ישראל יפרח

הרב ישראל יפרח (נולד באדר ה'תש"ד, 1944) הוא רב ודיין ישראלי, שימש כדיין ואב בית דין בבית הדין הרבני באשקלון, כדיין ואב"ד בבית הדין הרבני בירושלים, וכראש אבות בתי הדין בירושלים. היה חבר בוועדה לבחירת רבנים ראשיים ורבני ערים. מחבר הספרים "אמרי ישראל (ב' כרכים) ו"מפסקי ישראל".

ישראל יפרח

אין תמונה חופשית
לידה	ישראל

ביוגרפיה

נולד בכפר טיסנת שבמחוז איית בולי בהרי האטלס שבמרוקו, בן חמישי להוריו חביב ופריחה (לבית פחימה). אביו הוא בנו של רבי יצחק יפרח, חתנו של רבי ישועה דנינו אשר בשנים האחרונות התגלה כתב יוחסין המייחס את משפחתו עד לרמב"ם.

למד ב"צלא" בכפר במרוקו ובגיל ארבע עברו הוריו לקזבלנקה, שם שהו כשנתיים בהמתנה להמשך עלייתם לארץ ישראל. ב-31 באוגוסט 1951 עלה לישראל עם משפחתו באונייה "ארצה". בראשית ימיהם בישראל שהו במחנה העולים שער העלייה ולאחר מכן עברו למושב אחוזם בחבל לכיש. שנתיים מאוחר יותר ב-1953 עברו למושב הדתי נעם ונמנו על ראשוני מתיישביו.

למד במסגרת מקומית עד לגיל 12, עת עבר ללמוד בישיבה התיכונית מרום ציון בירושלים. בגיל 18 החל את לימודיו בישיבת חברון בירושלים שם למד עד לנישואיו. באותן שנים מורו ורבו היה הרב ברוך מרדכי אזרחי אשר שימש כר״מ בישיבת חברון, והקשר ביניהם נשאר גם לאחר עזיבתו של הרב אזרחי את ישיבת חברון.

את לימודיו התורניים המשיך בבית מדרש לדיינות "המתיבתא הגדולה – בית הראש"ל", ובכולל לדיינות "הר צבי". בשנים תשל"ג – תשמ"א למד בכולל חזון עובדיה שהוקם על ידי הרב עובדיה יוסף. לימים, מינה אותו הרב עובדיה יוסף לעמוד בראשות הכולל, שם למד אצלו הרב יצחק יוסף.

בשנת 1982 קיבל את כתב ההסמכה לדיינות מטעם מועצת הרבנות הראשית לישראל.

תפקידיו

בשנת 1984 התמנה לדיין בבית הדין הרבני באשקלון. בשנת 1986 מונה לאב בית הדין. בתקופה זו, שימש גם כדיין בירושלים בבית הדין המיוחד להקדשות, שם עמד בתקיפות על זכויות ההקדשות ומניעת השתלטות על נכסיהם. כמו כן, היה חבר בבית הדין ליוצאי אתיופיה. במסגרת הרכב זה ובשליחותו יצא שלוש פעמים למסע מיוחד לאתיופיה לצורך איתור בעלים אשר עזבו את נשותיהם והותירו אותן עגונות בארץ. במסעות אלו נחל הצלחה רבה בשחרור נשים מעגינותן. נחשב כמומחה בעל שם בתחום הגיטין. כמו כן, שימש כדיין בבית הדין בקריית ארבע שהתכנס יום בשבוע בבית הכנסת אברהם אבינו בחברון (בית דין זה התכנס עד לפרוץ האינתיפאדה בשנת 2000).

בשנת 1999 התמנה כדיין של קבע בבית הדין הרבני בירושלים, ולאחר שלוש שנים, בשנת 2002 מונה כאב בית הדין. בשנת 2012 התמנה על ידי נשיא בית הדין הגדול והראשון לציון הרב שלמה עמאר כראש אבות בתי הדין בירושלים, שם כיהן כשלוש שנים עד פרישתו לגמלאות.

חיבוריו

• מפסקי ישראל - מבחר מפסקי הדין שכתב בשבתו כדיין בענייני ממונות, אישות והקדשות.
• אמרי ישראל - דרשות שנשא במקומות ואירועים שונים. יצאו לאור בשנת תשע"ט ובשנת תשפ"ג.

עמדותיו

גישתון הייתה שיש למנוע ככל הניתן עיכוב במתן פסקב הדין, בהתחשב בדעת הרמב"ם הסובר כי עינוי דין אסור מן התורה משום "לא תעשו עול במשפט". פעילותו להגיע לפסק דין במהירות האפשר גם במחיר הבנות ופשרות נתפסו לעיתים כוויתורים או זלזול, וגררו ביקורת^{[דרוש מקור]}.

חיים אישיים

באלול ה'תשכ"ו נשא את רחל לבית כהן טוויל, ולהם נולדו שמונה ילדים.