אסף שור
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תבנית {{סופר}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.
אסף שוּר (נולד בירושלים ב־1976) הוא סופר, מתרגם ומבקר ספרות ישראלי.
ביוגרפיה
שור למד תיאטרון ופילוסופיה (באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב). לצד כתיבתו הספרותית הוא עורך ספרי מקור ומתרגם. בנוסף למד טיפול התנהגותי בכלבים, מתאמן ומאמן באמנות הלחימה וו-ווי גונג-פו. שימש מבקר הספרות של "העיר" ומגיה בעיתון, וכן מבקר ספרים עבור המגזין "7 לילות" של עיתון ידיעות אחרונות. לימד כתיבה בבית הספר קמרה אובסקורה - בית הספר לאמנות.
שור זכה בפרס ברנשטיין לשנת 2009 על ספרו "עמרם", ופרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת התשס"ט. היה מועמד סופי לפרס רוהר לספרות יהודית בשנת 2013.[1] ספרו "ארזת לבד" היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר בשנת 2021. ספרו "הדוב" היה מועמד ברשימה הארוכה לפרס ספיר בשנת 2023.
שור נשוי וגר במושב יציץ שליד רחובות.
ספריו
- עמרם, הוצאת בבל, 2007. הספר זכה בפרס ברנשטיין.
- מוטי, הוצאת בבל, 2008.[2]
- סיגל, הוצאת בבל, 2009.[3][4][5]
- כה אמר וינסנט, החתול הטיפש, הוצאת כתר, 2011.
- למה דג ציפור, הוצאת כתר, 2014.
- ארזת לבד, הוצאת כתר, 2020.
- הדוב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023.
תרגומיו
- ד"ה לורנס, השועל, הבתולה והצועני, הוצאת כרמל, 2002.
- ברברה ארנרייך, כלכלה בגרוש: איך (לא) להצליח באמריקה, הוצאת בבל, 2004.
- רג'א שחאדה, כשהדרור הפסיק לשיר, רמאללה במצור - יומן, ספרי עליית הגג, 2005.
- ג. ק. צ'סטרטון, תמימותו של האב בראון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2010.
- ריימונד צ'נדלר, האישה באגם, הוצאת כתר, 2014.
- ריימונד צ'נדלר, פלייבק, הוצאת כתר, 2014.
- נטלי באביט, מעיין הנצח, הוצאות מודן ואוקיינוס, 2015.
- סקוט אודל, ערי הזהב הנסתרות, הוצאות מודן ואוקיינוס, 2016.
- וולטר אייזקסון, החדשנים: על חבורת ההאקרים, הגאונים והגיקים שיצרה את המהפכה הדיגיטלית, הוצאת כנרת זמורה-דביר, ספטמבר 2017.
- דן בראון, מקור, הוצאת כנרת זמורה, 2018.
- רוברט לואיס סטיבנסון, אי המטמון, הוצאות מודן ואוקיינוס, 2020.
ספרים שערך
- עומר ברקמן, אמנות הלחימה: שיחות עם מאסטר ניר מלחי, הוצאת אסיה, 2016.
- מישקה בן-דוד, הכריש, הוצאת תכלת, 2017.
- הגר ינאי, המסע אל לב התהום, הוצאת מודן, 2017.
- רפי טופז, החברים של סוזי, הוצאת תכלת, 2018.
- איגי דיין, חווה, הוצאת עם עובד, 2019.
- הגר ינאי, מילה וחוטפי החלומות, הוצאת עם עובד, 2019.
- יעקב מישורי, סוף, הוצאת תכלת, 2019.
- יהודה גזבר־פניגשטיין, ופלים לימון, הוצאת ידיעות ספרים, 2020.
- רוני בורנשטיין, טעם נרכש, הוצאת כרמל, 2021.
- עמית ורשיצקי, פני יאנוס, הוצאת כרמל, 2021.
- שמרית לוסטיג, בית לוריא, הוצאת לוקוס, 2022.
- אלעד נץ, חסידה שחורה, הוצאת אבן חושן, 2022.
- יונתן יבין, נאמן לעצמו, מלל ספרים, 2022.
- יהודה שנהב-שהרבני, כפל ראייה, פרדס הוצאה לאור, 2022.
- מוטי פוגל, לא ממואר, אפרסמון ספרים, 2023.
- יורם רוזנר, ולטמייסטר, כנרת זמורה דביר, 2023.
- עדו סתר, תיאטרליה, קרן הוצאה לאור, 2023.
- אסף פינקוס, הציור הגדול, אפיק הוצאה לאור, 2024.
קישורים חיצוניים
יוענה גונן, ישראל הדיסטופית של אסף שור נינוחה הרבה יותר מזו שבה אנחנו חיים היום, באתר הארץ, 6 ביוני 2023- אלעד בר־נוי //, כרוניקה של מוות ידוע מראש, באתר "ידיעות אחרונות", 18 בפברואר 2020
- רשימת הפרסומים של אסף שור, בקטלוג הספרייה הלאומית
- מידע על אסף שור בקטלוג הספרייה הלאומית
- אסף שור במכונת קריאה בבל
- אסף שור, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- שירי לב-ארי, אסף שור ואריק גלסנר זכו בפרס ברנשטיין, הארץ ברשת
- ורד לי, חמש שאלות לאסף שור | חמדתי סיגל, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2009
- משה נעים, הוכרזו הזוכים בפרסי היצירה לסופרים ומשוררים ע"ש לוי אשכול לשנת התשס"ט, כאן נעים
- מיה סלע, סטירת לחי לעמרם ולמוטי, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2009
- מוטי פוגל, הַמּוּסָךְ מוסף לספרות, ביקורת פרוזה, ארטיק שוקו־בננה לאדם המטה עצמו למות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 02.08.2020
- רונן טל, הסופר אסף שור: "מה שמתרחש בספרות העברית זה מה שנטפליקס עשתה לטלוויזיה", באתר הארץ, 21 במאי 2023
מכּתביו:
- סיפור ספציפי, מטעם 2, אפריל 2005, עמ' 71–86
הערות שוליים
- ^ מיה סלע, אסף שור ושני בוינג’ו מועמדים לפרס רוהר לספרות יהודית, באתר הארץ, 17 במרץ 2013
- ^ אריק גלסנר, ביקורת על "מוטי", ביקורות ספרות - מעריב, 17 באוקטובר 2008
- ^ תמר מרין, הקרקס האנושי, סיגל, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2009
- ^ אריק גלסנר, על "סיגל", של אסף שור, הוצאת "בבל", ביקורות ספרות - מעריב, 4 באוקטובר 2009
- ^ יונתן אמיר על הספר "סיגל"