קרחון הלוע
מידע כללי | |
---|---|
קרחון הלוע (ידוע גם בשם קרחון טאלאטסון – Tulutson) הוא קרחון צעיר במונחים גאולוגייים בהר סנט הלנס, במדינת וושינגטון האמריקאית. הקרחון נוצר לאחר ההתפרצות ב-1980 ובשל מיקומו, נפח הקרח גדל במהירות, בלי שנודע לציבור במשך כמעט 20 שנה. הקרחון הכיל בעבר מערות קרח בקרח החלק לפני הפעילות הגעשית בשנים 2004–2008. צמיחת כיפת הלבה והתפרצויות געשיות מ-2004 עד 2008 שינו באופן משמעותי את מראה הקרחון.[1] באותה תקופה, כמה סוכנויות החליטו לתת שם רשמי לקרחון, שבתחילה היה קרחון טאלאטסון Tulutson. החלטה מאוחרת יותר קבעה את שם הרשמי של הקרחון כ"קרייטר גליישר" קרחון הלוע Crater Glacier. על אף הפעילות הוולקנית, הקרחון המשיך להתפשט ועד אמצע שנת 2008 הקרח הקרחון הקיף לחלוטין את כיפות הלבה.[1][2][3][4] בנוסף, (קרחוני סלע או קרח) נוצרו קרחונים חדשים גם סביב קרחון הלוע.[5]
תיאור
כשמו כן הוא, הקרחון ניצב בתוך הלוע הפונה צפונה שהתהווה בהתפרצות הר סנט הלנס ב-1980 וגובהו של הקרחון מעל פני הים הוא כ-2,071 מטר (6,794 רגל) מעל פני הים.[6] כיפת לבה מרכזית מאסיבית ש"צמחה" בין השנים 1980 עד 1987 ממלאת את מרכז הלוע, והקרחון נוצר בצורת פרסה סביב הכיפה, עם שתי מורנות קצה בצדדים המזרחי והמערבי. שלג רב בחורף, מפולות שלגים חוזרות ונשנות, מפולות סלעים והצללת השמש על ידי הצוקים הסמוכים מדרום, הובילו להתפשטות מהירה במיוחד של קרחון זה.[7] לפיכך, הרכב הקרחון מוערך בכ-60% קרח ובכ-40% סלע,[8] בעובי ממוצע של 100 מ' (328 רגל)[9] ועובי מרבי של סביבות 200 מ' (656 רגל); כמעט כעומקו של קרחון קארבון (הפחמן) בהר רייניר.[1] אעפ"י שהקרחון החל להיווצר רק משנת 1980, בשנת 2001 כבר הגיע נפחו של הקרחון החדש לערך של כ-40%-50% מסך נפחם של כל הקרחונים שלפני 1980.[10] פני הקרחון נראים בקיץ כהים ומלוכלכים בשל מפולות סלעים רבות מקירותיו התלולים והלא יציבים של הלוע, יחד עם אפר מהתפרצויות, כל אלו תורמים לבידוד תרמי המסייע להתפשטות הקרחון.[11][12][13][14][15] הפעילות הוולקנית של 2004–2008 יצרה סדרה של כיפות שכמעט ופיצלו את הקרחון לשתי אונות בקצהו הדרומי של המכתש.[11] למרות תקופת צמיחה בת ארבע שנים של כיפת הלבה, הקרחון נותר הקרחון הצעיר ומהיר ההתפשטות ביותר בצפון אמריקה.[16] עם התאחדותם של שני קצוות של קרחון המכתש בחלקו הצפוני במאי 2008, גוף הקרח מקיף לחלוטין את כיפות הלבה.[3][4] מים המפשירים מהקרחון מהווים את מקורו של נחל לואיט Loowit.[17]
- מערות קרחון בקרחון המכתש בתקופה שלפני התפרצות 2004

בשנת 2000 נתגלו מערות קרחונים על פני הקרחון שהיו חלקים אז. רבות ממערות הקרחון הללו היו גדולות מספיק כדי לחקור אותן, בדומה למערות הקרחון על פסגתו של הר רייניר. רוב מערות הקרחון היו ממוקמות בסמוך לכיפת הלבה מסביבות שנת 1980, שבה פליטות קיטור וגז געשי חמים מפומרולות חבויות על קרקעית המכתש או על פני כיפת הלבה יצרו חורי המסה בקרח הקרחוני הצעיר.[18] בערך 7,900 רגל או 2.4 ק"מ של מערות ומעברים בקרחון מופו ונחקרו.[19]
- קרחונים אחרים וקרחוני סלע חדשים
מאז 2004, קרחונים חדשים נוצרו על קיר הלוע שמעל לקרחון הלוע המזינים סלע וקרח לקרחון המכתש שמתחתיו. בנוסף, ישנם שני קרחוני סלע מצפון לאונה המזרחית של קרחון הלוע ואחד מצפון לאונה המערבית.[5][20] שניים מקרחוני הסלע הללו התמזגו עם קרחון הלוע, אחד במערב ואחד במזרח. קרחון הסלע הנוסף במורדות המזרחיים של קיר הלוע כבר כמעט ונוגע בקרחון.
היווצרות
בחודשים שלאחר ההתפרצות, תחתית הלוע של סנט הלנס נותרה חמה ולא יציבה, עם חמש התפרצויות געשיות קטנות, וצמיחת כיפת לבה בין מאי לאוקטובר 1980.[21][22] לאחר שפסקו ההתפרצויות בחורף 1980–1981, תחתית הלוע התקררה מספיק לאפשר הצטברות שלג וקרח.[23] עם תחילת ירידת השלגים בחורף 1980–1981, החל הקרחון להתפשט במהירות רבה במדרון המוצל של הלוע.[18] הקרחון צמח לגובה בקצב של עד 15 מטרים (50 רגל) לשנה, והתפשט צפונה עד 41 מטרים (135 רגל) לשנה.[16] התפשטות קרחון זה התגלתה על ידי מדענים שערכו מחקר בלוע כשבע עד תשע שנים לאחר מכן. עם זאת, קיומו של הקרחון לא פורסם עד 1999.[19] עד 2004, קרחון הלוע כיסה כ-0.93 ק"מ רבוע (0.36 מייל 2), כ-20% משטחם הכולל של הקרחונים שלפני 1980,[1] והייתה אונה מערבית ומזרחית שהתקדמו סביב כיפת שנות ה-80. בשל פליטת הגזים על רצפת הלוע, היו מערות קרחונים (מערות קרח) בקרח הקרחוני שהיה בעבר חלק, וכמה מהן נחקרו עד סוף שנות ה-90.[24][25]
בשל הפעילות הגעשית מ-2004 עד 2008, נדחקו אונות הקרחונים הצידה והגדילו את עוביין בעקבות צמיחתן של כיפות געשיות חדשות. כאשר שני זרמי הקרח נדחסו בין קיר הקלדרה לבין כיפות הלבה החדשות, נע הקרח במהירות במורד, בדומה לסחיטת משחת שיניים מתוך שפופרת. זה הביא להתקדמות מהירה מאוד של קצה הקרחון; תחילה התמזגה זרוע הקרחון המערבית עם קרחון הסלע על דופן הלוע המערבית ולאחר מכן, שתי זרועות קרחון הלוע התחברו עם כיפת הלבה הצפונית מ-1980, במאי 2008, על אף הפעילות הוולקנית.[1][4] בנוסף, הפעילות הוולקנית שינתה את פני הקרחון והפכה אותו מחסר נקיקים ברובו לערבוביה כאוטית של מפלי קרח המרושתים בכבדות עם נקיקים ותלוליות קרח עקב תנועת קרקעית הלוע וצמיחת כיפת הלבה.[11] בקצהו הדרומי, הכיפות החדשות כמעט ופיצלו את קרחון הלוע לשני קרחונים נפרדים והמסו 10% מנפח הקרח של הקרחון.[1] עם זאת, סלע קר על שפת הקרחון בידד את הקרח הקרחון מלבה בטמפרטורה של 700 מעלות צלזיוס (1,300 פרנהייט) הנפלטת מתוך כיפות הלבה, ומקלה על החששות מלהאר קטסטרופלי עקב המסת הקרחון.[8] האופי הנקבובי של תחתית הלוע, הפחית גם כן את כמות מי הפשרת הקרח שזרמו החוצה מהקלדרה.
- התפתחות קרחונים בקלדרה של הר הגעש
אוקטובר 1980: קרקעית הלוע הלא יציבה, ובעלת הפעילות הגעשית חודשים אחרי ההתפרצות במאי 1980,אך לפני
היווצרותו של קרחון הלוע, בעקבות שלגי החורף
מאי 1982: שימו לב להצטברות השלג על "סינורי" השפוכת, כתוצאה ממפולות שלגים חוזרות
ונשנות מדפנות הלוע (ברקע כיפת
הלבה של 1980 פולטת קיטור, לחץ/י להגדלה).
אוקטובר 2000: קרחון הלוע במבט מצפון, לפני מחזור ההתפרצויות שבין השנים 2004–2008.
פברואר 2005: קרחון הלוע כמעט והתפצל בקצהו הדרומי על ידי כיפות
לבה חדשות. ניתן להבחין בעיבוי ודחיסה של זרועו המזרחית של הקרחון.
אוקטובר 2006: קרחונים בלוע של הר סנט הלנס. קרחון הלוע מעוצב בצורה של פרסת סוס מסביב לכיפות חדשות, שצמחו בלוע. ניתן לראות את האונה המערבית של הקרחון בתחתית צד ימין, ולהבחין בשני קרחוני סלע משמאל לאונה המזרחית.
שִׁיוּם
מאז שהבחינו לראשונה בהיווצרות הקרחון ובהתפשטותו בשלהי שנות ה-80,הוא מכונה באופן בלתי רשמי "קרחון הלוע", בפי רוב המדענים שעורכים מחקרים בהר. שם זה נמצא בשימוש נרחב בקרב הציבור (לפחות בקרב אלה שהיו מודעים לקיומו של הקרחון) במשך שני העשורים מאז היווצרות הקרחון, והופיע גם בכמה פרסומים מדעיים. במאמר מדעי בודד, המחקר השלם ביותר שפורסם על הקרחון עד כה, כונה "קרחון האמפיתיאטרון",[14] אך שם זה לא נמצא בשימוש מחוץ למאמר זה.
למרות תצפיות ופרסומים רבים על הקרחון המתפשט בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, לא נעשה צעד רשמי לתת לקרחון שם קבוע עד לשלהי שנת 2004, אלא עד לאחר שהחל מחזור ההתפרצות הנוכחי והכיפה החדשה החלה לפצל את הקרחון.[13][24][25][26]
באותה תקופה, נציג משבט קאוליץ הציע את השם "קרחון טולוטסן", מהמילה קרח בשפת ה-קאוליץ. במרץ 2005, בחרה הוועדה לשמות גאוגרפיים של מדינת וושינגטון בנושא שמות גאוגרפיים בחרה בשם טולוטסן מתוך ארבעה שמות שהוצעו (האחרים הם: הלוע, ספיריט ו-טאמאנאוואס),[27] וכך הפך קרחון טאלאטסון לשמו הרשמי של קרחון הלוע.
יחד עם זאת, הוועדה האמריקאית לשמות גאוגרפיים עוד לא קיבלה במועד זה את החלטתה לגבי השם, שיהיה רשמי בכל ארצות הברית. השם קרחון טולוטסן הוגש לבחינה,[28] יחד עם קרחון הלוע[29] וקרחון קראפטס, שהיה מנציח את הוולקנולוגים קטיה ומוריס קראפט, שנהרגו כתוצאה מזרם פירוקלסטי בשנת 1991. ביוני 2006 בחרה הוועדה בשם "קרחון הלוע" בגלל היותו בשימוש כבר שני עשורים, על אף התנגדויות של מדינת וושינגטון ושירות היערות של ארצות הברית, אשר העדיפו את טולוטסן.[30] מנגד, המדענים בתחנת הניטור להרי געש "קסקיידס" של השירות הגאולוגי האמריקאי תמכו מאוד בשם "קרחון הלוע", והעירו שייתכן שטולוטסן אינו שם מתאים מכיוון שהר הגעש "שוכן בפנים הארץ באזור שבו שפת המקום הילידית לא הייתה קאוליץ, אלא סאהאפטין ".

לאחר ההחלטה, פרצה מחלוקת מסוימת בעקבות מאמר מערכת בעיתון מקומי שהביע מחאה על ההחלטה, ומדינת וושינגטון "ציינה כי השם קרחון טולוטסן ימשיך להופיע על מוצרי המדינה, אם כי אם תצורת נוף זו תימס בקרוב, לפי הצפוי, זו לא אמורה להיות דאגה גדולה".[31] למרות מחאות אלה, שמו הרשמי של הקרחון נשאר קרחון הלוע, אם כי זמן קצר לאחר החלטתם ביוני 2006, קיבלה ועדת השמות האמריקאית הצעת המשך לקרוא לשתי זרועות הקרחון, קרחון הלוע המזרחי וקרחון הלוע המערבי.[31] הסיבה לכך הייתה שבאותה נקודת זמן, ההתפרצויות בונות הכיפה כמעט ופיצלו את הקרחון לזרוע מזרחית ומערבית. לא ננקטו צעדים נוספים בעניין זה ואיחודם של פלגי הקרח מצפון לכיפת הלבה של שנות ה-80 הפך את המהלך למיותר.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 6 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web" - Glacier is still connected south of the lava dome.
- ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web" - Glacier arms touch on North end of glacier.
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news" - Note: Full article is in the archives, or click here (אורכב 17.05.2008 בארכיון Wayback Machine).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Harris, Fire Mountains of the West (1988), page 212
- ^ Harris, Fire Mountains of the West (1988), page 213
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"