נתן גוטמן
נתן גוטמן (נולד ב-3 באפריל 1967) הוא עיתונאי ישראלי המשמש שליח תאגיד השידור הישראלי בארצות הברית. לפני כן הועסק ברשות השידור מאז שנות ה-90 באותו התפקיד וכעורך הראשי של מהדורת "מבט". הוא שימש גם כתב בעיתונים ג'רוזלם פוסט ו"הארץ"[1].
ביוגרפיה
גוטמן נולד בטורונטו שבקנדה ועלה בצעירותו לישראל, בה גדל בגבעתיים. ב-1985 התגייס לגלי צה"ל ושירת ככתב מדיני בתחנה[2]. ב-1991 שימש כשליח גלי צה"ל לוועידת השלום במדריד[3]. הוא סיים תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ב-1993, בנוסף ללימודים במכון הרמן ליהדות בת זמננו באותה אוניברסיטה.
לאחר מכן שימש כתב עיתון "חדשות" בוושינגטון עד לסגירתו של העיתון. ב-1994 הצטרף לערוץ הראשון, תחילה כעורך המייסד של מהדורת הלילה "מהיום למחר", וב-1996 מונה לעורך מהדורת החדשות "מבט". ביוני 1998 הודח (יחד עם העורך האחראי אלישע שפיגלמן) על ידי מנכ"ל רשות השידור, אורי פורת, בעקבות שידור ידיעה בדבר חגיגות האליפות של אוהדי בית"ר ירושלים, בה נכח ראש הממשלה בנימין נתניהו, שברקע נשמעות קריאות קצובות "מוות לערבים"[4][5].
בשנת 1999 עבר לעיתון "הארץ", וב-2001 מונה ככתב האמריקאי של העיתון – תפקיד בו שימש עד 2005[6], אז עבר גוטמן לג'רוזלם פוסט לסקר מוושינגטון עד ל-2007, כאשר חזר לרשות השידור לשמש באותו התפקיד והחליף את ירון דקל[7]. במקביל כתב טורי אורח בוואלה! NEWS בנושא הבחירות לנשיאות בארצות הברית. בנוסף שימש ככתב בוושינגטון עבור העיתון היהודי פורוורד (The Forward) עד שנת 2018. ב-2017 המשיך לשרת ככתב וושינגטון עבור תאגיד השידור הישראלי, שירש את רשות השידור.
חיים אישיים
גוטמן נשוי לוורד ואב לשלושה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ עדי רובינשטיין, כאן יואב טוקר, ישראל: מה הביא לשקיעתם של כתבי החוץ?, באתר גלובס, 27 בספטמבר 2009
- ^ אימפוטנט ממוצע, חדשות, 9 בינואר 1987
- ^ אילנה דיין, מדריד, סוף אוקטובר 91', באתר העין השביעית, 1 בינואר 2001
- ^ הדס מגן ואביבה קרול, בשפיגלמן וגוטמן עתרו לביה"ד לעבודה נגד הדחתם מ"מבט" בעקבות מסקנות פורת, באתר גלובס, 1 ביוני 1998
- ^ שלומי מינץ, לחץ ברשות השידור - אין תגובה, באתר העין השביעית, 1 ביולי 1998
- ^ יעל גאוני, צפויים שינויים ב"הארץ": החלק הפוליטי היומי יבוטל, באתר גלובס, 29 בדצמבר 2004
- ^ יעל גאוני, עם הפנים לחו"ל: קול ישראל מחזק את דסק חדשות החוץ, באתר גלובס, 8 בינואר 2008