סימן לז'נדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סימן לז'נדר (על שם המתמטיקאי הצרפתי אדריאן-מארי לז'נדר) הוא מושג בתורת המספרים. מופיע בהקשר של פירוק לגורמים ושארית ריבועית.

סימן יעקובי וסימן קרונקר הם הרחבות של סימן לז'נדר.

הגדרה

יהי p מספר ראשוני אי־זוגי ויהי a מספר שלם. סימן לז'נדר מוגדר על ידי:

  • a מתחלק ב־p ללא שארית.
  • a זר ל־p והוא שארית ריבועית מודולו p.
  • a זר ל־p ואינו שארית ריבועית מודולו p.
(ap)={0:a0(modp)1:a≢0(modp),ax2(modp)1:a≢0(modp),a≢x2(modp)

הגדרתו המקורית של לז'נדר הייתה באמצעות הנוסחה המפורשת:

(ap)a(p1)/2(modp):(ap){1,0,1}

תכונות סימן לז'נדר

יהיו p,q ראשוניים אי־זוגיים ו־a,b שלמים, אזי:

  1. (abp)=(ap)(bp)
  2. (1p)=1
  3. (1p)=(1)p12={1:p1(mod4)1:p3(mod4)
  4. (2p)=(1)p218={1:p±1(mod8)1:p±3(mod8)
  5. (3p)={1:p±1(mod12)1:p±5(mod12)
  6. (5p)={1:p±1(mod5)1:p±2(mod5)
  7. (pq)(qp)=(1)p12q12 (משפט ההדדיות הריבועית)

ראו גם

קישורים חיצוניים