רוברטו בניני
רוברטו בניני (באיטלקית: Roberto Benigni; נולד ב-27 באוקטובר 1952) הוא שחקן, תסריטאי ובמאי קולנוע איטלקי זוכה פרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר עבור משחקו בסרט החיים יפים, ופרס אריה הזהב על מפעל חיים בפסטיבל הסרטים של ונציה 2021[1].
קריירה מוקדמת
בניני נולד בחבל טוסקנה שבאיטליה. הוא החל את הקריירה שלו בשנות השבעים כשחקן בסדרות טלוויזיה. כשחקן בסדרה הקומית "טלוואקה" הורד בניני מן המסך ביחד עם הסדרה לאחר ששר את ההמנון במילים המתייחסות לפעולות גופניות, ויצר מהומה תקשורתית. בשנת 1980, במהלך דיון בטלוויזיה, התייחס בניני אל האפיפיור יוחנן פאולוס השני באופן לא מנומס, ויצר מהומה נוספת.
בניני יצר סטנדרט חדש להתנהגותם של פוליטיקאים איטלקים, כאשר במהלך עצרת תמיכה במפלגה הקומוניסטית האיטלקית (בה הביע את תמיכתו) חיבק את מנהיג המפלגה אנריקו ברלינגר. הייתה זו סטייה מן הפרוטוקול הקפוא של התנהגות הפוליטיקאים האיטלקים, ונקודת שבר שממנה והלאה טרחו הפוליטיקאים האיטלקים להפגין גינונים "עממיים" יותר.
שיתוף הפעולה עם הבמאי ג'ים ג'ארמוש
בניני "התגלה" לקהל הצופים שמחוץ לאיטליה, בסרטו של הבמאי העצמאי האמריקני ג'ים ג'ארמוש, "נרדפי החוק" (Down by Law). בסרט זה שיחק בניני אסיר, המושלך לתא בבית כלא בעוון רצח של אדם באמצעות כדור ביליארד. בבית הסוהר הוא מוצא את עצמו עם שני בריונים קשוחים, בגילומם של טום וייטס (זמר רוק), המשחק אדם שנדון למאסר על שנתפס נוהג במכונית כאשר בתא המטען מצויה גופה, וג'ון לורי (מוזיקאי הג'אז), המשחק סרסור שהופלל על סרסרות לזנות של ילדה בת שתים עשרה. השניים, שכאשר היו לבדם בתא, היו מנוכרים זה לזה, התאחדו אל מול התנהגותו המשונה של בניני שידיעותיו בשפה האנגלית מתמצות במשפט - "I scream, you scream, we all scream, for ice cream". בהנהגתו של בניני הם מצליחים להגות תוכנית בריחה מן הכלא, בורחים אל בית בודד בביצות, שם פוגש בניני את ניקולטה (דמות זו מגולמת על ידי ניקולטה בראסקי, אשתו של בניני ושותפה למרבית סרטיו). בניני מתאהב בה, והשנים חיים באושר ובעושר. הסרט צולם בשחור לבן, והוא יצירת מופת בסגנונו הידוע של ג'ארמוש, מחשובי הבמאים שקמו לקולנוע העצמאי האמריקני בשנות השמונים. משחקם של ווייטס ולורי מעולה (בהתחשב בעובדה שהמדובר במוזיקאים מקצועיים), אך התנהגותו הקפריזית של בניני היא אחד מהאלמנטים שגרמו להצלחתו הגדולה של הסרט.
לאחר סרט זה צילם בניני עם ג'ארמוש סרט קצר בשם "קפה וסיגריות" (1986), שהורחב לאחר מכן לכלל סרט באורך מלא, הכולל עשרה קטעים נוספים פרט לקטע עם בניני, ויצא אל האקרנים בשנת 2003. כן שיחק בניני בשנת 1991 בסרטו של ג'ארמוש "מונית לילה", שהוא סרט המורכב ממספר אפיזודות הסובבות סביב נהיגה במונית, בערים שונות בעולם. בסרט זה שיחק בניני נהג מונית המביך עד מוות כומר שעלה במקרה למונית, כאשר הוא מתוודה בפניו על מגוון מרשים של סטיות מיניות משונות.
הקריירה באיטליה
לאחר "נרדפי החוק" המשיך בניני לשחק בסדרה של קומדיות דוברות איטלקית והפקות בינלאומיות שזכו להצלחה מעבר לגבולות איטליה. בין היתר שיחק בסרט "שטן קטן שלי", לצד וולטר מתאו, "המפלצת" וב"ג'וני סטקינו", אותם ביים בעצמו. המדובר בקומדיות עממיות, הנשענות על משחקו המוגזם של בניני, על חילופי זהויות, ועל הופעתה של ניקולטה בראסקי לצדו. בשנת 2002 יצר בניני גרסה חדשה לספר הילדים הקלאסי מאת קרלו קולודי "הרפתקאותיו של פינוקיו", אשר הייתה לסרט הקופתי ביותר באיטליה בשנה זו עליו זכה בפרס פטל הזהב לשחקן הגרוע ביותר ובהמשך גילם את ג'פטו בסרט משנת 2019 בשם "פינוקיו". בניני מוערך אף כחרזן מאלתר (צורת אומנות מקובלת במולדתו טוסקנה) וכן ידוע כמי שלמד בעל פה את "הקומדיה האלוהית" של דנטה אליגיירי ומסוגל לומר אותה מראשיתה ועד סופה.
בשנת 2012 הופיע בסרטו של וודי אלן, "לרומא באהבה" בתפקיד לאופולדו, פקיד זוטר שהפך לידוען הנמצא במרכז ההתעניינות של אמצעי התקשורת.
החיים יפים
ערך מורחב – החיים יפים
בניני ידוע בעיקר בשל סרטו "החיים יפים" (1997), סרט טרגי-קומי אודות השואה. עלילת הסרט עוסקת בגואידו - יהודי איטלקי, שמנסה לגרום להישרדותו של בנו במחנה השמדה. האב, גואידו, מנסה לשכנע את בנו שהאירועים מסביבם הם רק משחק, ושעליהם לשמור על הכללים על מנת לנצח במשחק. בסרט משחקת גם אשתו של בניני, ניקולטה בראסקי. אביו של בניני שהה שנתיים במחנה הריכוז ברגן-בלזן, והסרט מבוסס במידת מה על התנסויותיו במחנה. הסרט היה מועמד לשבעה פרסי אוסקר, וזכה בשלושה - פרס הסרט הזר של השנה, פרס השחקן הטוב ביותר של השנה (עבור בניני שכיכב בסרט ואף ביים אותו), ופרס המוזיקה המקורית לסרט דרמה.
פעילות פוליטית
בניני ידוע כמתנגד חריף לראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני. הוא ביקר אותו בחריפות מספר פעמים, ואף הוביל נגדו הפגנה גדולה נגד החלטה לקצץ תמיכה ממשלתית באמנויות. שיא פעילותו נגד ברלוסקוני היה כשהופיע במהדורת החדשות הנצפית ביותר באיטליה לכבוד סרט חדש שלו, וקפץ מאחורי המגיש עם פתיחת המהדורה ומתח את הצופים בהכרזה "ברלוסקוני התפטר". לאחר מכן הותיר את מגיש החדשות פעור פה כשעשה מעין סטריפטיז, פרם את חולצתו במהלך הריאיון, והניח אותה על כתפי המגיש כשהוא מתגלגל מצחוק.
פילמוגרפיה נבחרת
- ברלינגר, אני אוהב אותך (1977)
- נמר בליפסטיק (1979)
- לונה (1979)
- בעין האפיפיור (1980)
- אתה מפריע לי (1983)
- נרדפי החוק (1986)
- שטן קטן שלי (1988)
- מונית לילה (1991)
- קפה וסיגריות (2002)
- ג'וני סטקינו (1992)
- בנו של הפנתר הורוד (1993)
- המופרע (אנ') (1994)
- החיים יפים (1997)
- אסטריקס ואובליקס נגד יוליוס קיסר (1999)
- פינוקיו (2002)
- כשתראי נמר בשלג (2005)
- לרומא באהבה (2012)
- פינוקיו (2019)
קישורים חיצוניים
- רוברטו בניני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
רוברטו בניני (1952-), דף שער בספרייה הלאומית
דני מוג'ה ויונתן גת, החיים יפים: האם מדובר בסרט אנטישמי?, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי- אלון גור אריה, העוקץ האיטלקי-הצדעה לקומדיות של רוברטו בניני, באתר ynet, 18 ביוני 2011
- ביקורת על "החיים יפים", סרטו של רוברטו בניני, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ Wiseman, Andreas (April 15, 2021). Roberto Benigni To Receive Venice Film Festival Golden Lion Lifetime Achievement Award. Deadline Hollywood. Retrieved April 15, 2021
| פרס פטל הזהב לשחקן הגרוע ביותר | ||
|---|---|---|
| 1980–1999 | ניל דיימונד (1980) • קלינטון ספילסבורי (1981) • לורנס אוליבייה (1982) • כריסטופר אטקינס (1983) • סילבסטר סטאלון (1984) • סילבסטר סטאלון (1985) • פרינס (1986) • ביל קוסבי (1987) • סילבסטר סטאלון (1988) • ויליאם שאטנר (1989) • אנדרו דייס קליי (1990) • קווין קוסטנר (1991) • סילבסטר סטאלון (1992) • ברט ריינולדס (1993) • קווין קוסטנר (1994) • פולי שור (1995) • טום ארנולד / פולי שור (1996) • קווין קוסטנר (1997) • ברוס ויליס (1998) • אדם סנדלר (1999) | |
| 2000–2019 | ג'ון טרבולטה (2000) • טום גרין (2001) • רוברטו בניני (2002) • בן אפלק (2003) • ג'ורג' ווקר בוש (2004) • רוב שניידר (2005) • מרלון ויינס ושון ויינס (2006) • אדי מרפי (2007) • מייק מאיירס (2008) • האחים ג'ונאס (ג'ו, קווין, וניק)(2009) • אשטון קוצ'ר (2010) • אדם סנדלר (2011) • אדם סנדלר (2012) • ג'יידן סמית' (2013) • קירק קמרון (2014) • ג'יימי דורנן (2015) • דינש ד'סוזה (2016) • טום קרוז (2017) • דונלד טראמפ (2018) • ג'ון טרבולטה (2019) | |
| 2020–הווה | מייק לינדל (2020/21) • לברון ג'יימס (2021) • ג'ארד לטו (2022) • ג'ון ווייט (2023) | |
| פרס גילדת שחקני המסך לשחקן הטוב ביותר בסרט קולנוע | ||
|---|---|---|
| 1995–2009 | טום הנקס (1994) • ניקולס קייג' (1995) • ג'פרי ראש (1996) • ג'ק ניקולסון (1997) • רוברטו בניני (1998) • קווין ספייסי (1999) • בניסיו דל טורו (2000) • ראסל קרואו (2001) • דניאל דיי-לואיס (2002) • ג'וני דפ (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • פיליפ סימור הופמן (2005) פורסט ויטאקר (2006) • דניאל דיי-לואיס (2007) • שון פן (2008) • ג'ף ברידג'ס (2009) | |
| 2010–היום | קולין פירת' (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • דניאל דיי-לואיס (2012) • מתיו מקונוהיי (2013) • אדי רדמיין (2014) • לאונרדו דיקפריו (2015) • דנזל וושינגטון (2016) • גארי אולדמן (2017) • ראמי מאלק (2018) • חואקין פיניקס (2019) • צ'דוויק בוזמן (2020) • ויל סמית' (2021) • ברנדן פרייזר (2022) • קיליאן מרפי (2023) | |
- ויקינתונים - השוואת ערכים: חסר: P31
- ערכים עם פרופילי קולנוענים-מוזיקאים
- ערכים עם תבנית בריטניקה
- זוכי אוסקר: השחקן הטוב
- זוכי פרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר
- בקרת זהויות עם 0 פריטים
- במאי קולנוע איטלקים
- זוכי אוסקר: הסרט הזר הטוב
- שחקני קולנוע וטלוויזיה איטלקים
- זוכי פרס גילדת שחקני המסך - שחקנים
- זוכי פרס פטל הזהב: שחקנים
- קומוניסטים איטלקים
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לוון
- מקבלי עיטור מסדר ההצטיינות של הרפובליקה של איטליה
- איטלקים שנולדו ב-1952
- מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אריסטוטלס של סלוניקי