חוסה מנואל מורנו

חוסה מנואל מורנו

מורנו על שער המגזין "אל גראפיקו", 1941
מידע אישי
לידה	3 באוגוסט 1916 בואנוס איירס שבארגנטינה
פטירה	26 באוגוסט 1978 (בגיל 62)
שם מלא	חוסה מנואל מורנו פרננדס
עמדה	חלוץ
מועדוני נוער
1933–1935 ריבר פלייט
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1935–1944 1944–1946 1946–1948 1949 1950 1951 1952 1953 1954–1957 1960–1961 סך הכול: ריבר פלייט קלוב אספניה ריבר פלייט אוניברסידד קאתוליקה בוקה ג'וניורס אוניברסידד קאתוליקה דפנסור ספורטינג פרו קאריל אואסטה אינדפנדיינטה מדיין אינדפנדיינטה מדיין 253 (155) 41 (11) 64 (21) 22 (8) 23 (7) 12 (2) 14 (3) 15 (1) 42 (12) 3 (1) 489 (221)
נבחרת לאומית כשחקן
1936–1950 ארגנטינה 34 (19)
קבוצות כמאמן
1958–1959 1959 1959 1960 1960–1962 1962 1963 1966 1970 1976–1978 בוקה ג'וניורס נבחרת ארגנטינה אול בויס הוראקן אינדפנדיינטה מדיין קולו-קולו אול בויס הוראקן אול בויס דפורטיבו מרלו
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

חוסה מנואל מורנו פרננדס (בספרדית: José Manuel Moreno Fernández;‏ 3 באוגוסט 1916 – 26 באוגוסט 1978) היה כדורגלן ומאמן ארגנטינאי ששיחק בעמדת החלוץ. מורנו, שהיה ידוע בכינויו אל צ'ארו, נחשב לאחד מגדולי הכדורגלנים בדרום אמריקה בכל הזמנים.

מורנו החל את דרכו בריבר פלייט, והיה שותף לחמישייה ההתקפית שזכתה לכינוי "המכונה" ("La Máquina"), בזכות שליטתה בכדורגל הארגנטינאי בשנות ה-40. הוא המשיך את הקריירה בקבוצות פאר שונות ביבשת, והיה לכדורגלן הראשון בהיסטוריה שזכה באליפות בארבע מדינות שונות, לאחר שקטף את התואר בארגנטינה, מקסיקו, צ'ילה וקולומביה. ככדורגלן נבחרת ארגנטינה רשם מורנו 34 הופעות בהן כבש 19 שערים, והיה שותף לשתי זכיות בקופה אמריקה.

קריירת משחק

מורנו נולד בשכונת העוני לה בוקה שבבואנוס איירס. הוא גדל בקרבת אצטדיונה הביתי של בוקה ג'וניורס, הבונבוניירה, ואהד את הקבוצה בילדותו. כשהיה בן 15, ניסה להתקבל למחלקת הנוער של בוקה, אך ניסיונו לא צלח. ב-1933, בעקבות המלצתו של חלוץ הקבוצה ברנאבה פריירה, הצטרף מורנו למחלקת הנוער של ריבר פלייט, יריבתה הגדולה של בוקה ג'וניורס.

בשנת 1934, כשהיה בן 18, צורף יחד עם מספר שחקנים צעירים מהמועדון למסע משחקים בברזיל, ולראשונה היה חלק מהקבוצה הבוגרת. את הופעת הבכורה שלו בליגת העל הארגנטינאית ערך מורנו ב-17 במרץ 1935, בניצחון 1–2 על פלטנסה, ובו אף כבש את שער הבכורה שלו בקבוצה. שנה אחר כך כבר היה מורנו לשחקן משמעותי בהרכב הקבוצה. הוא הפגין טכניקה וראיית משחק ברמה גבוהה, יכולת כיבוש גבוהה בתוך הרחבה ומשחק ראש משובח, שהפכו אותו לשותף בכיר לזכייה באליפויות ב-1936 (קופה קמפאונטו וקופה דה אורו) וב-1937.

בשנות ה-40 היה מורנו לחלק מחמישיית התקפה חזקה של ריבר פלייט, שזכתה לכינוי "המכונה" ("La Máquina") וכללה מלבדו את אדולפו פדרנרה, אנחל לברונה, חואן קרלוס מוניוס ופליקס לוסטו. שחקני "המכונה" היו הגורם העיקרי לשליטתה של ריבר פלייט בכדורגל הארגנטינאי של אותן שנים. בשנים אלו זכה מורנו עם ריבר בשתי אליפויות נוספות (1941, 1942), והעלה את מאזנו לחמש זכיות בתואר במדי ריבר.

לקראת עונת 1945/1946 עזב מורנו לראשונה את ריבר פלייט, והצטרף לקלוב אספניה, סגנית האלופה בליגת העל המקסיקנית. כבר בעונתו הראשונה בקבוצה היה מורנו חלק משמעותי מזכייתה של הקבוצה באליפות מקסיקו הראשונה בתולדותיה. הוא החמיץ שלושה משחקי ליגה בלבד לאורך כל העונה, ותרם שבעה שערים. בעקבות הופעותיו המוצלחות במדי הקבוצה, זכה מורנו לכינוי אל צ'ארו, על שם הכינוי המסורתי לבוקר המקסיקני.

לאחר עונה נוספת, בה כשלה הקבוצה להתברג בצמרת, חזר מורנו ב-1946 לריבר פלייט. שנה אחר כך, הוסיף זכייה נוספת באליפות עם המועדון, שישית במספר. הקדנציה השנייה של מורנו בקבוצה נמשכה שלוש עונות, עד שב-1949 עבר לאוניברסידד קאתוליקה הצ'יליאנית. כפי שעשה במקסיקו, גם בצ'ילה הצליח מורנו להתאקלם במהרה, ותרם שמונה שערים ב-22 הופעות ליגה לזכייתה של הקבוצה באליפות צ'ילה.

ב-1950, בתום עונה אחת בלבד, עבר מורנו לקבוצה אותה אהד מילדות, וליריבתה הגדולה של קבוצת נעוריו, בוקה ג'וניורס. במדיה של בוקה לא הצליח מורנו לזכות באליפות ארגנטינה נוספת, והוא עזב בסיום עונה אחת בה סיימה בוקה כסגנית האלופה, לאחר שכבש שבעה שערים ב-23 הופעות במדי המועדון. לאחר עונה אחת בבוקה, המשיך מורנו את מעבריו התכופים ובמשך שלוש העונות הבאות רשם קדנציות קצרות, בנות לא יותר מ-15 הופעות וללא זכייה בתארים, באוניברסידד קאתוליקה (1951), דפנסור ספורטינג (1952) ופרו קאריל אואסטה (1953).

ב-1954 עבר מורנו לדפורטיבו אינדפנדיינטה מדיין הקולומביאנית. בעונתו השנייה בקבוצה רשם הישג חסר תקדים בזמנו, כשזכה באליפות קולומביה עם הקבוצה, ובכך השלים זכייה בתואר אליפות בארבע מדינות שונות. לאחר זכייה נוספת עם הקבוצה בתואר ב-1957, פרש ממשחק בגיל 41.

נבחרת ארגנטינה

מורנו החל את דרכו בנבחרת ארגנטינה ב-1936, כשהיה בן 20 בלבד. את הופעתו האחרונה רשם בשנת 1950, ובסך הכול ב-14 שנות הקריירה הבינלאומית ערך 34 הופעות בהן כבש 19 שערים.

מורנו היה שותף לשלושה טורנירי אליפות דרום אמריקה. בראשון שבהם, ב-1941, סייע לארגנטינה לזכות בתואר, תוך שהוא כובש שלושה שערים בארבעה משחקים ומסיים כסגן מלך השערים בטורניר. שנה אחר כך, בקופה אמריקה 1942, סיימה ארגנטינה כסגנית האלופה אחרי אורוגוואי. מורנו עצמו היה למלך שערי הטורניר (במשותף) עם שבעה שערים, מתוכם חמישה בניצחון 0–12 על אקוודור. ניצחון זה נותר הניצחון הגבוה ביותר בתולדות המפעל, והחמישייה אותה כבש מורנו הציבה אותו כשיאן השערים במשחק אחד בקופה אמריקה (במשותף עם שלושה שחקנים נוספים). כמו כן, אחד משעריו של מורנו במשחק היה השער ה-500 בתולדות המפעל.

בתקופה בה שיחק בקלוב אספניה המקסיקנית, זכתה ארגנטינה פעמיים נוספות בתואר - אך מורנו לא נכלל אז בסגל של גיז'רמו סטאבילה, שהורכב משחקנים מליגת העל הארגנטינאית בלבד. כשחזר לריבר פלייט, שב גם לסגל הנבחרת לקופה אמריקה 1947, וסייע לנבחרתו לזכות בתואר בפעם השלישית ברציפות והתשיעית בהיסטוריה, כשכבש שלושה שערים במהלך הטורניר. נכון ל-2015, הוא חולק את המקום השלישי בכל הזמנים בטבלת גדולי הכובשים של הקופה אמריקה.

קריירת אימון

מורנו החל את דרכו כמאמן ב-1958, מיד לאחר פרישתו, כשהתמנה לתפקיד מאמן בוקה ג'וניורס. כבר בעונתו הראשונה על הקווים הוביל את בוקה לסגנות, כשתחת הדרכתו כבשה בוקה באותה עונה יותר מכל קבוצה אחרת בליגה, עם שבעים שערים בשלושים משחקים. במהלך 1959 עבר לאמן את אול בויס מליגת המשנה, ובאותה שונה אף רשם קדנציה קצרה כמאמן נבחרת ארגנטינה, אותה הוביל למקום השני בקופה אמריקה 1959 (בטורניר השני מבין השניים באותה השנה). שנה אחר כך חזר לליגה הבכירה כשהתמנה לתפקיד מאמן הוראקן.

ב-1960 חזר לקולומביה, לקבוצת אינדפנדיינטה מדיין שבמדיה פרש. הוא אימן את הקבוצה במשך שנתיים, שבמהלכן אף שב, בגיל 44, לשמש כשחקן פעיל, עם שלוש הופעות ליגה. את הופעתו האחרונה רשם במשחק ידידות שאורגן עבורו ב-1961, בין מדיין לבוקה ג'וניורס. מורנו כבש את שני שעריה של מדיין בהפסד 2–5 לבוקה, וחמש דקות לסיום הניף את ידיו, הודה לקהל ועזב את המגרש בפעם האחרונה.

ב-1962 אימן לתקופה קצרה את קולו-קולו מליגת העל הצ'יליאנית, ולאחריה המשיך לקדנציות קצרות נוספות באול בויס (פעמיים) ובהוראקן. ב-1976 החל לאמן את דפורטיבו מרלו מהליגות הנמוכות בארגנטינה.

ב-1978, בעודו משמש כמאמן פעיל, נפטר מורנו בגיל 62. המועדון חלק לו כבוד וקרא על שמו את אצטדיון הקבוצה, שמאז מחזיקה בכינוי "לוס צ'ארוס", על שמו של "אל צ'ארו" מורנו.

תארים

מורנו במדי אוניברסידד קאתוליקה, 1949

ריבר פלייט

• אליפות ארגנטינה (6): 1936 (קופה קמפאונטו), 1936 (קופה דה אורו), 1937, 1941, 1942, 1947
• גביע אלדאו (4): 1936, 1937, 1941, 1947
• גביע איברגורן (3): 1937, 1941, 1942
• גביע אדריאן אסקובר: 1941

קלוב אספניה

• אליפות מקסיקו: 1944/1945

אוניברסידד קאתוליקה

• אליפות צ'ילה: 1949

אינדפנדיינטה מדיין

• אליפות קולומביה (2): 1955, 1957

נבחרת ארגנטינה

• קופה אמריקה (2): 1941, 1947

אישיים

• מלך השערים של הקופה אמריקה: 1942
• השחקן המצטיין של הקופה אמריקה: 1947

סטטיסטיקות

מורנו במדי נבחרת ארגנטינה

מועדונים

עונה	קבוצה	ליגה	בליגה
			הופעות	שערים
1935	ריבר פלייט	ליגת העל הארגנטינאית	13	5
1936			33	24
1937			31	32
1938			31	24
1939			24	20
1940			33	16
1941			28	14
1942			29	10
1943			23	6
1944			8	4
1944/1945	קלוב אספניה	ליגת העל המקסיקנית	21	7
1945/1946			20	4
1946	ריבר פלייט	ליגת העל הארגנטינאית	13	8
1947			28	10
1948			23	3
1949	אוניברסידד קאתוליקה	ליגת העל הצ'יליאנית	22	8
1950	בוקה ג'וניורס	ליגת העל הארגנטינאית	23	7
1951	אוניברסידד קאתוליקה	ליגת העל הצ'יליאנית	12	2
1952	דפנסור ספורטינג	ליגת העל האורוגוואית	14	3
1953	פרו קאריל אואסטה	ליגת העל הארגנטינאית	15	1
1954	אינדפנדיינטה מדיין	ליגת העל הקולומביאנית	12	3
1955			15	3
1956			15	6
1957			-	-
1960			2	0
1961			1	1
סך הכול בקריירה			489	221

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חוסה מנואל מורנו בוויקישיתוף   

• José Manuel Moreno, “El Charro”: El mejor jugador del mundo imaginario, ‏ Eugenia,‏ El Regional Semenario,‏ 26.8.2011 (בספרדית)
• חוסה מנואל מורנו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)