קונצ'רטו לפסנתר (גריג)
_by_Elliot_and_Fry_-_02.jpg)
הקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור, אופ. 16, הוא יצירה לפסנתר ולתזמורת שחיבר המלחין הנורווגי אדוורד גריג בשנת 1868[1]. זהו הקונצ'רטו לפסנתר היחיד שכתב גריג. היצירה היא מהמפורסמות שביצירות המלחין, ונמנית עם הקונצ'רטי הפופולריים והמבוצעים ביותר ברפרטואר הסטנדרטי. ביצוע ממוצע של היצירה נמשך כ-28 דקות[1].
היסטוריה
כתיבת היצירה
הקונצ'רטו נכתב בקיץ 1868, בעת שאדוורד בן ה-25 ואשתו הטרייה נינה נפשו בעיירה סולרוד (Søllerød), השוכנת צפונית לקופנהגן, בירת דנמרק[2]. בבית הקיט הפסטורלי בסולרוד מצא גריג את השקט וההשראה שנדרשו לו לכתיבת הקונצ'רטו. אל בני הזוג הצטרפו המלחין הדני אמיל הורנמן והפסנתרן והמלחין הנורווגי אדמונד נויפרט (Edmund Neupert)[3]. לדברי המוזיקולוג דאג שיילדרופּ-אֶבּה, האירוח האדיב וחברתם הקרובה של ידידיו המוזיקליים היו מקורות השראה חיוביים שסייעו לגריג להשלים את כתיבת הקונצ'רטו. בפרט, היה זה השיח האמנותי הפורה שהתקיים בין גריג ונויפרט, שכלל מתן עצות, ביקורת בונה והדגמות בנגינה בפסנתר[4]. על אף שגריג לא השתמש באופן ישיר באחת ממנגינותיו של נויפרט בקונצ'רטו שלו, קיימים חלקים ביצירה שמאמצים את סגנון הכתיבה של ניופרט, במיוחד באופן שבו הלה מנצל ביצירותיו את מלוא המנעד של הפסנתר באופן וירטואוזי[5].
ביצוע הבכורה
_(6275558429).jpg)
ביצוע הבכורה של הקונצ'רטו נערך ב-3 באפריל 1869, באולם המרכזי של תיאטרון הקזינו בקופנהגן. גריג, שהיה פסנתרן מיומן במיוחד[6], נערך לבצע את הקונצ'רטו בעצמו, אולם נבצר ממנו לעשות כן עקב התחייבויות קודמות. לכן, הקונצ'רטו בוצע לראשונה על ידי חברו הקרוב נויפרט, שהיצירה אף הוקדשה לו. המנצח הדני הולגר סימון פאולי (Holger Simon Paulli) ניצח על התזמורת המלכותית של דנמרק[7]. בקונצרט הבכורה נכחו לוביסה מלכת דנמרק, המלחינים הדנים הדגולים יוהאן הרטמן ונילס גאדה, והפסנתרן הווירטואוז הרוסי אנטון רובינשטיין, שאף סיפק בנדיבות את פסנתרו האישי עבור הקונצרט[8]. הקונצ'רטו נחל הצלחה מסחררת והיה לפריצת דרך משמעותית בקריירה של גריג[8]. מחיאות כפיים רועמות נשמעו בסיום כל אחד מפרקי הקונצ'רטו, ואף בתום הקדנצה של הפרק הראשון. מבקרים רבים שיבחו את היצירה הודות לחדשנותה ולמקוריותה[9].
הוצאת היצירה לאור
לאחר ביצוע היצירה בלייפציג, ניסה גריג לפרסם את פרטיטורת הקונצ'רטו בהוצאת פּיטרס (Edition Peters), שפרסמה את יצירותיו הראשונות כמה שנים קודם לכן, כשהיה סטודנט בקונסרבטוריון המקומי. אולם, ניסיונותיו העלו חרס, שכן פרסום יצירה תזמורתית גדולה כרוך בנטילת סיכון כלכלי כבד יותר ביחס למיניאטורות. לבסוף, הקונצ'רטו פורסם בהוצאת פריטש ב-1872, שלוש שנים לאחר הבכורה, ולא לפני שהכנר הנורווגי וחברו הקרוב יוהאן סוונדסן נחלץ לעזרתו[10].
ביצוע היצירה בפני ליסט
בדצמבר 1869, הזדמנה לידיו של המלחין והפסנתרן ההונגרי הנודע פרנץ ליסט אחת מיצירתיו המוקדמות של גריג, הסונטה לכינור אופ. 8 (1865). במכתב שחיבר ליסט עבור גריג, שיבח הלה את כישרונו של המלחין הצעיר ואת כושר ההמצאה שבו ניחנת הסונטה, ואף הזמין את גריג לבקרו. המכתב היה אמצעי בידי גריג לשכנע את ממשלת נורווגיה להעניק לו מלגה, שתאפשר לו לנסוע לאיטליה ולהציג את הקונצ'רטו שלו בפני ליסט[11]. באמצע חודש פברואר 1870, ביקר גריג לראשונה אצל ליסט במנזר סנטה פרנצ'סקה רומנה ברומא, שם ניגנו שני המלחינים זה לזה ממיטב יצירותיהם. שישה שבועות לאחר מכן נערך הביקור השני של גריג, שבמהלכו ניגן ליסט את הקונצ'רטו בלה מינור ללא הכנה מוקדמת (a prima vista) מתוך כתב היד של היצירה. ליסט התרשם עמוקות מהקונצ'רטו והעריף עליו שבחים אפילו במהלך נגינתו. ההערכה וההכרה להן זכה מצדו של ליסט נגעו לליבו של המלחין הצעיר[12]. גריג העלה על הכתב את רשמיו מהמפגש במכתב שחיבר להוריו[13]:
[...] לבסוף הוא אמר בנימה לבבית ונרגשת, בעוד הוא מגיש לי בחזרה את הפרטיטורה: 'המשך הלאה, ידידי, יש לך את זה. אל תיתן להם להפחיד אותך!' [...] לעיתים קרובות, כשאני חש אכזבה או מרירות, אני נזכר במילותיו – הן מחזקות את נפשי ומסייעות לי לגבור על כל מכשול.
— אדוורד גריג, 9 באפריל 1870
עם זאת, הקונצ'רטו של גריג לא נותר חף מביקורת מצדו של ליסט, שהציע לגריג כמה שינויים בתזמור היצירה. המלחין הצעיר, שהטיל ספק במיומנויות התזמור שלו, הסכים ליישם את ההצעות האלו. כך, למשל, הציע ליסט לתת לחצוצרה לנגן את הנושא השני בפרק הראשון, מלודיה רכה ושירתית שנכתבה במקור למרקם הצליל הענוג של הצ'לי[14]. רק עשרות שנים לאחר מכן, בגרסת 1906 של הקונצ'רטו, ביטל גריג את הצעתו סרת-הטעם והשיב את המלודיה לכלי הקשת[6].
השפעות מוזיקליות
גריג התחנך על ברכי המסורת המוזיקלית הגרמנית. בהמלצת הכנר הנורווגי אוּלֶה בּוּל (Ole Bull), שאחיו היה נשוי לדודתו של גריג, נשלח אדוורד בן ה-15 ללימודים בקונסרבטוריון לייפציג. הקונסרבטוריון נוסד ב-1834 על ידי פליקס מנדלסון, שם למד תחת המורים הגדולים ביותר בגרמניה, ובהם ארנסט פרדיננד ונזל, חברו של רוברט שומאן[15]. ביצירותיו המוקדמות של גריג באים לביטוי יסודות סגנוניים מובהקים שספג בין היתר מהמלחינים מנדלסון ושומאן. בהתאם לכך, ניתן למצוא קווים מקבילים בין הקונצ'רטו לפסנתר של גריג לסגנון הגרמני שאימץ בצעירותו. בפרט, ניכר כי שאב השראה מהקונצ'רטו לפסנתר של שומאן, אופ. 54 (1845), לו האזין ב-1858 בימיו כסטודנט בלייפציג, בביצועה של קלרה שומאן, רעייתו של המלחין[9]. שני הקונצ'רטי חולקים קטע פתיחה סוער בנגינת הסולן בפסנתר, נושא ראשון שמוצג בידי כלי נשיפה מעץ, ואף סולם היצירה זהה (לה מינור)[6].
עם סיום חוק לימודיו בלייפציג, עבר גריג להתגורר בקופנהגן, שם התוודע למלחין הנורווגי ריקרד נורדראק, שחיבר את הלחן להמנון נורווגיה ושאף להחיות את המוזיקה הנורווגית העממית ולטפח בעזרתה את תודעתה הלאומית של ארצו[16]. עם השנים, חזונו של נורדראק היה נר לרגליו של גריג, שהפנים כי אינו יכול להתנער לחלוטין משורשיו הלאומיים. ביצירותיו המאוחרות, הדגים גריג כיצד סגנונו הייחודי משלב מסורת גרמנית רומנטית שירש ממוריו, לצד מוזיקה נורווגית עממית שירש מאבותיו. לאורך כל הקונצ'רטו, ניתן להבחין במגוון השפעות סגנוניות עממיות:
- המלודיה המפורסמת שאיתה פותח הפסנתרן את היצירה בנויה ממוטיב של סקונדה קטנה וטרצה גדולה בירידה הדרגתית. על אף שכל המלודיות ביצירה הן פרי עטו של גריג, מוטיב הפתיחה הזה הוא מאפיין מובהק של מוזיקה נורווגית עממית[17].
- מקצבי מחול עממיים עם הדגשות סינקופליות "בין הפעמות" (off-beat), למשל בנושא הראשון בפרק הראשון (תיבות 14-11)[17].
- המלודיה הנמרצת בתחילת הפרק השלישי מחקה ריקוד עם נורווגי בשם halling[18]. זהו ריקוד מהיר וקצבי במשקל שני רבעים שנהוג בחתונות ובמסיבות. הוא מבוצע בדרך כלל על ידי רקדן יחיד, שמפגין איתנות בפעלולים אקרובטיים, לצד חינניות בצעדי ריקוד מעודנים[19]. גריג מעצב את המלודיה עם קשתות חיבור (לגאטו) שמקשרות בין זוגות צלילים סמוכים, מאפיין מובהק של ריקוד halling[20].
תזמור
הקונצ'רטו נכתב לתפקיד פסנתר סולו בליווי תזמורת סימפונית, שכוללת מערך נגנים טיפוסי לאמצע התקופה הרומנטית:
- 2 חלילים
- 2 אבובים
- 2 קלרינטים (בלה ובסי במול)
- 2 בסונים
- 4 קרנות יער (במי ובמי במול)
- 2 חצוצרות (בדו ובסי במול)
- 3 טרומבונים
- טימפני
- סקציית כלי קשת
מבנה היצירה
הקונצ'רטו כתוב במבנה מסורתי של שלושה פרקים: מהיר – איטי – מהיר:
1. אלגרו מולטו מודרטו (לה מינור).
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
הפרק הראשון כתוב בצורת סונטה. הוא נפתח לצלילי טרמולו רועמים של הטימפני, שבשיאם מתפרץ הפסנתר ופוצח בקטע סולו דרמטי.
לאחר המבוא, מתחילה חטיבת האקספוזיציה – נושא ראשון בלה מינור שמוצג תחילה בידי התזמורת כדו־שיח בין כלי נשיפה מעץ לכלי קשת, ולאחר מכן בידי הסולן. נושא גשר שמתחיל באווירה מסתורית ומסתיים בארפג'ו שמנצל את מלוא מנעד הפסנתר מוביל לנושא השני בדו מז'ור, הסולם המקביל. הנושא השני הלירי והשליו מביע תמונת נוף אידילית, שעוברת דרך כמה מרכזים טונליים ושינויים כרומטיים רבים. בחטיבת הפיתוח, גריג בוחן באור חדש את הנושא הראשון מתוך האקספוזיציה – הנושא מועבר בין כלי נגינה בתזמורת, מפורק לחלקים קטנים (מוטיבים) ומוצג בסולמות שמשתנים בתכיפות ובמצבי רוח קיצוניים. בהמשך, מגיעה חזרה על האקספוזיציה (רפריזה), שבה הנושא השני מועבר לסולם לה מז'ור, הסולם היחסי ללה מינור. הפרק נחתם בקדנצה וירטואוזית ובסיום דרמטי שמהווה סגירת מעגל לצלילי הפתיחה של הקונצ'רטו.
2. אדג'ו (רה במול מז'ור).
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
הפרק השני כתוב בצורה תלת-חלקית, 'A–B–A. בחטיבה הפותחת, כלי הקשת, שמיתריהם מושקטים בעַמְעַם (con sordini), מנגנים מלודיה מופנמת ואיטית במרקם עשיר ואוורירי. לעומת זאת, החטיבה האמצעית מטילה את הזרקור על הסולן, שנגינתו מעוטרת בצלילי קישוט מנצנצים. לאחר סדרה של תהפוכות הרמוניות ומלודיות, הפרק חוזר לחטיבה A במפגן נגינה גרנדיוזי בפסנתר. לבסוף, צלילי התזמורת והפסנתר דועכים עד להוראת פיאניסיסימו (ppp), וארפג'ו רחב של אקורד רה במול מז'ור מביא את הפרק לסיומו. הקונצ'רטו ממשיך ברצף (attacca) לפרק השלישי.
3. אלגרו מודרטו מולטו אֶ מרקטו – קוואזי פרסטו – אנדנטה מאֶסטוזו (לה מינור ← פה מז'ור ← לה מינור ← לה מז'ור).
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
הפרק השלישי כתוב במבנה רונדו (די חופשי), שמשלב יסודות של צורת סונטה. הפרק נפתח בתרוצת צלילים מרהיבה בפסנתר שמזמנת את הנושא הראשי – מלודיה אנרגטית בטרצות במשקל שני רבעים, בסגנון ריקוד העם הנורווגי halling. בהמשך, מגיעה החטיבה האמצעית של הפרק, המהווה הפוגה שלווה לפתיחה הסוערת של הפרק. בצליליו הגבוהים והמדהדהים, מנגן חליל צד מלודיה לירית בסולם פה מז'ור, שאף היא מושפעת סגנונית ממוזיקה עממית. המלודיה מועברת לנגינת הפסנתר ומפותחת באופן נרחב. לאחר מכן, חוזר הפרק לנושאי הפתיחה, שבסופם מנגן הסולן קדנצה מרשימה שמסיטה את לה מינור לסולם היחסי לה מז'ור, כמנהג המסורת הרומנטית בפרקי פינלה של קונצ'רטי. לקראת סיום היצירה, ריקוד ה-halling המוכר מומר למשקל שלושה רבעים ובמפעם מהיר יותר. ההתרגשות הולכת וגוברת, עד שלבסוף, חוזר הנושא הלירי מאמצע הפרק ברוב פאר והדר וחותם את הקונצ'רטו בקול תרועה רמה.
מעמד היצירה בימינו
הקונצ'רטו של גריג הוא אחת היצירות המוזיקליות האהובות בקרב פסנתרנים, תזמורות וקהלי קונצרטים בכל רחבי העולם. הקונצ'רטו מבוצע לעיתים תכופות בסבבי גמר בתחרויות נגינה בינלאומיות, ופסנתרנים רבים כוללים אותו כחלק מרפרטואר הנגינה הרגיל שלהם. לדברי עיתונאי המוזיקה פרסי סקולז, הקונצ'רטו של גריג נשגב בעומק ההבעה האישית והלאומית שלו, מה שהופך אותו לאחד הקונצ'רטי הפופולריים ביותר בסוגתו[21]. לדעת מבקר המוזיקה אוסקר תומפסון, הקונצ'רטו של גריג הוא "היצירה היפה ביותר מסוגה מאז שומאן". הוא אף תיאר אותה כ"רעננה, עוצמתית ומקסימה" באותה מידה כביום בכורתה[22].
הקונצ'רטו של גריג הוא הקונ'צרטו לפסנתר הראשון שהוקלט. ב-1909 הקליט הפסנתרן הגרמני וילהלם באקהאוס את הקונצ'רטו, בליווי התזמורת הסימפונית החדשה (New Symphony Orchestra). טכנולוגיית הקלטת הקול, שהייתה אז בראשיתה, הגבילה את באקהאוס ואפשרה לו להקליט גרסה מקוצרת של היצירה, שנמשכה כשש דקות בלבד[23].
לקריאה נוספת
- Henry T. Finck, Lothar Feinstein, Edvard Grieg, Cambridge Scholars, 2008
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא קונצ'רטו לפסנתר בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
Alexander Malofeev -- E. Grieg. Piano concerto in A minor, Op.16., סרטון באתר יוטיוב (אורך: 29:43), 16 בדצמבר 2019- Edvard Grieg - Piano Concerto, Op. 16 (1868), בביצוע Leif Ove Andsnes, ביצוע היצירה בשילוב פרטיטורת תווים, סרטון בערוץ "Bartje Bartmans", באתר יוטיוב (אורך: 29:02), 3 באוגוסט 2022
- Andrew Adams, Bradley Martin, Forgotten Romantic: The Life and Works of Edmund Neupert (1842–1888), The International Edvard Grieg Society Research Conference, קופנהגן, דנמרק, 2011 (ב־English)
הערות שוליים
- ^ 1 2 קונצ'רטו לפסנתר באתר פרויקט ספריית התווים הבין-לאומי (באנגלית)
- ^ Finck, עמ' 93
- ^ Forgotten Romantic, עמ' 3
- ^ Finn Benestad, Dag Schjelderup-Ebbe, Edvard Grieg. The Man and the Artist, Lincoln, Nebraska: University of Nebraska, 1988, עמ' 113. (באנגלית)
- ^ Forgotten Romantic, עמ' 5-4
- ^ 1 2 3 Roger Dettmer, Edvard Grieg, Piano Concerto in A minor, Op. 16, Allmusic (באנגלית)
- ^ Forgotten Romantic, עמ' 10
- ^ 1 2 Christopher Follett, Grieg and The Danish Connection, Grieg07, 3 בפברואר 2007 (באנגלית) (ארכיון)
- ^ 1 2 Georg Predota, 3 April: Grieg’s Piano Concerto Was Premiered, Interlude, 3 באפריל 2023 (באנגלית)
- ^ Berit Holth, German Influences in the Development of The Norwegian Classical Music Tradition, Fontes Artis Musicae, 2014, עמ' 46-45 (באנגלית)
- ^ Oscar Thompson, The International Cyclopedia of Music and Musicians, New York: Dodd, Mead & Co., 1975, עמ' 868. (באנגלית)
- ^ Maria Eckhardt, Franz Liszt and Edvard Grieg, Liszt Ferenc Memorial Museum and Research Centre, 2015, עמ' 4-3 (באנגלית)
- ^ Henry T. Finck, Grieg and His Music, New York: John Lane, 1909, עמ' 57. (באנגלית)
- ^ Finck, עמ' 51
- ^ Leah Kennedy, The Life and Works of Edvard Grieg, Undergraduate Honors Capstone Projects, 2011, עמ' 9-8
- ^ Maureen Buja, Bringing Folk Music to Life: Grieg’s Lyric Pieces, Interlude, 25 בנובמבר 2024 (באנגלית)
- ^ 1 2 Gisele Schierhorst, Music Library Collection Highlight: Grieg’s Piano Concerto in A minor, op. 16, Stony Brook University Libraries, 9 באוגוסט 2018 (באנגלית)
- ^ Michael Rosin, Grieg’s Piano Concerto & Norwegian Influence, New Jersey Symphony Orchestra, 23 באוקטובר 2019 (באנגלית)
- ^ Norwegian Traditional Music, Folkemusikk (באנגלית) (ארכיון)
- ^ Gloria Cook, Edvard Grieg: The Unexpected Pedagogue, American Music Teacher Vol. 68, No. 5, 2019, עמ' 26 (באנגלית)
- ^ Percy Alfred Scholes, John Owen Ward, The Oxford companion to music, Oxford University Press, 1970, עמ' 428. (באנגלית)
- ^ Nell Frances Gurnee, A Stylistic and Structural Analysis of The Grieg Piano Concerto in A Minor, UNT Digital Library, 1943, עמ' 4
- ^ Maureen Buja, Forgotten Pianists: Wilhelm Backhaus, Interlude, 13 בפברואר 2017 (באנגלית)