת אורגנומגנזיום ("ריאגנט גריניאר") נוצר על ידי הגבה של אורגנוהליד (R-X, כאשר R מציין אלקיל, אציל או אריל רדיקל, ו-X מציין הלוגן כמו ברום או יוד) עם מגנזיום מתכתי בתוך דיאתיל אתר. לחומר שנוצר יש את הנוסחא הכימית הכללית R-Mg-X.
  2. התקפת הקרבוניל: מוסיפים קטון או אלדהיד (בשניהם קבוצת קרבוניל) לתמיסה. אטום הפחמן הקשור לאטומי המגנזיום מסתפח לפחמן הקרבונילי על ידי סיפוח נוקלאופילי, ונוצרת תרכובת חדשה, ממשפחת הכהלים.

תגובת גריניאר היא כלי חשוב לבניית תרכובות אורגניות גדולות ממולקולות קטנות. על ידי בחירה זהירה של חומרי המוצא, ניתן לבנות מגוון רחב של חומרים בעזרת תגובה זו. על עבודתו זו, זכה גריניאר בפרס נובל לכימיה בשנת 1912, במשותף עם עמיתו הצרפתי, פול סבטייה (שזכה בפרס על עבודתו בתחום ההידרוגנציה).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור גריניאר בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ חלוקת פרס נובל, הצבי, 23 בדצמבר 1912