מירצ'ה לוצ'סקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מירצ'ה לוצ'סקו
מידע אישי
לידה 29 ביולי 1945 (גיל: 79)
בוקרשט שברומניה
גובה 1.70 מטר
עמדה קשר
מועדוני נוער
1961–1963 Școala Sportivă 2 București
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1963–1977
1965–1967
1977–1982
1989–1990 		דינמו בוקרשט
← ספורטול בוקרשט
קורבינול חונדוארה
דינמו בוקרשט 		250 (57)
39 (12)
111 (21)
1 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
1966–1979 רומניה 70 (9)
קבוצות כמאמן
1979–1980
1981–1986
1985–1990
1990–1991
1991–1996
1996–1997
1997–1998
1998–1999
1999 - 2000
2000–2002
2002–2004
2004–2016
2016–2017
2017–2019
2020–2023 		קורבינול חונדוארה
רומניה
דינמו בוקרשט
פיזה
ברשה
רג'אנה
ראפיד בוקרשט
אינטר מילאן
ראפיד בוקרשט
גלאטסראיי
בשיקטש
שחטאר דונצק
זניט סנקט פטרבורג
טורקיה
דינמו קייב
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

מירצ'ה לוצ'סקו (ברומנית: Mircea Lucescu; נולד ב-29 ביולי 1945) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל רומני, אשר מאמן כיום את קבוצת הכדורגל דינמו קייב, מליגת העל האוקראינית בכדורגל.

במהלך הקריירה שלו לוצ'סקו זכה 6 פעמים באליפות ליגת העל הרומנית עם קבוצתו דינמו בוקרשט, הופיע 70 פעם במדי נבחרת רומניה והיה קפטן הנבחרת במונדיאל 1970. לוצ'סקו אימן ברומניה, איטליה, טורקיה, אוקראינה ורוסיה. ידוע כמי שאימן את קבוצת הכדורגל האוקראינית שחטאר דונצק במשך 12 שנה והיה למאמן המוצלח ביותר בתולדות הקבוצה, לאחר שזכה עמה ב-8 אליפויות ליגת העל האוקראינית, 6 גביעי אוקראינה, 6 גביעי הסופר קאפ האוקראיני ובגביע אופ"א לעונת 2008/2009.

הוא אף זכה באליפויות ליגת העל הרומנית עם דינמו בוקרשט וראפיד בוקרשט ובליגת העל הטורקית עם גלאטסראיי ובשיקטש. בשנת 2013 הוכתר כמאמן העשור ברומניה.

ב-2016 מונה למאמן זניט סנקט פטרבורג,[1][2][3] והוביל אותה לזכייה בסופר קאפ הרוסי, אולם משלא הצליח להוביל את הקבוצה להעפלה לליגת האלופות, פוטר במאי 2017. אך מאז לא הצליח במיוחד, טורקיה באמתחתו סיימה במקום אחרון בבית בליגת האומות והוא אף הודיע על פרישה, אך ביולי 2020 זומן לאמן את דינמו קייב איתה זכה בסופר קאפ האוקראיני והפך למאמן הראשון שזכה בסופר קאפ האוקראיני עם שני מועדונים שונים.

קריירת משחק

מירצ'ה נולד ב-29 ביולי 1945 בבוקרשט. את קריירת המשחק שלו החל במועדון דינמו בוקרשט כקשר ימני. בעונת 1968/1969 הבקיע 8 שערים והופיע 28 במדי הקבוצה והוא הוכתר בשנת 1969 כשחקן השנה ברומניה. הוא היה לשחקן קבוע בנבחרת רומניה בכדורגל ושיחק בשורותיה במונדיאל 1970.

את קריירת האימון שלו התחיל מוקדם מאוד, לאחר שפרש ממשחק פעיל בשנת 1979.

קריירת אימון

לוצ'סקו אימן זמן קצר את נבחרת הכדורגל הרומנית ותקופה ארוכה אימן בליגות הכדורגל של איטליה קבוצות כדורגל כפיזה, ברשה, רג'אנה ואינטר מילאן, אך לא הגיע להישגים משמעותיים עד שחתם בקבוצת גלאטסראיי, כמאמן קבוצת הכדורגל.

גלאטסראיי

לוצ'סקו הגיע לגלאטסראיי בשנת 2000 וזכה עמה בהסופר קאפ האירופי לאחר ניצחון על ריאל מדריד. תחת לוצ'סקו הקבוצה העפילה לרבע גמר ליגת האלופות בעונת 2000/2001, אך הודחו על ידי ריאל מדריד. באותה שנה הוא גם הפסיד את תואר אליפות ליגת העל הטורקית בכדורגל ליריבה העירונית פנרבחצ'ה. בעונה לאחר מכן הקבוצה העפילה לשלב המוקדמות השני בליגת האלופות והצליחה לזכות באליפות ליגת העל הטורקית, אך בסוף העונה לוצ'סקו פוטר ובמקומו הובא פתיח טרים.

בשיקטש

ביוני 2002 הוא הוחתם בקבוצת בשיקטש, שהייתה נחושה לזכות בתארים בעונת 2003 שהייתה עבורה השנה המאה להקמתה. תחת הדרכת לוצ'סקו הקבוצה הצליחה לזכות באליפות ליגת העל הטורקית, עם הפסד אחד בלבד באמתחתם ועם הישג שיא של 85 נקודות.

בעונת 2003/2004 הקבוצה העפילה לשלב הבתים בליגת האלופות, אך הקבוצה הודחה לגביע אופ"א לאחר שסיימה שלישית בבית ושם הודחה מהטורניר על ידי ולנסיה שלבסוף זכתה בתואר. יכולות הקבוצה הלכו והתדרדרו ולוצ'סקו החליט לעזוב את טורקיה.

שחטאר דונצק

מירצ'ה לוצ'סקו, כמאמן שחטאר דונצק

במאי 2004 לוצ'סקו הצטרף לקבוצת שחטאר דונצק והפך לדמות מרכזית בקבוצה ובעלייתה להצלחה בשנים הבאות.[4] התואר הראשון שלו בשורות הקבוצה הייתה הזכייה בגביע האוקראיני בעונת 2003/2004 אחרי ניצחון על קבוצת דנייפר דנייפרופטרובסק בתוצאה 2–0. בעונת 2004/2005 שחטאר זכתה באליפות ליגת העל האוקראינית.[5]

עונה לאחר מכן, שחטאר זכתה באליפות ליגת העל האוקראינית ובסופר קאפ האוקראיני.[6] עונה לאחר מכן, שחטאר לא הצליחה לזכות בתואר האליפות, אך עשתה זאת בעונת 2007/2008 וזכתה באותה עונה גם בגביע האוקראיני.[7] בעונת 2008/2009 שחטאר הצליחה לזכות רק בטורניר הסופר קאפ, ברם לוצ'סקו הצליח להוביל את קבוצתו לזכות בתואר האירופי הראשון שלה, עם הזכייה בגביע אופ"א אחרי ניצחון על ורדר ברמן במשחק הגמר, 2–1 בהארכה.[8]

בעונת 2009/2010 שוב זכתה שחטאר באליפות הליגה האוקראינית.[9] ובעונת 2010/2011 לוצ'סקו הצליח להביא לשחטאר זכייה באליפות ליגת העל האוקראינית, זכייה בגביע האוקראיני וזכייה בסור קאפ האוקראיני, בעונה שהייתה לאחת המוצלחות שלו.[10] הקבוצה הצליחה להגיע גם להישג האירופי הטוב ביותר שלה לאחר שהעפילה עד לשלב רבע גמר ליגת האלופות, ממנו הודחה על ידי קבוצת הפאר ברצלונה.[11]

בעונת 2011/2012 שוב זכתה שחטאר באליפות המדינה ובגביע.[12] מה שהיה לאליפות הששית של לוצ'סקו באוקראינה והגביע הרביעי שלו. בזירה האירופית שחטאר סיימה במקום הרביעי בבית שלה בשלב הבתים של ליגת האלופות.[13]

ב-29 במאי 2009 מועצת העיר דונצק העניקה ללוצ'סקו את תואר אזרח הכבוד של דונצק בשל תרומה לפופולריות של הכדורגל האוקראיני, שיפור העיר דונצק והמחוז והבאת גביע אופ"א לעיר.[14]

בדצמבר 2009 הוא סירב להצעה לאמן את נבחרת אוקראינה בכדורגל והוא תירץ זאת בכך שלא רצה לפגוש בבנו, שאימן את נבחרת רומניה באותו הזמן.[15][16]

לוצ'סקו הוביל את שחטאר להעפיל לחצי גמר הליגה האירופית בעונת 2015/2016 ולאחר שהקבוצה הודחה על ידי סביליה הוא הכריז על עזיבתו בתחילת שנת 2016, לאחר 12 שנים בקבוצה והוא הפך למאמן המעוטר והמוצלח ביותר בתולדות הקבוצה. בחודש האחרון שלו, קבוצתו זכתה בגביע האוקראיני לאחר ניצחון 0–2 על זוריה לוהנסק בגמר, לפני שעזב לרוסיה.

במהלך שנות עבודתו באוקראינה לוצ'סקו זכה בתואר מאמן השנה בשנים 2006, 2008, 2009, 2010, 2011, 2012, 2013 ו-2014.

זניט סנקט פטרבורג

ב-24 במאי 2016 לוצ'סקו חתם לחוזה בן שנתיים כמאמן קבוצת הכדורגל הרוסית זניט סנקט פטרבורג.[17][18][19][20][21] ב-23 ביולי 2016 זניט זכתה בסופר קאפ הרוסי לאחר שגברה על צסק"א מוסקבה בתוצאה 1-0.[22] ברם הקבוצה בהדרכתו כשלה בזכייה בגביע הרוסי חרף היותה פייבוריטית, היא הודחה בשלב שמינית גמר הגביע לאחר שהובסה בתוצאה 0–4 לאנז'י מחצ'קלה[23] שהיה להפסד הגדול ביותר בתולדות זניט מאז ה-10 במאי 2003 כשהפסידה לדינמו מוסקבה בתוצאה 1-7.[24] ב-28 במאי 2017 פוטר מהקבוצה.[25][26]

נבחרת טורקיה

ב-2 באוגוסט 2017 מונה לוצ'סקו למאמנה של נבחרת טורקיה, אך בשל כישלונו להעפיל לשלבים המתקדמים בליגת האומות פוטר בפברואר 2019.

דינמו קייב

ב-23 ביולי 2020 מונה למאמן דינמו קייב.[27] אך ארבעה ימים לאחר מכן הודיע במפתיע על התפטרותו בשל העובדה שאוהדי דינמו קייב מחו בחריפות על ההחלטה להעסיק את הרומני בגלל מערכת היחסים ההיסטורית שלו עם היריביה העיקרית – שחטאר. עם זאת, כבר באותו היום, מספר שעות לאחר מכן, נשיא דינמו, איהור סורקיס, הודיע לתקשורת שהוא הצליח לשכנע את לוצ'סקו שלא להתפטר.

תחתיו דינמו זכתה בסופר קאפ התשיעי שלה, אחרי שגברה על שחטאר דונצק.

סטטיסטיקה

כשחקן

[28]

מועדון עונה ליגה גביע אירופה סך הכל
הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
דינמו בוקרשט 1963–1964 2 0 ? ? - - 2 0
1964–1965 1 0 ? ? - - 1 0
1967–1968 17 1 ? ? - - 17 1
1968–1969 28 8 ? ? 1 0 29 8
1969–1970 24 4 ? ? - - 24 4
1970–1971 23 3 ? ? 3 0 26 3
1971–1972 26 7 ? ? 3 0 29 7
1972–1973 28 12 ? ? - - 28 12
1973–1974 25 5 ? ? 2 1 27 6
1974–1975 31 4 ? ? 3 1 34 5
1975–1976 26 6 ? ? 2 1 28 7
1976–1977 19 7 ? ? 1 0 20 7
קורבינול חונדוארה 1977–1978 34 7 ? ? - - 34 7
1978–1979 27 5 ? ? - - 27 5
1979–1980 - - ? ? - - - -
1980–1981 27 7 ? ? - - 27 7
1981–1982 23 2 ? ? - - 23 2
דינמו בוקרשט 1989–1990 1 0 ? ? - - 1 0
סך הכל בקריירה 362 78 ? ? 15 3 377 81

כמאמן

נכון ל-23 ביוני 2021

מועדון מדינה תחילת כהונה סוף כהונה תוצאות
משחקים ניצחונות שוויונות הפסדים אחוז ניצחונות
נבחרת רומניה רומניהרומניה רומניה ‏1 בנובמבר 1981 ‏30 באפריל 1986 26 11 8 7 42,30
דינמו בוקרשט רומניהרומניה רומניה ‏1 ביולי 1985 ‏30 ביוני 1990 217 156 30 31 71,88
פיזה איטליהאיטליה איטליה ‏1 ביולי 1990 ‏30 באפריל 1991 26 5 5 16 19,23
ברשה איטליהאיטליה איטליה ‏1 ביולי 1991 ‏19 בפברואר 1995 92 24 39 29 26,08
רג'אנה איטליהאיטליה איטליה ‏1 ביולי 1996 ‏25 בנובמבר 1996 11 0 4 7 00,00
ראפיד בוקרשט רומניהרומניה רומניה ‏1 ביולי 1997 ‏30 ביוני 1998 43 31 7 5 72,09
אינטר מילאן איטליהאיטליה איטליה ‏1 בדצמבר 1998 ‏21 במרץ 1999 18 6 5 7 33,33
ראפיד בוקרשט רומניהרומניה רומניה ‏1 באפריל 1999 ‏30 ביוני 2000 46 29 8 9 63,04
גלאטסראיי טורקיהטורקיה טורקיה ‏1 ביולי 2000 ‏30 ביוני 2002 105 63 21 21 60,00
בשיקטש טורקיהטורקיה טורקיה ‏1 ביולי 2002 ‏1 במאי 2004 88 51 18 19 57,95
שחטאר דונצק אוקראינהאוקראינה אוקראינה ‏16 במאי 2004 ‏21 במאי 2016 573 395 90 88 68,93
זניט רוסיהרוסיה רוסיה ‏24 במאי 2016 ‏28 במאי 2017 41 26 8 7 63,41
נבחרת טורקיה טורקיהטורקיה טורקיה ‏2 באוגוסט 2017 ‏פברואר 2019 1 0 0 1 00,00
דינמו קייב אוקראינהאוקראינה אוקראינה ‏23 יולי 2020 ‏ 43 28 8 7 65,12
סך הכל בקריירה 867 568 152 147 65,51


הישגים

כשחקן

כמאמן

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מירצ'ה לוצ'סקו בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מאור רחמני, ‏כוכב איראני, מירצ'ה לוצ'סקו והסנסציה האירית, באתר ONE‏, 26 באוגוסט 2016
  2. ^ מירצ'ה לוצ'סקו חתם בזניט סנט פטרסבורג, צפוי להרוויח חמישה מיליון יורו לעונה, באתר וואלה, 24 במאי 2016
  3. ^ מירצ'ה לוצ'סקו חתם לשנתיים בזניט, באתר ‏מאקו‏, 24 במאי 2016
  4. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  5. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  6. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  7. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  8. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  9. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  10. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  11. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  12. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  13. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  14. ^ Mircea Lucescu becomes an "Honorary citizen of Donetsk", Ukrainian Soccer Portal (29 May 2009)
  15. ^ Shakhtar trainer Lucescu not to coach Ukraine's national team, Interfax-Ukraine (2 December 2009)
  16. ^ FFU President ready to officially offer job of national coach to Lucescu, Interfax-Ukraine (1/12/2009)
  17. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  18. ^ Луческу подписал контракт с «Зенитом»
  19. ^ Мирча Луческу — новый главный тренер «Зенита»
  20. ^ Представление нового главного тренера Мирчи Луческу
  21. ^ סיפורו של מירצ'ה לוצ'סקו
  22. ^ "Зенит" выиграл у ЦСКА в матче за Суперкубок России
  23. ^ «Зенит» впервые проиграл при Луческу
  24. ^ «Зенит» впервые за 13 лет проиграл с разницей в 4 гола
  25. ^ «Зенит» благодарит Мирчу Луческу за сотрудничество
  26. ^ Zenit sack Mircea Lucescu after second straight UCL failure
  27. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  28. ^ Player stats


מאמני זניט סנקט פטרבורג
פ. בוטוסוב (1935) • פיליפוב (1936–1938) • בוריס איווין (1938) • ייגורוב (1938–1940) • פיליפוב (1940) • ק. למשב (1944–1945) • מ. בוטוסוב (1946) • טלאנוב (1946–1948) • ק. למשב (1949–1950) • לסין (1950–1951) • ו. למשב (1952–1954) • ליוקשינוב (1955–1956) • אלוב (1956–1957) • ז'רקוב (1956–1960) • בונדרנקו (1960) • יליסייב (1961–1964) • פיודורוב (1964–1966) • אלוב (1967) • פליאן (1968–1970) • גוריאנסקי (1970–1972) • זונין (1973–1977) • מורוזוב (1977–1982) • סאדירין (1983–1987) • גולובב (1987) • זאווידונוב (1988–1989) • גולובב (1989) • קונקוב (1990) • בולאבין (1990) • מורוזוב (1991) • מלניקוב (1992–1994) • סאדירין (1995–1996) • בישובץ (1997–1998) • דווידוב (1998–2000) • מורוזוב (2000–2002) • ביריוקוב (2002) • רפופורט (2002) • פטרז'לה (2002–2006) • אדבוקאט (2006–2009) • ספאלטי (2009–2014) • סמאק (2014) • וילאש בואש (2014–2016) • לוצ'סקו (2016–2017) • מאנצ'יני (2017–2018) • סמאק (2018–)
אוחזר מתוך "https://ivritpedia.com/index.php?title=מירצ%27ה_לוצ%27סקו&oldid=222734"