ז'אן ד'ארק (סרט)
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | קארל תאודור דרייר |
|---|---|
| תסריט | ג'וזף דלטי, קארל תאודור דרייר |
| שחקנים ראשיים | רנה ג'ין פלקונטי, יוג'ין סילבין, אנדרה ברלי, מאוריץ שוץ |
| הקרנת בכורה | 21 באפריל 1928 |
| משך הקרנה | 110 דקות, 82 דקות בגרסת ה-DVD המשוחזרת |
| שפת הסרט | סרט אילם, כיתוביות בצרפתית |
| דף הסרט ב־IMDb | |
הפסיון של ז'אן ד'ארק (בצרפתית: La Passion de Jeanne d'Arc) הוא סרט אילם שהופק בצרפת בשנת 1928. הוא מבוסס על תיעוד משפטה של ז'אן ד'ארק. הסרט בוים על ידי קארל תאודור דרייר ומככבים בו רנה ג'ין פלקונטי, ואנטונין ארטו.
הסיפור והסגנון
הסרט מתאר בפרוטרוט את שעותיה האחרונות של ז'אן ד'ארק, לאחר נפילתה בשבי בידי האנגלים. הוא מביא את משפטה, כליאתה, עינויה ולבסוף הוצאתה להורג במחזה ייסורים. מה שהתבלט במיוחד באותה תקופה היה עבודת המצלמה של הסרט והדגש על הבעות הפנים של השחקנים. דרייר צילם הרבה מן הסרט בתקריב ואסר על שחקניו להתאפר, על מנת להיטיב לספר את הסיפור באמצעות הבעות פניהם. פלקונטי – בתפקידה השני והאחרון בקולנוע – קיבלה שבחים רבים על הופעתה מרובת הבעות הפנים כז'אן.
הסרט היה מכוון במקורו להשתמש בטכניקה החדישה של הקול, אולם דרייר היה חסר את המימון הדרוש ולכן נותר הסרט אילם.
דרייר ייעד את הסרט לצפייה בשקט מוחלט, בלא מוזיקה נלווית. על כל פנים, ב-1994 חיבר המלחין ריצ'רד אינהורן אורטוריה המבוססת על הסרט וקרויה בשם "קולות האור". היצירה זמינה כיום בגרסת ה-DVD של הסרט. ב-1999 סיפקה הזמרת האמריקנית Cat Power, ליווי מוזיקלי במספר הקרנות של הסרט באמריקה.
מקורות היסטוריים
דרייר ביסס את התסריט של "הפסיון של זואן ד'ארק" על רישומים היסטוריים ותמלילים שהתגלו רק כמה שנים לפני הפקת הסרט. מסמכים אלה פירטו את משפטה של ז'אן ד'ארק בשנת 1431, וסיפקו חומר מקור אותנטי שהעניק לסרט דמיון מרתק. לגילוי זה הייתה השפעה משמעותית על התיאור ההיסטורי של ז'אן ד'ארק, העלה את מעמדה והדגיש את העוול העמוק של משפטה והוצאתה להורג על ידי האנגלים ומשתפי הפעולה שלהם.[1]
התגובות לסרט ומורשתו
חלק מהמבקרים סבורים שז'אן ד'ארק הוא הסרט האילם הטוב ביותר שנעשה אי פעם, ופאולין קייל כתבה כי משחקה של פלקונטי את ז'אן ד'ארק הוא "ההופעה הטובה ביותר שהייתה אי פעם בסרט". על כל פנים, הסרט נאסר להקרנה בבריטניה, בשל אופן הצגתו את החיילים הבריטים האכזריים הלועגים ומענים את ז'אן בסצנות המשקפות את התיעודים מן הברית החדשה של החיילים הרומאים הלועגים ומענים את ישו הנוצרי. הארכיבישוף של פריז היה אף הוא ביקורתי ודרש לערוך שינויים בסרט. לא ידוע אם בקשה זו נענתה, אם לאו.
הגרסה המקורית של הסרט נעלמה למשך מספר עשורים, לאחר שאש לחכה את העותקים המקוריים של הסרט. דרייר עצמו ניסה לאסוף גרסאות מעותקים ששרדו ואולם הוא נפטר בעודו מאמין שהגרסה המקורית אבדה לעד. כמעט בדרך נס, נמצא ב-1981 העתק של הסרט המקורי, היה זה בארון הבגדים של החצרן בבית חולים לחולי נפש באוסלו. גרסה זו זמינה כיום ב-DVD.
סצנות מז'אן ד'ארק מופיעות בסרטו של ז'אן-לוק גודאר לחיות את חייה משנת 1962, שבו צופה השחקנית הראשית בסרט בקולנוע ומזדהה עם ז'אן ד'ארק. בהנרי וג'ון, נראה הנרי מילר צופה בקטעים האחרונים מתוך הסרט וקול קורא מכתב לאנאיס נין, המשווה אותה לז'אן ד'ארק ואת עצמו ל"נזיר המשוגע", דמות אותה מגלם אנטונין ארטו.
קישורים חיצוניים
- ז'אן ד'ארק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ז'אן ד'ארק ברשימת מאה הסרטים הרוחניים המשמעותיים ביותר ב-Arts & Faith
- מסה באוסף קריטריון מאת קרל תיאודור דרייר
הערות שוליים
- ^ Judy Bloch, The Passion of Joan of Arc, Berkeley Art Museum and Pacific Film Archive, 18 September 2017