סטרדיוואריוס

סטרדיוואריוס הוא שם כולל לכלי קשת ובעיקר כינורות שיוצרו על ידי בני משפחת סטרדיווארי מאיטליה, ובעיקר על ידי אנטוניו סטרדיווארי בשנים 1666-1737. כיום נותרו כ-700 כלי קשת של סטרדיוואריוס, ולרוב הם קרויים על שמם של יוצרים מפורסמים שהחזיקו בהם בבעלותם.

כינור סטרדיוואריוס

הכינורות התקינים הכשירים כיום לנגינה נחשבים לפסגת האיכות בייצור כינורות ומבוקשים על ידי טובי הכנרים, כמו גם על ידי אספנים, ומחיריהם גבוהים מאוד. מחיר כינור סטרדיוואריוס מתקופת בְּרֶשָׁה (עיר באיטליה) מהשנים 1680 ולאחר מכן בין 1690-1700 עומד על כמה מאות אלפי דולרים. מחיר כינור מתקופת הזהב של סטרדיוואריוס, שהייתה בשנים 1700-1720, יכול להגיע למיליוני דולרים. כינורות אלו מוצגים לרוב במוזיאונים ומגיעים למכירות פומביות לעיתים נדירות.

פריט שנמכר במחיר גבוה הוא כינור "ליידי טנאנט" מ-1699 שנמכר במכירה פומבית בשנת 2005 במחיר של 2,032,000 דולר. כינור סטרדיווריוס אחר בשם "ליידי בלאנט" נמכר ב-2011 ב-15.9 מיליון דולר. מעריכים כי בעסקאות פרטיות נמכרו כינורות במחירים גבוהים אפילו יותר.

ממשלת ספרד מחזיקה אוסף קטן של כלי סטרדיוואריוס המורכב משני כינורות, שני צ'לי וויולה אחת, המוצגים במוזיאון המוזיקה של הארמון המלכותי של מדריד. אוסף חשוב נוסף מוחזק על ידי האקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון.

ניסיונות רבים נעשו לשחזר את האיכות והצליל המעולים של כינורות סטרדיוואריוס. בעקבות כך הועלו סברות, כי אנטוניו סטרדיווארי עשה שימוש בעץ שמקורו בקתדרלה ישנה לבניית כינורותיו וכי העץ שהיווה את חומר הגלם לכינורות היה מצופה בתערובת לכה מיוחדת, שהעניקה לכינורות את הצליל המזוהה עם סטרדיוואריוס.

המיתוס סביב כינורות סטרדיוואריוס איננו חדש. שרלוק הולמס, הבלש הספרותי של ארתור קונאן דויל, מתואר בספרים כבעלים של כינור סטרדיוואריוס ונכתב שהוא נוהג לנגן בו להנאתו. הקיסר נפוליאון היה בעלים של צ'לו סטרדיוואריוס "דופורט", שכיום אפשר לראות עליו שריטות שעשה עליו הקיסר בחניתו. בסרט מסדרת ג'יימס בונד, "007 באזור המסוכן", בכיכובו של טימותי דלטון, ממלא צ'לו סטרדיוואריוס תפקיד מרכזי.

כלי סטרדיוואריוס מפורסמים

כינורות

אנסטסיה פטרישאק מנגנת ב"איל קרמונזה", כינורו של אנטוניו סטרדיווארי משנת 1715

• Aranyi 1667
• ex Captain Saville 1667
• Amatese 1668
• 1671 oistrakh על שם דוד אויסטרך. נגנב בשנת 1996 ועדיין לא נמצא.
• Spanish 1677
• 1680 פגניני – בבעלות הפדרציה היפנית למוזיקה ומושאל כרגע ליפני קיקואי איקדה.
• 1681 Fleming – בבעלות ה-stradivarius society, ומושאל כרגע בהשאלה קבועה לססיל וורד.
• Bucher 1683
• Cipriani Potter 1683
• Cobbett ex Holloway 1683
• ex Arma Senkrah 1685
• ex Castelbarco 1685
• Auer 1689 – על שם הכנר לאופולד אאואר, בבעלות ה-stradivarius society, ומושאל כרגע לכנר הרוסי ואדים גלוזמן.
• Arditi 1689
• Baumgartner 1689
• Bingham 1690
• Bennet 1692
• Falmouth] 1692 בבעלות ה-stradivarius society, הושאל בעבר לכנר היווני לאונידס קבקוס.
• Baillot-Pommerau 1694
• Fetzer 1694 – בבעלות ה-stradivari society, בהשאלה קבועה לכנר רוג'רו אליפרנקיני (Ruggero Alifranchini).
• Cabriac 1698
• ex Baron Knoop 1698
• The Lady Tennant 1699
• Longuet 1699
• 1699 Countess Polignac – בבעלות הכנר הישראלי גיל שחם.
• Castelbarco 1699
• Cristiani 1700
• Taft ex Emil Heermann 1700
• Dushkin 1701 – בבעלות ה-stradivarius society, בהשאלה קבועה לכנר פרנק אלמונד.
• The Irish 1702 – בבעלות הבנק הפיני oko bank. מושאל לנגן הפיני רקה סילוואי (Réka Szilvay).
• Conte di Fontana 1702
• 1702 king maximilian joseph – בבעלות ה-stradivarius society ומושאל כרגע לברנט קורפקר (berent korfker.)
• Lyall 1702 – בבעלות ה-stradivarius society ומושאל כרגע לכנר סטפן מילנקוביץ.
• La Rouse Boughton 1703 – בבעלות הבנק הלאומי של אוסטרליה, בהשאלה קבועה לכנר בוריס קושניר.
• Allegretti 1703
• Alsager 1703
• Emiliani 1703 – נמצא בבעלות אן-סופי מוטר.
• Betts 1704
• 1707 ex Brüstlein – בבעלות הבנק הלאומי של אוסטרליה.
• 1707 la cathedrale – בבעלות ה-stradivarius society ומושאל ליפנית טאמאקי קאוואקובו.
• Hammer 1707 – מושאל ליפנית קיוקה טקזאווה (Kyoko Takezawa) על ידי ה-stradivarius society.
• Burstein, Bagshawe 1708 – בבעלות ה-stradivarius society. מושאל כרגע לכנרת ג'ניס מרטין.
• Duc de Camposelice 1708
• 1708 Ruby בבעלות אגודת סטראדיוורי, מושאל כרגע לודים רפין.
• ' 1709 בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין
• Ernst 1709
• Viotti 1709
• Lord Dunn-Raven 1710 – נמצא בבעלות אן-סופי מוטר.
• 1710 ex Roederer בבעלות הכנר דוד גרימל.
• ex Vieuxtemps 1710
• Liegnitz 1711
• Boissier 1713
• Gibson ex Huberman 1713 – בבעלות הכנר ג'ושוע בל.
• Cremonese ex Joachim 1714 בבעלות האקדמיה המלכותית למוזיקה
• Dolphin 1714 – בבעלות הפדרציה היפנית למוזיקה.
• Soil 1714 – שייך לכנר יצחק פרלמן. נחשב לכינור הטוב ביותר של סטרדיוואריוס.
• ex Berou ex Thibaud 1714
• Le Maurien 1714 – נגנב ב-2002 וטרם נמצא.
• Leonora Jackson 1714מקומו לא נודע מאז 1962.

Lipinski 1715.

• Titian 1715
• Alard 1715
• ex Bazzini 1715
• Cessole 1715
• ex Marsick 1715 – שייך לג'יימס אהנס (James Ehnes).
• Berthier 1716
• Booth 1716 – בבעלות יוליה פישר (julia fischer).
• Colossus 1716 – נגנב ב-1998 ועדיין חסר.
• Monasterio 1716
• Provigny 1716
• Messiah 1716
• ex Wieniawski 1717
• Gariel 1717
• Windsor-Weinstein 1716 – בבעלות המועצה הקנדית למוזיקה.
• Firebird ex Saint-Exupéry Stradivarius|Firebird ex Saint-Exupéry 1718 – בבעלות סלוואטורה אקארדו (Salvatore Accardo).
• Madrileño 1720
• ex Beckerath 1720
• Artot 1722
• Jupiter 1722 – בבעלות הפדרציה היפנית למוזיקה, ובהשאלה לכנרת מידורי.
• Laub-Petschnikoff 1722
• 1722 Jules Falk – בבעלות ויקטוריה מולובה (Viktoria Mullova).
• Kiesewetter 1723 – בבעלות ה-stradivarius society, ובהשאלה לכנר סטפן יאקיב (Stefan Jackiw).
• 1724 – La Saraste – בבעלות הקונסרבטוריון הממלכתי של מדריד.
• 1725 Brancaccio
• Barrere 1727 – currently owned by the Stradivari Society, on extended loan to Janine Jansen. [1]
• Davidov-Morrini 1727 – Stolen in 1995, it is still missing. [2]
• ex General Dupont 1727
• Holroyd 1727
• Kreutzer 1727
• Hart ex Francescatti 1727 – currently owned by Salvatore Accardo
• Paganini-Comte Cozio di Salabue (Paganini Quartet) 1727 – currently owned by the Nippon Music Foundation, on extended loan to Martin Beaver of the Tokyo String Quartet
• Benny 1729 – Jack Benny, bequeathed to the Los Angeles Philharmonic
• Lady Jeanne 1731 – Currently owned by the Donald Kahn Foundation, on extended loan to Benjamin Schmid [3]
• Herkules 1732 – belonged to Eugène Ysaye. Stolen in 1908, it is still missing. [4]
• Des Rosiers 1733
• Khevenhüller 1733
• Rode 1733
• Ames 1734 – . [5] היה בבעלות רומן טוטנברג, נגנב ונמצא במאי 2015
• ex Baron von Feilitzsch 1734
• Habeneck 1734 עכשיו בבבעלות האקדמיה המלכותית למוזיקה
• Lamoureux 1735 – נגנב ועדיין לא נמצא. [6]
• Muntz 1736
• Comte D'Armaille 1737
• Lord Norton 1737
• Chant du Cygne – Swansong 1737

ויולה

טנור ויולה מדיצ'י 1690

קיימות כיום 13 ויולות של סטרדיוואריוס.

• Archinto 1696 - בבעלות האקדמיה המלכותית הבריטית למוזיקה.
• 1731 paganini-mendelson - בבעלות הפדרציה היפנית למוזיקה, ומושאל כרגע ליפני קזוהידה איסומורה.

צ'לו

אנטוניו סטרדיוואריוס בנה בימי חייו בין 70 ל-80 צ'לו. 63 מהם קיימים כיום.

• General Kyd - לשעבר של ליאו שטרן. נגנב ב-27 באפריל 2004 מביתו של פטר סטאמפ, הנגן הראשי של הפילהרמונית של לוס אנג'לס. הוחזר לאחר כ-3 שבועות.
• 'האוסמן סטראס'- צ'לו השייך לרוברט האוסמן.
• Barjansky 1690 - כרגע בבעלות ג'וליאן לויד וובר.
• Bonjour 1696 - Abel Bonjour - currently on loan to The Canada Council for the Arts Musical Instrument Bank
• Lord Aylesford 1696 - owned by the Nippon Music Foundation. Played by Janos Starker from 1950-1965.
• Castelbarco 1697
• Servais 1701
• Paganini-Countess of Stanlein 1707 - owned by Bernard Greenhouse. Not to be confused with the Paganini-Ladenburg cello of the Paganini Quartet.
• Gore-Booth 1710
• Duport 1711 - בעבר בשימוש מסטיסלב רוסטרופוביץ', כיום בחזקת יורשיו.
• Davidov 1712 - היה שייך לקארל דוידוף, מלך הצ'לנים לדברי צייקובסקי. לאחר מכן היה שייך לז'קלין דו-פרה המנוחה, וכיום שייך לצ'לן יו-יו מה.
• Batta 1714 - בעבר היה שייך לגרגור פיאטיגורסקי.
• Becker 1719
• Piatti 1720- צ'לו השייך לאלפרדו פיאטי.
• Baudiot 1725 - בעבר היה שייך לגרגור פיאטיגורסקי.
• De Munck ex Feuermann 1730 - Emmanuel Feuermann. בבעלות ה-Nippon Music Foundation, ומושאל לסטיבן איסרליס.
• Braga 1731
• Paganini-Ladenburg (Paganini Quartet) 1736 - שייך לפדרציה היפנית למוזיקה ומושאל לנגן קליב גרינסמית' (Clive Greensmith).

גיטרה

קיימות כיום שתי גיטרות של סטרדיוואריוס. לכל אחת מהן מערכת מיתרים כפולה, כלומר 10 מיתרים.

• Hill 1680 or 1688
• Rawlins 1700

נבל

סטרדיוואריוס בנה בחייו נבל אחד - Arpetta (נבל קטן).

מנדולינה

קיימות שתי מנדולינות שבנה סטרדיוואריוס. האחת נבנתה בקרמונה בשנת 1680 ונמצאת במוזיאון באוניברסיטה בדרום דקוטה, ארצות הברית והשנייה משנת 1706 הנמצאת באוסף פרטי של צ'ארלס ביר בלונדון.

בתרבות

דודו ברק כתב שיר בשם "אהבת סטרדיוואריוס" אשר הולחן על ידי יזהר כהן.

רומן "הסטרדיוואריוס של גבלס" מאת יואן יקונו בצרפתית בהשראה חופשית מסיפור חייה של הכנרת היפנית סווה נג'יקו שקיבלה מגבלס במתנה כינור ששניהם חשבו אותו לכינור סטרדיוואריוס, אך הדבר לא אושש עד עכשיו

ראו גם

• גוארנרי
• משפחת אמאטי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סטרדיוואריוס בוויקישיתוף   

• stradivarius society (אורכב 30.12.2017 בארכיון Wayback Machine) - קרן סטרדיוואריוס
• סוד העצים המוזיקליים, באתר ynet, 20 בינואר 2017
• אופוס, המגזין למוזיקה קלאסית, מתן דגן, על כינורות עתיקים בהשוואה למודרניים (אורכב 15.12.2019 בארכיון Wayback Machine)