ספי ריבלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספי ריבלין
לידה 7 בנובמבר 1947
תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה 3 בדצמבר 2013 (בגיל 66)
רמת גן, ישראל ישראלישראל
סוגה מועדפת קומדיה
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות 1972–2011 (כ־39 שנים)
פרסים והוקרה פרס מפעל חיים מטעם מסך הזהב 2002
פרס מפעל חיים מטעם פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה 2009
פרופיל ב-IMDb

יוסף (ספי) ריבלין (7 בנובמבר 1947, כ"ד בחשוון ה'תש"ח – 3 בדצמבר 2013, א' בטבת ה'תשע"ד) היה שחקן וקומיקאי ישראלי, מהבולטים והמשפיעים בתחומו.[1][2][3] חתן "פרס האקדמיה לטלוויזיה" ו"פרס מסך הזהב" על מפעל חיים. כיהן כחבר מועצת עיריית ראשון לציון.

ביוגרפיה

ריבלין נולד בתל אביב וגדל והתחנך במושב העובדים נחלת יהודה (מ-1988 שכונה בראשון לציון). אביו ליפא, בן למשפחת ריבלין, היה חבר ברית הציונים הרוויזיוניסטים ברוסיה, ומפקד האצ"ל בראשון לציון. אמו שרה לבית ליבין הייתה מורה, וסבו יוסף לייב ליבין, על שמו הוא נקרא, כיהן כמוכתר של נחלת יהודה, ונמנה עם מייסדי קבוצת העמלנים שהקימה את הסתדרות העובדים הלאומית. על שם יוסף ורעייתו הספרנית ריסיה, נקרא כיום רחוב בנחלת יהודה. אחיו הבכור של ספי, אפרים, הפך לימים לפרופסור ליהדות באוניברסיטת פריז.[4]

ריבלין העיד כי כשהיה בן ארבע נשרף כמעט בכל גופו, כשנפל לחבית בוערת במושב בו גדל.

ריבלין שיחק בקבוצות הכדורגל לילדים, נוער ובוגרים של הפועל ראשון לציון בין השנים 1964–1970.[5]

את שירותו הצבאי עשה במערך ההגנה האווירית.

קריירה בתחום המשחק והבידור

תיאטרון

ריבלין למד משחק ב"בית צבי" והיה מראשוני שחקני תיאטרון החאן עם הקמתו מחדש בתחילת 1973. ההצגה הראשונה בכיכובו הייתה "משרתם של שני אדונים" של "החאן", בבימוי מייקל אלפרדס, עליה היה מועמד לפרס כינור דוד, ובהצגה "ערוגות החשק" בתיאטרון בימות, לצד טוביה צפיר ורבקה מיכאלי. בשנת 1976 שיחק לצד אברהם מור במחזמר "מסעות בנימין השלישי". המחזמר עצמו לא הצליח מבחינה מסחרית, אולם שירי נעמי שמר ששובצו בו ("שלג על עירי", "שירת העשבים", "סימן שעוד לא הגענו" ועוד) זכו לפרסום רחב.[6] לאורך השנים המשיך לשחק בהצגות תיאטרון, רובן קומדיות. בשנת 2007 שיחק בהצגה "כלוב העליזים" לצדו של ישראל פוליאקוב. בספטמבר 2010 חזר להופיע בתיאטרון, בהצגה "גיבורים" בהבימה, עם יוסי פולק ואהרון אלמוג.

מופעי בידור

ריבלין העלה את מופע הקומדיה "אגדות האחים גרימברג" מאת דני רווה ואת המופע רב-המכר "אשתי ברירת קנס".[7] בשנת 1997 העלה מופע יחיד בשם "זיכרונות מפפריקה" בשיתוף עם התיאטרון העממי אברהם דשא (פשנל) ויוכלמן-אשר הפקות.[8] בשנת 2001 ובשנת 2002 שיחק במחזמר "שלגיה".[7] בנוסף, הנחה שני פסטיגלים – ב-1989, לצד ציפי שביט וחנה לסלאו, וב-1993, לצד חני נחמיאס.

טלוויזיה

ריבלין החל בקריירה בטלוויזיה לאחר שמוטי קירשנבאום צירף אותו לתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש" בהמלצתו של טוביה צפיר. משנת 1975 עד 1981 שיחק עם שלמה ניצן וציפי מור בתוכנית הילדים של הטלוויזיה החינוכית "רגע עם דודלי", שם גילם את דמותו הפרועה של "פיסטוק". לאחר שצילומי התוכנית הסתיימו, הופיע יחד עם ציפי מור בתוכנית "בבית של פיסטוק", שבה גילם את הדמות הראשית. השתתף בתפקיד "סולו" בתוכנית "סולו" שעסקה בכלי המוזיקה השונים. בתוכנית "זהו זה!" הגיש סדרה של פינות חידה קבועות, שברובן שיחק לצד שולה חן. המפורסמות שבפינות אלה הן הפינה הלשונית שבה גילמו ריבלין ותיקי דיין שני שכנים המתווכחים על המרפסת, "נח רב-מוח" - בלש הלבוש כמו שרלוק הולמס ו-"מוקש" – בהשראת תוכנית הראיונות "מוקד"[9] – בה גילם תפקיד כפול: ספי גאון ויוסף עילוי. ריבלין הנחה גם שעשועון ילדים טלוויזיוני בשם "שניים בראש אחד" לצדו של הפנטומימאי חנוך רוזן (שהופיע כדמות בשם "פנטו").

בשנת 1985 שיחק ריבלין תפקיד מרכזי, לצד ג'וליאן שגרן במיני-סדרה הקומית "התזמורת". שגרן שיחק את מנצח התזמורת וריבלין את עוזרו האישי. למיני-סדרה היו עשרה פרקים והשתתפו בה שחקנים מובילים כמו ישראל גוריון, מיקי קם, רולנדה שגרן, מוני מושונוב, מוסקו אלקלעי, גידי גוב שהסכימו להופיע בה כניצבים. התוכנית זכתה בפרס "ורד הזהב" בתחרות במונטרה שבשווייץ.[7]

בשנים 1987–1988 השתתף בתוכנית הילדים המצליחה "הופה היי", שבה גילם תפקידים שונים (כגון: טרזן הישראלי, ספי לוקס רופא העיניים, כבאי ראשון שמשון ועוד), ובנוסף הופיע יחד אתם ועם עירית ענבי במופע של הופה היי. בסוף שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים הגיש לצד אבי אתגר את "מוצ"ש", שבה גילם את המלצר הארגנטינאי עמנואל ודמויות נוספות שהמפורסמת בהן היא יוסהההף – בעל שאשתו (השחקנית יעל עמית) עושה בו כרצונה ומאמללת את חייו.

אריק לביא מימין וספי ריבלין משמאל בסרט "השגעון הגדול". (צילם יוני המנחם)
ריבלין (משמאל) עם אלי יצפאן, 1990 (צילם צבי טיבריו קלר)

בשנת 1990 השתתף בתוכנית הילדים "ציפי בלי הפסקה" לצדה של ציפי שביט, וגילם בה את שבתאי השרת ואת אדריאן המוכר של הקיוסק.

עם עליית ערוץ 2 לאוויר, כיכב ריבלין בתוכניות הטלוויזיה "איצ'ה" (1994–1997), שזכתה להצלחה רבה, ו"ספי" (1998–1999), שלמעשה היו דומות לסדרות אחרות בעולם – "הכל נשאר במשפחה" ו"מיסטר בין" בהתאמה.

בשלהי שנות התשעים השתתף בשתי תוכניות של ערוץ הספורט על כדורגל אנגלי: "מסע הקסם המסתורי" עם אבי מלר ו"אימפריית הדשא" עם מודי בר און. בנוסף, היה חבר בפאנל "הדקה ה-91", תוכנית הכדורגל עם יורם ארבל ששודרה בערוץ 2.

מסוף שנות השמונים ובאמצע שנות התשעים השתתף ריבלין בפרסומות של הגרלת הלוטו של מפעל הפיס.

בשנת 2002 השתתף בתוכנית "אופסייד" בערוץ הספורט, בה הופיע בחיקויים של דמויות מעולם הכדורגל.

ב-2005–2006 הנחה את תוכנית האירוח "בא רגוע" בערוץ 1, השתתף כשחקן אורח בתוכנית הבידור "הרצועה". ב-2006 הופיע בסדרה "אלביס". בשנה זו הופיע בתפקיד עצמו באחד הפרקים בעונה הראשונה של סדרת הדרמה "האלופה" ששודרה בHOT.

בשנת 2010 השתתף בתוכנית הטלוויזיה לילדים "גינת הפלאים של רינת" בערוץ הופ! בתפקיד סבא ספי.

בקולנוע

ריבלין הופיע בסרטים: "רק היום" של זאב רווח (1976), "סרט וארוחת בוקר" (1977), "השועל בלול התרנגולות" של אפרים קישון (1978), "חסמבה ושודדי הסוסים" (1985) (בתפקיד אלימלך זורקין) , "הרימו עוגן" (1985) (קריין בפתיחת הסרט), "השגעון הגדול" (1986) (תפקיד ראשי), "אחד באפריל" (1989) (לצד ציפי שביט) ו"הסודות" (2007) בבימויו של אבי נשר.

פעילות פוליטית

ריבלין השתתף בתשדירי הליכוד במסגרת תעמולת הבחירות לכנסת. בפעם הראשונה במערכת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977, ולאחר מכן במערכת הבחירות לכנסת העשירית ב-1981, בה השתתף בתפקיד קומי במספר מערכונים שאת חלקם אף כתב. יש הטוענים שתרם רבות להצלחת המפלגה בבחירות. בבחירות 1984 השתתף בתשדירי הליכוד אל מול שלישיית הגשש החיוור, אשר ייצגו את המערך. מתשדירים אלו זכורים במיוחד המונולוגים "כן ולא", שלעגו למועמד המערך, שמעון פרס.[10]

ריבלין התמודד בשנת 1998 במקום השני ברשימת "ראשון 2000" למועצת העיר ראשון לציון, בה גר. הסיעה זכתה במנדט אחד בלבד, אך הוא נכנס למועצה בינואר 2003, עם היבחרו של מספר 1 ברשימה, חמי דורון, לכנסת השש עשרה, וכיהן כחבר במועצת העיר באופוזיציה במשך פחות משנה.

בבחירות למועצת העיר בשנת 2008 התמודד בשנית, במסגרת סיעת "פז" בראשות אסף דעבול, כמספר 2 ברשימה. הרשימה קיבלה 4 מנדטים במועצת העיר, וריבלין נבחר לכהן בה. במשך כשנתיים היה חבר במועצת העיר והחזיק בתיק קשרי הקהילה העירוני, עד שמונה על ידי דב צור, ראש עיריית ראשון לציון לתפקיד יועץ העירייה לתרבות הממונה על עריכת חגיגות ה-130 להיווסדה של העיר, ולצורך קבלת התפקיד התפטר ממועצת העיר.

ב-2008 התמודד ריבלין בפריימריס לקביעת רשימת הליכוד לכנסת השמונה עשרה,[11] אך שובץ במקום לא ריאלי ברשימה.

ב-2013 הוענק לו תואר יקיר העיר ראשון לציון.[12]

מחלת הסרטן ומותו

ב-1993 החל ריבלין, שהיה מעשן, לחוש בבעיות במיתרי הקול והחליט להופיע רק בטלוויזיה עד שירגיש טוב יותר. הוא נעדר מבימת התיאטרון למשך שבע שנים.[7] סדרת הטלוויזיה בכיכובו "ספי", תוכננה כך שהוא יוכל להימנע מדיבור גם במהלך המשחק בה.

בספטמבר 2006 נבדק בבית החולים שיבא, ואז התגלתה מחלת הסרטן בגרונו והומלץ לו על כריתה מלאה של מיתרי הקול. ריבלין איתר רופא בבוסטון שהמציא טיפול חדשני, וכעבור שבועיים עבר בבוסטון את הניתוח הראשון מתוך סדרה ארוכה של ניתוחים, בניסיון להימנע מכריתת מיתרי הקול.

במאי 2007 הצטלם לתוכנית הטלוויזיה "עובדה", שם חשף שחלה בסרטן הגרון, וסיפר שהוא עובר ניתוחים רבים ואינו מסוגל לעבוד כשחקן. ב-2008 התייחס ריבלין למחלה בראיון שנתן ליואב גינאי בתוכנית הטלוויזיה "לגעת ברוח".[13] ב-2010 לאחר שנה של טיפולים כימותרפיים, הצהיר ריבלין שהחלים מהסרטן, ובריאיון לחדשות 10 סיפר על תהליך ההחלמה הקשה ועל השאיפה שלו שהסיפור האישי יהווה השראה לאחרים הסובלים ממחלת הסרטן.[14]

לאחר שמחלת הסרטן חזרה אליו, בספטמבר 2012 עבר ניתוח להסרת מיתרי הקול.

את הריאיון האחרון שלו ששודר בפברואר 2013 העניק ריבלין לחדשות 2 בעזרת פתקים.

בתקופה האחרונה לחייו היה מאושפז במחלקת ההוספיס של בית החולים שיבא בתל השומר, שם נפטר ב-3 בדצמבר 2013 מסרטן הגרון כשהוא בן 66.[15] לפני הלווייתו הוצב ארונו בתיאטרון הבימה בתל אביב, ונערך לו טקס פרידה בו הספיד אותו ידידו ומקורבו הפוליטי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ולאחר מכן ריבלין הובא למנוחות בבית העלמין הישן בשכונת "גני אסתר" בראשון לציון.

חייו האישיים

ארונו של ספי בטקס האשכבה בתיאטרון הבימה בתל אביב. מימין: חני נחמיאס, משמאל: יעל עמית.

ריבלין התגורר עד יומו האחרון בנחלת יהודה, מושב עובדים שהפך ב-1988 לשכונה בראשון לציון. הותיר אחריו את אשתו רינה (לבית נתן) ושלוש בנות ובן.

לאחר מותו של ריבלין, טענה עדי זינו,[16] בתה של השחקנית אפי בן ישראל, שריבלין הוא אביה.[17][18]

ריבלין אהד את קבוצות הכדורגל מכבי תל אביב ומנצ'סטר יונייטד ואת קבוצת הכדורסל שיקגו בולס. הוא הרבה להתארח בתוכניות ספורט, לספר על אהבתו לתחום זה ואף לשמש כפרשן.

הנצחתו

  • בדצמבר 2013 נקראו מרכז קהילתי בקריית השרון והיכל התרבות של קריית השרון בנתניה על שמו של ריבלין.[19]
  • החל משנת 2015 מקיימת עיריית ראשון לציון את פסטיבל הקומדיה וההומור על שם ספי ריבלין. הפסטיבל מתקיים לרוב בימי חג הפורים.[20]
  • בתאריך 8 בדצמבר 2015 הנפיק דואר ישראל בול דאר לזכרו של ריבלין שנושא את דיוקנו. הבול עוצב על ידי האמן צביקה רויטמן.[21]
  • בעונה התשיעית של קומדיית המצבים "הפיג'מות" הוקדש לו פרק מספר שבע בעונה, שם הודו לו במשפט "תודה על המון דמעות של צחוק ואושר".
  • בנובמבר 2020 האגודה למלחמה בסרטן צילמה תשדיר שבו ריבלין מדבר מ"גן העדן" עם ציפי שביט; את דמותו של ריבלין גילם איציק סיידוף. התשדיר זכה לביקורות מעורבות.[22]
  • במאי 2024, יצא הסרט "ספי" בערוץ HOT8, המגולל את פעילותו התרבותית והפוליטית של ריבלין.[23]

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ספי ריבלין
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ספי ריבלין
עם מותו

הערות שוליים

  1. ^ אתר למנויים בלבד תמר רותם, דרכו של ספי ריבלין מבמות התיאטרון אל הבידור הקל, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2013
  2. ^ "בזכות ספי ריבלין התגברתי על פחדיי וקיבלתי את עצמי", באתר וואלה, 26 בפברואר 2018
  3. ^ סמדר שילוני, "לא היה גבול לדברים שהוא יכול היה לעשות על במה": עשור למותו של ספי ריבלין, באתר ynet, 3 בדצמבר 2023
  4. ^ יוסף ספי ריבלין, באתר אלבום המשפחות של ראשון לציון
  5. ^ לא מפסיק לחלום - מתוך ריאיון עם יגאל בשן בעיתון "זמן תל אביב"
  6. ^ נעמי שמר - הביוגרפיה, באתר וואלה, 27 ביוני 2004.
  7. ^ 1 2 3 4 רינת גור-נחום, מתפלספי, באתר ynet, 13 בנובמבר 2002.
  8. ^ אודותינו > רזומה חברה, באתר "יוכלמן-אשר הפקות".
  9. ^ זהו זה, ב"אתר הסדרות הקלאסיות" (TV Classic).
  10. ^ רועי מנדל, חבט בפרס, הפך את האינפלציה, סחף את המצביעים: ספי ריבלין, חיה פוליטית, באתר ynet, 4 בדצמבר 2013
  11. ^ תומר ולמר, ספי ריבלין רץ בליכוד: דעותיי תמיד היו ידועות, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2008.
  12. ^ כבוד לספי ריבלין: נבחר ליקיר העיר ראשון לציון, באתר nrg‏, 15 בינואר 2013.
  13. ^ תוכניות פורים מיוחדות בערוץ 1, באתר "אינדקס" (בידור ובמה).
  14. ^ נדב בורנשטיין,"אתה צריך לאסוף את עצמך ולהתחיל מחדש", ריאיון במהדורת החדשות של ערוץ 10 באתר "nana10", ערוץ 10.
  15. ^ רן בוקר וירון דרוקמן, ספי ריבלין הלך לעולמו, באתר ynet, 3 בדצמבר 2013
  16. ^ עדי זינו, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
  17. ^ הבת של ספי ריבלין מחוץ לנישואין נחשפת, באתר וואלה, 5 בדצמבר 2013
  18. ^ בתו הסודית של ספי ריבלין מדברת, באתר nana10‏, 5 בדצמבר 2013
  19. ^ מרכז קהילתי ע"ש ספי רבלין, באתר עיריית נתניה
  20. ^ פסטיבל הקומדיה וההומור ע"ש ספי ריבלין יתקיים גם השנה בראשל"צ, באתר מעריב אונליין, 18 בינואר 2023
  21. ^ התאחדות בולאי ישראל, קטלוג בולי ישראל
  22. ^ ענבל חייט, "ירדתם לגמרי מהפסים": תגובות קשות לפרסומת עם ספי ריבלין, באתר ישראל היום, ‏11-11-2020
  23. ^ גיא לייבה, גדול מהחיים, באתר ynet, 19 במאי 2024


הקודם:
2001 - רבקה מיכאלי 		פרס מסך הזהב - פרס מפעל חיים
2002 - ספי ריבלין 		הבא:
2003 - אין
הקודם:
2008 - רבקה מיכאלי 		פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה - פרס מפעל חיים
2009 - ספי ריבלין 		הבא:
2010 - יצחק שאולי
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=ספי_ריבלין&oldid=24229"