קירוב זומפרלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קירוב זומפרלד היא טכניקת קירוב שהומצאה על ידי ארנולד זומרפלד ונועדה לסט של אינטגרלים הנפוצים בפיזיקה של חומר מעובה ומכניקה סטטיסטית. מבחינה פיזיקלית, האינטגרלים מייצגים ממוצעים סטטיסטיים תוך שימוש בהתפלגות פרמי-דיראק.

כאשר הטמפרטורה ההופכית β גבוהה ביחס ל εμ, ניתן לקרב את האינטגרל[1][2] במונחי β:

H(ε)eβ(εμ)+1dε=μH(ε)dε+π26(1β)2H(μ)+O(1βμ)4

כאשר H(μ) מייצג את הנגזרת של הפונקציה H(ε) בנקודה ε=μ, והסימון O(1β)4 מייצג איברים נוספים מסדר רביעי ומעלה של 1β. קירוב זה תקף אך ורק אם H(ε) שואף לאפס כאשר ε, ועולה פולינומית לכל היותר ב-ε כאשר ε.

ניתן לבצע קירוב זה גם כאשר תחומי האינטגרל הם מאפס לאינסוף. השינוי היחיד בקירוב יהיה שהאינטגרל של האיבר הראשון יהיה מאפס ל-μ.

קירוב זומרפלד במודל האלקטרון החופשי

שימוש נפוץ לקירוב זומרפלד הוא חישוב תכונות אלקטרוניות שונות, כגון קיבול חום במתכות, שבהן תקף מודל האלקטרון החופשי. בחישובים אלה הפונקציה H(ε) מייצגת את צפיפות המצבים הקוונטיים עבור יחידת אנרגיה. בנוסף, β מזוהה עם הטמפ' ההופכית ו-μ כפוטנציאל הכימי. מכאן שהקירוב הנ"ל תקף עבור מערכות בהן β גבוהה (כלומר טמפ' נמוכה).

על פי מודל האלקטרון החופשי ניתן לקרב את האלקטרונים במתכת לגז פרמיונים. עבור גז כזה, ניתן להוכיח כי התלות של הפוטנציאל הכימי בטמפרטורה היא[3]:

μ=εF[113(πkBT2εF)2]כאשר εF היא אנרגיית פרמי, T היא הטמפטורה וkB הוא קבוע בולצמן. מכאן שהפוטנציאל הכימי מזוהה עם εF עד כדי תיקון מסדר שני של T. נשים לב ש- εF=kBTF, כאשר TF היא טמפרטורת פרמי שערכה עבור רוב המתכות הוא מסדר גודל של 104K[4]. לשם השוואה, טמפרטורה החדר הנה 293K, כלומר מסדר גודל של 102K. מכאן שעבור מרבית השימושים הפרקטיים, ניתן להניח כי הטמפטורה אכן נמוכה, ושקירוב זומרפלד אכן מדויק גם בסדרים הנמוכים.

פיתוח הקירוב מסדר שני בטמפרטורה

אנחנו מעוניינים לפתח את האינטגרל עד הסדר השני בטמפ', כלומר τ2, כאשר β1=τ=kBT היא התוצר של המכפלה של הטמפ' בקבוע בולצמן. נתחיל בהחלפת המשתנים τx=εμ:

I=H(ε)eβ(εμ)+1dε=τH(μ+τx)ex+1dx

נפצל את האינטגרל לשניים, I=I1+I2, ונשכתב את I1 בעזרת החלפת המשתנה xx:

I=τ0H(μ+τx)ex+1dxI1+τ0H(μ+τx)ex+1dxI2I1=τ0H(μ+τx)ex+1dx=τ0H(μτx)ex+1dx

לאחר מכן, נבצע טריק אלגברי על המכנה של I1:1ex+1=11ex+1

ונקבל:I1=τ0H(μτx)dxτ0H(μτx)ex+1dx

עתה נחבר את שני האינטגרלים ונציב בחזרה את המשתנה המקורי, τdx=dε, באיבר הראשון של I1:

I=μH(ε)dε+τ0H(μ+τx)H(μτx)ex+1dx

ניתן לפתח את המונה באיבר השני בעזרת קירוב טיילור מסדר ראשון, בהינתן ש- τ<<μ (כלומר קטן דיו מ-μ):

ΔH=H(μ+τx)H(μτx)2τxH(μ)+נציב ונקבל:I=μH(ε)dε+2τ2H(μ)0xdxex+1ערכו של האינטגרל המסוים באיבר השני הוא[5]:0xdxex+1=π212ומכאן ש:

I=H(ε)eβ(εμ)+1dεμH(ε)dε+π26β2H(μ)

פיתוח הקירוב עבור סדרים גבוהים יותר

נרצה לפתח לטור את האינטגרל:

dεH(ε)f(ε),f(ε)=1eβ(εμ)+1תחת ההנחה שכאשר ε הפונקציה H(ε) דועכת לאפס, וכאשר ε+, הפונקציה אינה מתבדרת חזק יותר מאשר f דועכת. אם כן נגדיר:K(ε)εH(ε)dεכך ש: H(ε)=dK(ε)dεעתה נוכל לבצע אינטגרציה בחלקים ולקבל: H(ε)f(ε)dε=K(ε)(fε)0|+K(ε)(fε)dε=K(ε)(fε)dεכאשר האיבר הראשון הראשון מתבטל מתוך ההנחה שלנו לגבי ההתנהגות של H(ε) באינסוף.

נשים לב ש- f שואפת לאפס כאשר ε גדול מאוד מ- μ (εμ>>β), ושואפת לאחד כאשר ε קטן מאוד מ- μ, ולכן עיקר התרומה שלה לאינטגרל היא כאשר εμ. בהנחה ש- H(ε) אינה סינגולרית ואינה משתנה מהר מידי באזור ε=μ, הגיוני להניח כי עבור פיתוח של K(ε) בטור טיילור סביב ε=μ, נקבל כי האיברים הראשונים הם המשמעותיים ביותר. במקרים בו ההנחה הזו אינה מתקיימת הקירוב עדיין תקף, אך אינו שימושי כיוון שנצטרך לחשב כמות גדולה של איברים בטור.

אם כן נפתח את K(ε) סביב ε=μ:K(ε)=K(μ)+n=1[(εμ)nn!][dnK(ε)dεn]ε=μ

עכשיו נוכל להציב את K(ε) באינטגרל. נשים לב שהאיבר המוביל יניב רק K(μ), כיוון ש:

(fε)dε=1

בנוסף על כך, כיוון ש- f/ε היא פונקציה זוגית סביב μ, כל האיברים שבהם n אי-זוגי יתאפסו. אם כן, לאחר הצבת הטור והחלפת משתנים מ- K(ε) בחזרה ל- H(ε) נקבל:

H(ε)f(ε)dε=μH(ε)dε+n=1(εμ)2n(2n)!(fε)dεd2n1dε2n1H(ε)|ε=μאת האינטגרל שמופיע בסכום נוכל להציג כטמפ' בחזקת n המוכפלת באינטגרל חסר ממדים. נוכל לבצע החלפת משתנים (εμ)/τ=x ולהציג אותו כך:

anτ2n=(εμ)2n(2n)!(fε)dε=τ2nx2n(2n)!(ddx1ex+1)dx

בעזרת מניפולציות אלגבריות, ניתן לפשט את המקדמים an לצורה:an=(2122(n1))ζ(2n)כאשר ζ הנה פונקציית זטא של רימן.

אז לבסוף קיבלנו את הפיתוח המבוקש:

H(ε)f(ε)dε=μH(ε)dε+n=1anτ2nd2n1dε2n1H(ε)|ε=μ

עבור פיתוח מסדר ראשון נקבל:H(ε)f(ε)dε=μH(ε)dε+π26τ2H(μ)+O(τ)4

פיתוח עבור סדרים גבוהים יותר בעזרת פונקציות יוצרות

אנחנו יכולים להשיג איברים מסדר גבוה יותר עבור קירוב זומרפלד, על ידי שימוש בפונקציות יוצרות עבור מומנטים של התפלגות פרמי. אלו נתונים לנו על ידי:

dϵ2πeτϵ/2π{11+eβ(ϵμ)θ(ϵ)}=1τ{(τT2)sin(τT2)eτμ/2π1},0<τT/2π<1כאשר kBT=β1 ופונקציית המדרגה θ(ϵ) מחסרות את תרומת הטמפ' האפסיות. פיתוח בחזקות של τ ייתן לנו לדוגמה:

dϵ2π{11+eβ(ϵμ)θ(ϵ)}=(μ2π)dϵ2π(ϵ2π){11+eβ(ϵμ)θ(ϵ)}=12!(μ2π)2+T24!dϵ2π12!(ϵ2π)2{11+eβ(ϵμ)θ(ϵ)}=13!(μ2π)3+(μ2π)T24!dϵ2π13!(ϵ2π)3{11+eβ(ϵμ)θ(ϵ)}=14!(μ2π)4+12!(μ2π)2T24!+78T46!dϵ2π14!(ϵ2π)4{11+eβ(ϵμ)θ(ϵ)}=15!(μ2π)5+13!(μ2π)3T24!+(μ2π)78T46!dϵ2π15!(ϵ2π)5{11+eβ(ϵμ)θ(ϵ)}=16!(μ2π)6+14!(μ2π)4T24!+12!(μ2π)278T46!+3124T68!

ניתן ליצור פונקציה יוצרת דומה עבור המומנטים האי זוגיים של פונקציית בוזה-איינשטיין:

0dϵ2πsinh(ϵτ/π)1eβϵ1=14τ{1τTtanτT},0<τT<π

מקורות

  • Sommerfeld, A. (1928). "Zur Elektronentheorie der Metalle auf Grund der Fermischen Statistik". Zeitschrift für Physik. 47 (1–2): 1–3.
  • הספר Ashcroft And Memin, Solid State Physics, Cengage Learning; 1st edition (January 2, 1976), 1976. פרק 2 The Sommerfeld Theory of Metals ו- Appendix C.

הערות שוליים

  1. ^ Ashcroft & Mermin 1976, p. 760.
  2. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  3. ^ Ashcroft And Memin, Solid State Physics p.47, Cengage Learning; 1st edition (January 2, 1976), 1976
  4. ^ טמפ' פרמי עבור מתכות שונות
  5. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"