ריקי לי ג'ונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריקי לי ג'ונס
Rickie Lee Jones
ריקי לי ג'ונס, 2007
ריקי לי ג'ונס, 2007
לידה 8 בנובמבר 1954 (גיל: 70)
שיקגו, אילינוי
תקופת הפעילות מ-1979
סוגה פולק, פולק רוק, ג'אז, רוק ובלוז
http://www.rickieleejones.com

ריקי לי ג'ונס (באנגלית: Rickie Lee Jones; נולדה ב-8 בנובמבר 1954) היא זמרת-יוצרת, מוזיקאית וסופרת אמריקאית. פעילה בתחומי הפולק והפולק רוק, הג'אז, הרוק והבלוז. בעלת שני פרסי גראמי (פרס תגלית השנה ב-1980 וב-1990 עבור ביצוע הג'אז הווקלי הטוב ביותר). בסקר שערך ערוץ VH1 בשנת 1999 נבחרה למקום ה-30 ברשימת מאה הנשים החשובות ברוק.[1]

שנים ראשונות

ריקי לי ג'ונס נולדה בשיקגו. בהיותה בת חמש עברה משפחתה לאריזונה ובגיל עשר עברה לאולימפיה, וושינגטון, שם עזב האב את משפחתו. בגיל 17 נרשמה ג'ונס לקולג' בטקומה ובגיל 18 עברה לבדה לווניס, שם למדה אנתרופולוגיה ומוזיקה.

במשך כחמש שנים הופיעה במועדונים קטנים, שרה חומרים שכתבה לבדה או עם בן זוגה באותה עת, מרק ווהן (שירם המשותף, "Weasel and the White Boys Cool" שולב באלבום הבכורה של ג'ונס). ב-1978 הכירה את טום וייטס במועדון הטרובדור והשניים הפכו לבני זוג לחיים וליצירה.

ראשית הקריירה 1979–1982

במרץ 1979 ראה אור אלבום הבכורה שלה, "Rickie Lee Jones", בחברת וורנר ברד'רס. האלבום, בסגנון פולק רוק, הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים בילבורד 200, וכלל את השיר "Chuck E.'s in Love", שהגיע למקום הרביעי במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100 והפך ללהיטה הגדול ביותר. שירים נוספים בתקליט זכו לפופולריות, בהם "Coolsville",‏ "Last Chance Texaco" ו-"Young Blood".

חודש לאחר צאת האלבום הופיעה ג'ונס, שהייתה אז בלתי מוכרת כלל לציבור, בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" ובמסגרת מסע ההופעות הראשון שלה הופיעה בקרנגי הול ועל כריכת מגזין רולינג סטון. בטקס פרסי גראמי הייתה מועמדת לשיר הטוב ביותר (עבור "Chuck E.'s in Love") ולהופעה הנשית הטובה ביותר (עבור "Last Chance Texaco") וזכתה בפרס תגלית השנה.

ב-1980, בעקבות פרידתה מווייטס, כתבה ג'ונס את אלבומה השני, "Pirates", שראה אור ביולי 1981. האלבום זכה לשבחי הביקורת והקהל, והגיע למקום השלישי במצעד האלבומים בילבורד 200. הוא זכה לדירוג של חמישה כוכבים במגזין רולינג סטון, וטיים מגזין נקב בו כתקליט הטוב ביותר לשנת 1982.

המשך הקריירה

ריקי לי ג'ונס בירושלים, 2016

ב-1983 עברה ג'ונס לפריז והחלה לפתח כיוונים אחרים ביצירתה, כגון ג'אז ואוונגרד.

בספטמבר 1984 ראה אור אלבומה השלישי, "The Magazine" בעל הסאונד הג'אזי, שסימן שינוי כיוון מתדמית זמרת הפופ לתדמית מתוחכמת יותר, העסוקה בחיפוש וגיבוש דרך אמנותית.

באותה תקופה החלה התמכרותה להרואין וקוקאין.

ב-1987 ערכה סיבוב הופעות ג'אזי בנורווגיה ובישראל ולאחריו שבה לקליפורניה. ב-1988 נישאה לפסקל נבט מאייר וילדה את בתה שרלוט.

ב-1989 ראה אור תקליטה "Flying Cowboys" בחברת גפן רקורדס. הניו יורק טיימס מנה את התקליט, אותו כינה "שרוי בחלומות של מיתולוגיה אישית", בין עשרת התקליטים הטובים ביותר לשנת 1989.[2] השיר הפותח את התקליט, "The horses", אותו חיברה עם בעלה, שולב בפסקול הסרט "ג'רי מגווייר".

הדואט שלה עם Dr. John בגרסת כיסוי לסטנדרט "Makin' Whoopee", ששולב באלבומו של Dr. John‏ "In a Sentimental Mood", זיכה אותה בפרס גראמי שני עבור ביצוע הג'אז הווקלי הטוב ביותר ל-1990.

בספטמבר 1991 ראה אור אלבומה "Pop Pop", שכלל גרסאות כיסוי לשירים במגוון סגנונות משירי טין פאן אלי ועד ג'ימי הנדריקס. האלבום הגיע למקום השמיני במצעד Contemporary Jazz של בילבורד. תקליטה הבא, והאחרון שהקליטה עבור גפן רקורדס היה "Traffic from Paradise" שראה אור ב-1993 וכלל חומר מקורי, פרט לביצוע של "Rebel Rebel" מאת דייוויד בואי.

בספטמבר 1995 ראה אור תקליטה "Naked Songs" שכלל גרסאות "אנפלגד" (כלומר בליווי אקוסטי בלבד, ללא ליווי כלים חשמליים או אלקטרוניים) לשירים מכל הקריירה שלה וגרסת כיסוי לסטנדרט "עלי שלכת".

ב-1997 התנסתה בהפקת תקליט מוזיקה אלקטרונית וטריפ הופ בשם "GHoSTYhead". בשנת 2000 הוציאה תקליט נוסף של גרסאות כיסוי, "It's Like This", שכלל שירים מאת הביטלס, מרווין גיי, ורנון דיוק, ג'ורג' גרשווין, הוגי קרמייקל, ליאונרד ברנשטיין ואחרים. האלבום זיכה את ג'ונס במועמדות לפרס גראמי עבור אלבום פופ מסורתי.

ב-2003 הוציאה את תקליטה "The Evening of My Best Day" בחברת הפקה עצמאית. התקליט כלל חומר מקורי בסגנונות רבים כגון ג'אז, גוספל, פולק קלטי, רית'ם אנד בלוז ורוק, בתזמור עשיר. בעקבות התקליט יצאה ג'ונס למסע הופעות ארוך ומוצלח.

ב-2005 ראתה אור אנתולוגיה (אוסף) בת שלושה דיסקים בשם "Duchess of Coolsville: An Anthology", שכללה את מיטב שיריה המוקלטים, קטעים מהופעות חיות וגרסאות ביתיות לשירים. את האנתולוגיה ליוותה חוברת מהודרת ובה מאמרים מאת טורי איימוס, רנדי ניומן, קווינסי ג'ונס ואחרים.

ב-2007 הוציאה יחד עם חבר ילדותה, לי קנטלון, את התקליט "The Sermon on Exposition Boulevard" שכלל שירים המבוססים על מילים מדרשות ישו ועיבודים של קטעים מן הברית החדשה לשפה עדכנית מאת קנטלון.

בנובמבר 2009 ראה אור תקליטה "Balm in Gilead" שכלל חומר מגוון ואירח אמנים אורחים רבים.

בספטמבר 2012 ראה אור תקליטה השלישי הכולל גרסאות כיסוי בלבד, בהן משל מיק ג'אגר, ניל יאנג, רובי רוברטסון, ואן מוריסון ועוד.

ביוני 2015, לאחר שעזבה את לוס אנג'לס ועברה להתגורר בניו אורלינס, ראה אור תקליטה "The Other Side of Desire". התקליט הופק באמצעות מימון המונים.

בקיץ 2010 הופיעה במסגרת פסטיבל ג'אז בים האדום באילת.[3] בדצמבר 2016 הופיעה בפסטיבל הג'אז בירושלים עם מבחר משיריה שעובדו במיוחד על ידי תומר בר ובליווי אנסמבל הצוללת הצהובה עם תומר בר, יוראי אורון, עופרי נחמיה ויעל שפירא.[4]

דיסקוגרפיה

אלבומי אולפן

שנה פרטי אלבום מקום במצעדים[5][6][7] הסמכות[8][9]
(מכירות)
AU US US
Jazz 		US
Folk 		UK
1979 Rickie Lee Jones 1 3 — — 18
  • US: פלטינה
  • UK: כסף
1981 Pirates — 5 — — 37
  • UK: כסף
  • US: זהב
1983 Girl at Her Volcano ‏(EP) — 39 36 — 51
1984 The Magazine — 44 20 — 40
1989 Flying Cowboys
  • השקה: 26 בספטמבר 1989
  • חברת תקליטים: Geffen
 — 39 — — 50
  • US: זהב
1991 Pop Pop
  • השקה: 24 בספטמבר 1991
  • חברת תקליטים: Geffen
 — 121 8 [A] — —
1993 Traffic from Paradise
  • השקה: 14 בספטמבר 1993
  • חברת תקליטים: Geffen
 — 111 — — —
1995 Naked Songs: Live and Acoustic
  • השקה: 19 בספטמבר 1995
  • חברת תקליטים: Reprise
 — 121 — — —
1997 Ghostyhead
  • השקה: 17 ביוני 1997
  • חברת תקליטים: Reprise
 — 159 — — —
2000 It's Like This
  • השקה: 12 בספטמבר 2000
  • חברת תקליטים: Artemis Records
 — 148 — — 185
2001 Live at Red Rocks
  • השקה: 4 בדצמבר 2001
  • חברת תקליטים: Artemis
 — — — — —
2003 The Evening of My Best Day
  • השקה: 7 באוקטובר 2003
  • חברת תקליטים: V2
 — 189 — — —
2007 The Sermon on Exposition Boulevard
  • השקה: 6 בפברואר 2007
  • חברת תקליטים: New West
 — 158 — — —
2009 Balm in Gilead
  • השקה: 3 בנובמבר 2009
  • חברת תקליטים: Fantasy
 — — — 7 —
2012 The Devil You Know
  • השקה: 18 בספטמבר 2012
  • חברת תקליטים: Fantasy
 — 190 — — —
2015 The Other Side of Desire
  • השקה: 23 ביוני 2015[11]
  • חברת תקליטים: The Other Side of Desire Records
 — 164 — — —
"—" האלבום לא הגיע למצעד זה

אלבומי אוסף

שנה פרטי אלבום
2005 Duchess of Coolsville: An Anthology
  • השקה: 28 ביוני 2005
  • חברת תקליטים: WSM/Rhino
2010 Original Album Series
  • השקה: 1 במרץ 2010
  • חברת תקליטים: Warner Bros. / Rhino UK

סינגלים

שנה שם מקום במצעדים אלבום
US US
Alt 		US
Rock 		UK[12]
1979 "Chuck E.'s In Love" 4 — — 18 Rickie Lee Jones
"Young Blood" 40 — — —
1981 "A Lucky Guy" 64 — — — Pirates
"Pirates (So Long Lonely Avenue)" — — 40 —
"Woody and Dutch on the Slow Train to Peking" — — 31 —
1984 "The Real End" 82 — — — The Magazine
1989 "Satellites" — 23 — — Flying Cowboys
2003 "Second Chance" — — — — The Evening Of My Best Day
2009 "Old Enough" — — — — Balm in Gilead
2015 "Jimmy Choos" — — — — The Other Side of Desire

פרסים ומועמדויות

שנה ארגון קטגוריה פרויקט תוצאה מקור
2024 פרס גראמי אלבום הפופ העממי הטוב ביותר Pieces of Treasure מועמדות [13]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריקי לי ג'ונס בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.


הערות שוליים

  1. ^ רשימת מאה הנשים החשובות ברוק של VH1
  2. ^ רשימת עשרת התקליטים הטובים ביותר ל-1989, באתר הניו יורק טיימס, 24 בדצמבר 1989
  3. ^ פסטיבל ג'אז 2010 - ריקי לי ג'ונס
  4. ^ ריקי לי ג'ונס & לא סטנדרטים, באתר הפסטיבל
  5. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  6. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  7. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  8. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  9. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  10. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  11. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  12. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
  13. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com


פרס גראמי לתגלית השנה
1980−1960 בובי דארין (1960) • בוב ניוהארט (1961) • פיטר נרו (1962) • רוברט גולט (1963) • סווינגל סינגרס (1964) • הביטלס (1965) • טום ג'ונס (1966) • ללא זוכה (1967) • בובי ג'נטרי (1968) • חוזה פליסיאנו (1969) • קרוסבי, סטילס ונאש (1970) • הקרפנטרז (1971) • קרלי סיימון (1972) • אמריקה (1973) • בט מידלר (1974) • מרווין האמליש (1975) • נטלי קול (1976) • סטארלנד ווקל בנד (1977) • דבי בון (1978) • א טייסט אוף האני (1979) • ריקי לי ג'ונס (1980)
2000−1981 כריסטופר קרוס (1981) • שינה איסטון (1982) • Men at Work (1983) • מועדון תרבות (1984) • סינדי לאופר (1985) • שאדיי (1986) • ברוס הורנסבי והריינג' (1987) • ג'ודי וואטלי (1988) • טרייסי צ'פמן (1989) • מילי ונילי (בוטל) (1990) • מריה קארי (1991) • מארק קון (1992) • Arrested Development (1993) • טוני ברקסטון (1994) • שריל קרואו (1995) • Hootie & the Blowfish (1996) • ליאן ריימס (1997) • פולה קול (1998) • לורן היל (1999) • כריסטינה אגילרה (2000)
2020−2001 שלבי ליני (2001) • אלישה קיז (2002) • נורה ג'ונס (2003) • אוונסנס (2004) • מארון 5 (2005) • ג'ון לג'נד (2006) • קארי אנדרווד (2007) • איימי ויינהאוס (2008) • אדל (2009) • זאק בראון בנד (2010) • אספרנסה ספולדינג (2011) • בון איבר (2012) • פאן (2013) • מאקלמור וראיין לואיס (2014) • סם סמית' (2015) • מייגן טריינור (2016) • צ'אנס הראפר (2017) • אלסיה קארה (2018) • דואה ליפה (2019) • בילי אייליש (2020)
2021 ואילך מייגן די סטליון (2021) • אוליביה רודריגו (2022) • סמארה ג'וי (2023) • ויקטוריה מונה (2024) ‏•‏‏ צ'אפל רואן (2025)
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=ריקי_לי_ג%27ונס&oldid=644623"