יחסי ניקרגואה–קולומביה
| יחסי ניקרגואה–קולומביה | |
|---|---|
|
|
| |
| ניקרגואה | קולומביה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 130,370 | 1,138,910 |
| אוכלוסייה | |
| 6,969,810 | 53,203,355 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 17,829 | 363,540 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 2,558 | 6,833 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי ניקרגואה–קולומביה הם היחסים הבילטרליים שבין רפובליקת ניקרגואה לבין רפובליקת קולומביה. היחסים בין המדינות התפתחו בצל המחלוקת על סן אנדרס ופרובידנסיה הממוקמים בים הקריבי בקרבת ניקרגואה, אולם הים שמסביב לאיים שייך לקולומביה מאז 1931, כשארצות הברית ששלטה אז בניקרגואה חתמה על הסכם שהעניק לקולומביה את השליטה על השטח.
היסטוריה
מלחמה במרכז אמריקה
בשנת 1985, במהלך המהפכה הסנדיניסטית בניקרגואה, קולומביה הייתה חלק מקבוצת קונטדורה, יחד עם פנמה, ונצואלה ומקסיקו. מטרת הקבוצה, שנתמכה על ידי האו"ם, הייתה להביא לשקט בניקרגואה, אל סלוודור וגואטמלה, שהיו שרויות בסכסוכים פנימיים[1].
ארכיפלג סן אנדרס והמחלוקת הימית
קולומביה טוענת כי הסכמים שנחתמו ב-1928 וב-1930 תומכים בטענותיה בדבר ריבונות על האיים[2].
ניקרגואה טוענת שההסכמים, שנחתמו בעת שארצות הברית שלטה בה, לא תקפים. היא מתבססת גם על הסכם בוגוטה, בו נכתב בסעיף 31 כי שני הצדדים מסכימים לפנות לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ). קולומביה מתעלמת מהסעיף וטוענת שבסעיף 6 נכתב שהסעיף האחר לא מתייחס למחלוקות שנפתרו בהסכמים קודמים, כמו זה שנחתם בעבר.
בית הדין הבינלאומי
ב-6 בדצמבר 2001 הגישה ניקרגואה תלונה רשמית נגד קולומביה בבית הדין הבינלאומי בניסיון לפתור את המחלוקת[3].
נשיא ניקרגואה, דניאל אורטגה, טען שקולומביה "רחוקה מדי" מסן אנדרס כדי שתהיה לה ריבונות על הארכיפלג, וכן האשים אותה בהיותה "אימפריאליסטית" ו"דוגלת בהתרחבות טריטוריאלית". ב-12 בדצמבר 2007 אורטגה הנחה את הצבא להיות ערוך לעימות מול קולומביה[4]. בתגובה, קולומביה הודיעה שתחכה להחלטת בית הדין הבינלאומי ובינתיים התעלמה מנשיא ניקרגואה.
למחרת, התכנס בית הדין הבינלאומי כדי להודיע על החלטתו[5]. בית הדין תמך בעמדת קולומביה בכל הנוגע לבעלות על הארכיפלג, אך הכריז בנוסף שיש לו סמכות שיפוט גם ביחס להיבטים האחרים שנוגעים לסכסוך הימי[6].
ב-19 בנובמבר 2012, בית הדין הכריע בתיק וקבע שקולומביה תשמור על ריבונותה בסן אנדרס ופרובידנסיה וכן באיים אחרים שהיו שנויים במחלוקת[7]. כמו כן, הוא קבע גם את הגבולות הימיים, כך ש-40% מהמים מערבית לסן אנדרס יהיו שייכים לניקרגואה.
בספטמבר 2021 בית הדין שמע את עמדות הצדדים בדיון שעסק ב"הפרות הריבונות במי הים הקריבי"[8]. ניקרגואה טענה שקולומביה לא מצייתת להכרעת בית הדין, בשעה שקולומביה טענה שניקרגואה מפרה את ריבונותה ברייזל[9].
מחלוקות ימיות שלא נפתרו
העיתון הקולומביאני El Espectador כתב שניקרגואה יכולה להשיג טריטוריה זו רק על ידי יציאה למשפט חדש לפתרון הגבולות הימיים שלא נקבעו קודם לכן. לשם הגדרת הגבול השתמשה קולומביה במרידיאן 82° בעוד ניקרגואה מעוניינת להתרחב ולהשיג טריטוריות נוספות.
נשיא קולומביה לשעבר אלווארו אוריבה הביע את דעתו לפיו קולומביה צריכה להוכיח שגם האיים רונקאדור, סרנה וקיטוסואנו הם חלק ממנה. זאת מכיוון שבאמנה שנחתמה ב-1928 לא נקבע דבר בנוגע אליהם, בגלל שקולומביה התחרתה עליהם עם ארצות הברית. כמו כן הוא טען שקולומביה כבר הייתה נדיבה כלפי ניקרגואה כשוויתרה למענה על השליטה בחוף היתושים.
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא יחסי ניקרגואה–קולומביה בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
