עדה כרמי-מלמד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עדה כרמי-מלמד
אדריכלית עדה כרמי-מלמד במשרדה, 2013
אדריכלית עדה כרמי-מלמד במשרדה, 2013
לידה 24 בדצמבר 1936 (גיל: 88)
תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
תקופת הפעילות מ-1959
תחום יצירה אדריכלות
יצירות ידועות בניין בית המשפט העליון

עדה כרמי-מלמד (נולדה ב-24 בדצמבר 1936) היא אדריכלית ישראלית, וכלת פרס ישראל לאדריכלות לשנת ה'תשס"ז.

ביוגרפיה

נולדה בתל אביב, למשפחה מבוני היישוב. אביה הוא האדריכל דב כרמי אשר תכנן מבנים רבים בתל אביב הישנה בתקופת היישוב. אמה, חיה, היא בת חיים מקלב, בנו של מרדכי מקלב, איש העלייה הראשונה ומראשי אנשי הציבור בפתח תקווה. אחיה היה האדריכל רם כרמי.

בוגרת האיגוד האדריכלי בלונדון 1956–1959 והטכניון בשנת 1963. תכננה פרויקטים רבים בישראל, בהם בתים פרטיים ומוסדות ציבור רבים וכן גם מספר פרויקטים בארצות הברית. משרד "עדה כרמי-מלמד אדריכלים" הוקם על ידה בשנת 1985 עם שובה מ-15 שנים בהן תכננה ולימדה בארצות הברית. תכננה מבני ציבור רבים, בפרט במוסדות להשכלה גבוהה בהם קמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה, מכון שכטר למדעי היהדות ומבנים באוניברסיטת בן-גוריון ואוניברסיטת רייכמן. תכננה בשותפות עם אחיה, האדריכל רם כרמי, מספר פרויקטים שהידוע בהם הוא בית המשפט העליון בירושלים.[1]

ב-2015 נחשפו שני פרויקטים בהובלתה שעורר דיון ציבורי נרחב: מעון ומשרד ראש הממשלה[2] שעלות הקמתו מוערכת ב-650 מיליון ש"ח ו"בית הליבה" ברחבת הכותל, ביוזמת הקרן למורשת הכותל המערבי.[3]

בשנת 2019 התראיינה כרמי-מלמד ל"ארכיון העתיד", מיזם תיעוד דור המייסדים של אנשי הרוח שהטביעו חותם משמעותי על התרבות הישראלית.[4]

בתה, יעל מלמד, היא מפיקה ישראלית-אמריקאית, שהפיקה את הסרט "אינוסנטה", שזכה בפרס האוסקר לסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר לשנת 2012.

סרט ביוגרפי בשם עדה - אמי האדריכלית יצא לאור ביוני 2024[5]

פרויקטים נבחרים

גלריית תמונות

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא עדה כרמי-מלמד בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ דליה קרפל, לדבר על הקירות, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2011
  2. ^ 1 2 מיכאל יעקובסון, פרסום ראשון: כך ייראה המעון הפרטי של ראשי ממשלת ישראל בירושלים, באתר Xnet‏, 7 באוקטובר 2015
  3. ^
  4. ^ עדה כרמי מלמד, באתר ארכיון העתיד, ‏נלקח ב-23 במאי 2024
  5. ^ טליה לוי רוזנבוים, האדריכלית עדה כרמי־מלמד בסרט תיעודי חדש על חייה, באתר ynet, 26 ביולי 2024
  6. ^ מיכאל יעקובסון: סקירה אדריכלית על בניין ההוספיס במרכז רפואי שיבא, באתר 'חלון אחורי', 31 באוקטובר 2013
  7. ^ מיכאל יעקובסון, מכון שכטר למדעי היהדות בירושלים: הצצה ראשונה, באתר Xnet‏, 5 במרץ 2012


זוכי פרס ישראל בתחומי האמנות החזותית
פיסול זאב בן-צבי (1953) • יצחק דנציגר (1968) • אריה ארוך (1971) • ראובן רובין (1973) • דני קרוון (1977) • בתיה לישנסקי, יחיאל שמי (1986) • מנשה קדישמן (1995) • יגאל תומרקין (2004) • מיכה אולמן (2008)
ציור יוסף זריצקי (1959) • מרדכי ארדון (1963) • מרסל ינקו (1967) • יוסל ברגנר, אנה טיכו, פנחס ליטבינובסקי (1980) • יחזקאל שטרייכמן (1990) • לאה ניקל (1995) • משה קופפרמן (2000) • פנחס כהן גן (2008)
ציור ופיסול זהרה שץ • (1955) בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים (1958) • מיכאל גרוס (2000)
אדריכלות דב כרמי (1957) • אריה שרון (1962) • דורה גד, אלפרד מנספלד (1966) • בנימין אידלסון (1968) • יעקב רכטר (1972) • אריה אלחנני (1973) • אברהם יסקי (1982) • דוד רזניק (1995) • ליפא יהלום, דן צור (1998) • רם כרמי (2002) • יעקב יער, עדה כרמי-מלמד (2007) • אדם מזור (אדריכלות ועיצוב; 2013)
עיצוב יונה פישר, אלישבע כהן (1977) • דן ריזינגר (1998) • דוד טרטקובר (2001) • ירום ורדימון (2007)
תולדות האמנות בצלאל נרקיס (1999) • זיוה עמישי-מייזלש (2004)
צילום דוד רובינגר (תקשורת; 1997) • מיכה בר-עם (2000) • אלכס ליבק (2005) • פטר מירום (2010)
אמנות פלסטית יעקב דורצ'ין (2011) • מיכל נאמן (2014) • שרה ברייטברג-סמל (2020) • מיכל רובנר (2023)
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=עדה_כרמי-מלמד&oldid=158716"