סימן קרונקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בתורת המספרים סימן קרוניקר הוא הרחבה של סימן לז'נדר ושל סימן יעקובי המוגדרת עבור כל המספרים השלמים. המושג הוגדר על ידי לאופולד קרונקר בשנת 1885.[1]

הגדרה פורמלית

a מתחלק ב־p ללא שארית.
a זר ל־p והוא שארית ריבועית מודולו p.
a זר ל־p ואינו שארית ריבועית מודולו p.
(ap)={0:a0(modp)1:a≢0(modp),ax2(modp)1:a≢0(modp),a≢x2(modp)
  • כעת נגדיר:

(a2):={0if a is even,1if a±1(mod8),1if a±3(mod8).

  • נגדיר גם

(a1):={1if a<0,1if a0.

  • כעת עבור d שלם (שונה מ - 0) כלשהו מפרקים את d לגורמים ראשוניים (לאו דווקא שונים) d=up1pn כאשר u=±1 ונגדיר את סימן קרונקר:

(ad):=(au)i=1n(api)

  • לבסוף נגדיר(a0):={1if a=±1,0otherwise.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).