במסגרת פורמולה 1 של שנת 1993 התקיימו 16 מרוצים. באליפות העולם זכה אלן פרוסט. קבוצת ויליאמס-רנו זכתה באליפות העולם ליצרנים.
אלן פרוסט חזר לאחר עונה אחת בה לא השתתף כלל במרוצי פורמולה 1 ואילו איירטון סנה נותר ללא קבוצה והועסק ברגע האחרון על ידי קבוצת מקלארן על בסיס מרוצים פרטניים. סנה סיים בסופו של דבר במקום השני בדירוג האליפות, אם כי פרוסט ניצח בהפרש גדול. ריקארדו פטרזה, הנהג בעל הכי הרבה מרוצים בפורמולה 1 (עד לעונה זו) פרש בסוף העונה.
היות שנייג'ל מנסל שהיה אלוף העונה הקודמת פרש, הרי שלא הייתה אף מכונית עם המספר "1" שכן מספר זה שמור לאלוף העולם. קבוצת ויליאמס השתמשה במספרים "0" ו-"2". מקרה זה קרה גם בעונה לאחר מכן, בעקבות פרישתו של פרוסט. ניצחונו של איירטון סנה בגרנד פרי האוסטרלי היה לאחרון בקריירה שלו.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:
- שינוי מקצי הדירוג: שני מקצי דירוג, אחד ביום ששי ואחד ביום שבת, באורך שלושת רבעי השעה כל אחד. 30 רכבים יכולים להשתתף במקצי הדירוג. 26 המדורגים הראשונים ישתתפו במרוץ.
- הרוחב מקסימלי של הרכב הוגבל ל-200 מילימטר במקום 215 קודם לכן.
- הקטנת קוטר הצמיגים. קוטר הצמיגים האחוריים המקסימלי הוגבל ל-381 מ"מ במקום 457 קודם לכן.
- גובה מינימלי לכנפון הקדמי: 40 סנטימטר מעל רצפת הרכב במקום 25 קודם לכן.
מרוצי עונת 1993
מספר המרוץ
|
מקום המסלול
|
תאריך המרוץ
|
נהג מנצח
|
קבוצה מנצחת
|
1
|
דרום אפריקה (1928–1994) קיאלאמי, דרום אפריקה
|
14 במרץ
|
צרפת אלן פרוסט
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
2
|
ברזיל אינטרלאגוס, ברזיל
|
28 במרץ
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-פורד
|
3
|
האיחוד האירופי דונינגטון, בריטניה (גרנד פרי אירופה)
|
11 באפריל
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-פורד
|
4
|
סן מרינו אימולה, סן מרינו
|
25 באפריל
|
צרפת אלן פרוסט
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
5
|
ספרד ברצלונה, ספרד
|
9 במאי
|
צרפת אלן פרוסט
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
6
|
מונקו מונטה קרלו, מונקו
|
23 במאי
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-פורד
|
7
|
קנדה מונטריאול, קנדה
|
13 ביוני
|
צרפת אלן פרוסט
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
8
|
צרפת מני-קור, צרפת
|
4 ביולי
|
צרפת אלן פרוסט
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
9
|
בריטניה סילברסטון, בריטניה
|
11 ביולי
|
צרפת אלן פרוסט
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
10
|
גרמניה הוקנהיים, גרמניה
|
25 ביולי
|
צרפת אלן פרוסט
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
11
|
הונגריה בודפשט, הונגריה
|
15 באוגוסט
|
בריטניה דיימון היל
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
12
|
בלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה
|
29 באוגוסט
|
בריטניה דיימון היל
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
13
|
איטליה מונזה, איטליה
|
12 בספטמבר
|
בריטניה דיימון היל
|
בריטניה ויליאמס-רנו
|
14
|
פורטוגל אסטוריל, פורטוגל
|
26 בספטמבר
|
גרמניה מיכאל שומאכר
|
בריטניה בנטון-פורד
|
15
|
יפן סוזוקה, יפן
|
24 באוקטובר
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-פורד
|
16
|
אוסטרליה אדלייד, אוסטרליה
|
7 בנובמבר
|
ברזיל איירטון סנה
|
בריטניה מקלארן-פורד
|
דירוג נהגים סופי
דירוג קבוצות סופי
קישורים חיצוניים