ז'ורז' דלרו
ז'ורז' דלרו (בצרפתית: Georges Delerue; 12 במרץ 1925 - 20 במרץ 1992) היה מלחין קולנוע צרפתי. חיבר מוזיקה ליותר מ-300 סרטים מז'יל וג'ים ועד פלאטון. זכה בפרס אוסקר עבור "A Little Romance" (1980) ובמועמדויות עבור "אן של אלף הימים" (1969), עליו היה מועמד גם לפרס גלובוס הזהב, "יום הדולפין" (1973), גם עליו היה מועמד לגלובוס הזהב, "ג'וליה" (1977) ו-"סיפורה של אגנס" (1985) וכן ארבעה פרסי סזאר (שלושה מהם רצופים, האחרון עבור המטרו האחרון, 1981) ושני פרסי באפט"א. בנוסף למוזיקה לקולנוע כתב גם את המוזיקה לתשעה בלטים, שתי אופרות וכן מוזיקה תזמורתית ומוזיקה לתוכניות רדיו וטלוויזיה. העיתון "לה פיגארו" כינה אותו "מוצארט של הקולנוע"[1].
תולדות חייו
נולד ברוּבֶּה (Roubaix) שעל גבול בלגיה למשפחה מוזיקלית. בגיל 14 ניגן קלרינט בלהקה מקומית וזכה להשכלה קלאסית בקונסרבטוריון המקומי. לאחר מכן עבר לפסנתר ולאחר שלקה בעקמת עבר לקריירה של מלחין.
ב-1945 עבר לפריז והחל ללמוד בקונסרבטואר של פריז. על מנת להתפרנס עבד כנגן ג'אז בבארים. מ-1947 הלחין עבור הקומדי פראנסז ותיאטראות נוספים, המוזיקה שלו זכתה בפרסים והוא היה לחברם של פייר בולז, מוריס ז'אר ובוריס ויאן. בשנות החמישים עבר להלחנה לסרטים קצרים ולאופרה-קומיק כתב מוזיקה לבלט, למחזות של בוריס ויאן ולתוכניות טלוויזיה. ב-1955 חיבר קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת ואופרה לפי שלגייה. ב-1959 חיבר את המוזיקה לסרט הראשון באורך מלא, Le bel âge.
בהמשך עבד עם הבמאים האירופאים פרנסואה טריפו (ז'יל וג'ים, מי ירה בפסנתרן, לילה אמריקאי - בו הופיע בהופעת קמע, המטרו האחרון), ז'אן-לוק גודאר (הגוף והלב), אלן רנה, לואי מאל, ברנרדו ברטולוצ'י (הקונפורמיסט) ואחרים, במקביל לפיתוח קריירה בהוליווד.
נפטר בלוס אנג'לס מהתקף לב בגיל 67.
מבחר מהסרטים להם כתב מוזיקה
- אדם לכל עת
- ויוה מריה!
- נשיא על הכוונת
- נשים אוהבות
- הקונפורמיסט
- אהבה במנוסה
- רודפי הבצע
- טירונות
- תאומים
- עוברת אורח בסן סוסי
- מגנוליות מפלדה
- חרב גדעון
- פלאטון
- נוכלת ושמה סו
- עשירות ומפורסמות
- סיפורה של אגנס"
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ז'ורז' דלרו
- נקרולוג, הניו יורק טיימס
- ז'ורז' דלרו, באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.