אלסנדרו (סנדרו) פֶּרְטִינִי (באיטלקית: Alessandro (Sandro) Pertini; 25 בספטמבר 1896 – 24 בפברואר 1990) היה מדינאי איטלקי אחד ממנהיגי התנועה האנטי פשיסטית, אשר בין 1978 ל-1985 כיהן כנשיא איטליה השביעי.
ביוגרפיה
פרטיני נולד בעיירה סטלה, במחוז ליגוריה, נפת סבונה[1], וסיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת ג'נובה. למרות התנגדותו להצטרפות ממלכת איטליה למלחמת העולם הראשונה, נלחם פרטיני בחזית הצפונית במסגרת קרבות החזית האיטלקית. ב-1918 הצטרף למפלגה הסוציאליסטית האיטלקית. לאחר עלייתו לשלטון באיטליה של בניטו מוסוליני, ולאחר הרצחו של ידידו ג'אקומו מאטיאוטי, הפך פרטיני לאחד המתנגדים הבולטים של השלטון הפשיסטי באיטליה. ב-1926 נעצר פרטיני ונשפט למאסר ממושך אולם הצליח לברוח. ב-1943 נאסר פרטיני שוב על ידי כוחות הכיבוש הנאצים באיטליה והוטל עליו עונש מוות. כוחות הפרטיזנים האיטלקיים הצליחו שוב לחלץ את פרטיני, וכך ניצל ממוות בטוח.
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נבחר פרטיני לפרלמנט האיטלקי מטעם המפלגה הסוציאליסטית האיטלקית. ב-1968, הוא נבחר לנשיא הפרלמנט האיטלקי וב-1978, נבחר לכהן כנשיא השביעי של איטליה. פרטיני נחשב לאחד מנשיאי איטליה האהובים והפופולריים ביותר, וזאת בזכות עברו כלוחם אמיץ בפשיזם האיטלקי. במהלך פעולות הטרור שביצעו חברי ארגון הבריגדות האדומות באיטליה היה זה פרטיני שהתנגד באופן נחרץ לכל כניעה לדרישותיהם. בסיום כהונתו כנשיא הרפובליקה מונה פרטיני, כנהוג באיטליה, לתפקיד סנטור לכל החיים. פרנצ'סקו קוסיגה החליף את פרטיני בתפקיד נשיא הרפובליקה האיטלקית.
פרטיני זכור היטב כמי שנכח במשחק הגמר במונדיאל 1982 אשר התקיימה בספרד בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה. לאחר ניצחון איטליה הכריז פרטיני כי "איטליה לא תנוצח שוב על ידי הגרמנים". יומיים לאחר מכן קיבל פרטיני את שחקני הנבחרת האיטלקית בבית הנשיא והכריז ש"זהו היום המאושר ביותר שלו כנשיא איטליה". ב-1990 הלך לעולמו ברומא והוא בן 93 שנים ובאיטליה הוכרז יום אבל לאומי. לאחר מותו, כחלק מהנצחת, נמל התעופה טורינו-קזלה נקרא על שמו, וגם מרכז רפואי בבירה רומא.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
