קרלו אלפרדו פיאטי
| עיסוק | צ'לן, מלחין ומורה למוזיקה |
|---|---|
| פטירה | מוצו, איטליה |
| מספר יצירות ידוע | בערך 50 |
קרלו אלפרדו פיאטי (באיטלקית: Carlo Alfredo Piatti; 8 בינואר 1822, ברגמו – 18 ביולי 1901, מוצו) היה צ'לן, מורה למוזיקה ומלחין איטלקי.
ביוגרפיה
קרלו אלפרדו פיאטי הוא בנו של הכנר אנטוניו פיאטי (שנולד בשנת 1801 אף הוא בברגמו ושהוביל את התזמורת בעיר). אלפרדו פיאטי התחיל ללמוד לנגן בכינור לפני שעבר ללמוד נגינה על צ'לו. כצ'לן הוא למד אצל דודו, גטאנו זאנטי שהיה צ'לן. לאחר שנתיים של לימודים הצטרף לתזמורת בתיאטרון, שם ניגן במשך שלושה חודשים. לאחר מותו של דודו, הוא הפך לתלמיד בקונסרבטוריון של מילאנו בפיקודו של וינצ'נצו מריגי. את הופעת הבכורה שלו בקונצרט הוא ערך בגיל 15 והחל לסייר בערים בגיל 16. איש לא פקפק במיומנותו של הווירטואוז הצעיר בכלי, אך הוא לא משך קהל רב. כתוצאה מכך, כשפיאטי חלה הוא נאלץ למכור את הצ'לו שלו לכיסוי העלויות הרפואיות. פרנץ ליסט הזמין אותו להופיע באחד הרסיטלים שלו. הוא היה המום מהנגינה של פיאטי. פיאטי המשיך להיות אחד הצ'לנים המפורסמים ביותר בימיו, שאהוב על היצירות שהלחין וביצוען בעצמו.[1]
משנת 1838 הוא יצא למסע הופעות ברחבי אירופה, וניגן בהצלחה יוצאת דופן בכל הערים החשובות ביבשת. בשנת 1844 הופיע בפני הציבור בלונדון בקונצרט פילהרמוני.[2]
בשנת 1852 הוא הציג לראשונה סונטה לצ'לו ופסנתר, אופ. 32, מאת ויליאם סטרנדייל בנט (אנ'). לאחר שקיבל את כתב היד המקורי של היצירה בבוקר, הוא בחן אותה ברכבת ואז ניגן אותה בקונצרט באותו ערב בעל פה.
בשנים 1859–1897 הוא היה בתפקיד הצ'לו הראשון בקונצרטים קאמריים מפורסמים. הוא ניגן בסטרדיוואריוס שכיום נקרא על שמו ונמצא בבעלות הצ'לן המקסיקני קרלוס פריטו (אנ').[3]
תלמידיו היו רבים, וכללו את רוברט האוסמן.
קרלו אלפרדו פיאטי נפטר באיטליה, כ-4–6 קילומטרים ממקום הולדתו.
פסל של פלג גופו העליון של פיאטי שעשוי משיש, נמצא באוסף האקדמיה המלכותית למוזיקה, שניתן על ידי בתו בשנת 1909.[4]
יצירותיו
יצירות סולו לצ'לו
- שנים עשר קפריצ'יות לסולו בצ'לו, אופ. 25
צ'לו ופסנתר
- Air Baskyrs, Op. 8
- Am Meer, Serenade, Ave Maria (פרנץ שוברט / אלפרדו פיאטי)
- Canto di primavera לצ'לו ופסנתר
- קנזונטה לצ'לו ופסנתר
- דנזה מורסקה לצ'לו ופסנתר
- Elegia per la morte di Cavour לצ'לו ופסנתר
- הפצרה / תחנונים / ביט לצ'לו ופסנתר
- Follia su un'aria di Geminiani לצ'לו ופסנתר
- גליארדה לצ'לו ופסנתר
- Impromptu sopra un'aria di Purcell nella "רג'ינה אינדיאנה לצ'לו ופסנתר
- מבוא ווריאציות על נושא מתוך Lucia di Lammermoor של דוניצטי לצ'לו ופסנתר, אופ. 2
- Introduzione e Allegro alla Spagnuola לצ'לו ופסנתר
- לה ברגמאסקה לצ'לו ופסנתר, אופ. 14
- גיטה בגונדולה / לה דנזה לצ'לו ופסנתר
- Les Fiancés לצ'לו ופסנתר, אופ. 7
- מזורקה סנטימנטל לצ'לו ופסנתר, אופ. 6
- נוטורנו לצ'לו ופסנתר, אופ. 20
- השיר של אוסיאן, בלדה לצ'לו ופסנתר
- Passetemps Sentimental, Op. 4
- פיוג'יה ד'אפריל לצ'לו ופסנתר
- Sérénade Italienne לצ'לו ופסנתר, אופ. 17
- סיציליאנה לצ'לו ופסנתר, אופ. 19
- Souvenir de la Sonnambula לצ'לו ופסנתר, אופ. 5
- טרנטלה לצ'לו ופסנתר, אופ. 23
- Tema e Variazioni לצ'לו ופסנתר
- המירוץ - לה קורסה לצ'לו ופסנתר
- Rimembranze del "Trovatore" di Verdi, Op. 20
צ'לו ותזמורת
- Air Baskyrs Op.8
- הפצרה / תחנון / ביט
- סרנטה לשני צ'לים ותזמורת
- נושא וריאציות
מוזיקה לשני צ'לו
- Elegia per la morta di Anton Rubinstein
- סרנטה לשני צ'לים ותזמורת
- סרנטה לשני צ'לים ופסנתר
רביעיית צ'לו
- ln Vacanza (בחופשה) (1891)
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא קרלו אלפרדו פיאטי בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.הערות שוליים
- ^ Alfredo Piatti. 12 Cello Caprices, op. 25.
- ^ מאת מורטון לטהם, Alfredo Piatti
- ^ אלפדרו פיאטי, באתר המוקדש לו
- ^ Carlo Alfredo Piatti (1822–1901) Giacomo Manzoni of Bergamo (1870–1910) Royal Academy of Music, האקדמיה המלכותית למוזיקה