יחסי אורוגוואי–לבנון
| יחסי אורוגוואי–לבנון | |
|---|---|
|
|
| |
| אורוגוואי | לבנון |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 176,215 | 10,400 |
| אוכלוסייה | |
| 3,385,468 | 5,831,521 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 77,241 | 17,937 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 22,815 | 3,076 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי אורוגוואי–לבנון הם יחסי החוץ בין אורוגוואי ולבנון. אורוגוואי הכירה בעצמאותה של לבנון ב-22 בנובמבר 1943. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים ב-25 באוקטובר 1945.
לבנונים באורוגוואי
המהגרים הלבנונים הראשונים לאורוגוואי הגיעו בשנות ה-60 של המאה ה-19.[2] בשנת 1954 חיו באורוגוואי 15,000 איש ממוצא לבנוני.[3] עד 2009 המספר גדל לכ-55,000.[4] בשנת 1997 ציין דובר בית הנבחרים של אורוגוואי כי הפרלמנט המונה 99 מושבים מכיל שני חברים ממוצא לבנוני, כולל הוא עצמו.[5]
יחסים דיפלומטיים
בשנת 1924 הקימה אורוגוואי קונסולית כבוד בביירות, וב-16 בנובמבר 1928 הפכה אותה לקונסוליה כללית של מדינת לבנון רבתי וסוריה.[6] ב-25 באוקטובר 1945 ממשלת אורוגוואי הייתה אחת המדינות הראשונות שכוננה יחסים דיפלומטיים עם מדינת לבנון העצמאית החדשה, ושדרגה את משלחתה בביירות לשגרירות. בשנת 1954 ביקר נשיא לבנון כמיל שמעון באורוגוואי.[3] ב-31 במאי 1954 חתם על ההסכם הראשון בין שתי המדינות במונטווידאו.[6]
בשנים 1946–1963 יוצגה לבנון באורוגוואי על ידי קונסוליית כבוד במונטווידאו. משנת 1963 יוצגה לבנון באמצעות שגרירותה בבואנוס איירס, ארגנטינה. בשנת 1971 הקימה לבנון שגרירות במונטווידאו.[7]
בדצמבר 1999 ניהל זאפר אל-חסן, מזכ"ל משרד החוץ הלבנוני, שיחות דו-צדדיות עם סגן שר החוץ של אורוגוואי רוברטו רודריגס פיולי בנושא שיפור היחסים בין שתי המדינות בתחום המדיני, הכלכלי והתרבותי. פיולי ביקר בלבנון עם משלחת של אנשי עסקים ממוצא לבנוני.[8] שני הנציגים חתמו על הסכם על שיתוף פעולה תרבותי.[9][10]
קיימת מחלוקת באורוגוואי בנוגע ליחסים עם לבנון. חוליו מריה סנגינטי מפרטידו קולורדו, נשיא בשנים 1995–2000, אמר בראיון לאחר שאיבד את השלטון שאורוגוואי טעתה לתמוך בלבנון בסכסוכים עם ישראל בשל כישלונה של לבנון בלחימה בטרור.[11]
במאי 2007 עיטר נשיא לבנון, אמיל לחוד, את שגריר אורוגוואי היוצא, ווס אלברטו רוביו, במסדר הארז הלאומי, בתודה על עבודתו הדיפלומטית. השגריר חנך מאוחר יותר את פסלו של חוסה חרוואסיו ארטיגס, משחרר אורוגוואי, המנציח כמעט 49 שנים של יחסים דיפלומטיים ללא הפרעה בין שתי המדינות.[12] מאוחר יותר בשנת 2007 הפך חורחה לואיס ז'ור ארנולטי לשגריר החדש של אורוגוואי בלבנון.[13]
לאחר בחירתה המפתיעה של ממשלה פרו מערבית בלבנון במהלך יוני 2009, בירכה אורוגוואי את הנשיא מישאל סולימאן, הממשלה החדשה ואנשי לבנון ואמרה כי הם מקווים שהתפתחויות האחרונות יאחדו אותם עם קשרים הדוקים מאוד.[14]
באפריל 2011 ערך שר החוץ לואיס אלמגרו ביקור רשמי בלבנון ובמדינות אחרות במזרח התיכון.[15]
סכסוכים בין לבנון לישראל
אורוגוואי תמכה בעקביות בלבנון בסכסוכים עם ישראל. במהלך מבצע ליטני, הפרלמנט של אורוגוואי היה היחיד בדרום אמריקה שקיבל החלטה בדרישה ליישם את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 425 מ-1978, וקראה לישראל להסיג לאלתר את כוחותיה מלבנון.[5] במהלך מלחמת לבנון השנייה נקלעו לסכסוך חמש משפחות אורוגוואיות ממוצא לבנוני, אך הן הצליחו להימלט מלבנון לסוריה.[16] אורוגוואי תיאמה עם ונצואלה לפנות את אזרחיה.[17][18] שר החוץ של אורוגוואי, ריינאלדו גרגאנו, הצהיר כי ישראל צריכה להפסיק את האש ולהתחיל בשיחות עם לבנון בפיקוח האו"ם.[19]
נציגויות דיפלומטיות
- לבנון מחזיקה באורוגוואי שגרירות במונטווידאו.[20]
- אורוגוואי מחזיקה בלבנון שגרירות בביירות.[6]
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא יחסי אורוגוואי–לבנון בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ Embassy of Lebanon in Montevideo
