קאיוקיוקו
| מקורות סגנוניים | רויקוקה, מוזיקת פופ מסורתית, מוזיקה יפנית מסורתית, בלוז, יורופופ, פופ לטיני, ג'אז, רוק אנד רול |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | שנות ה-1920, יפן |
| נגזרות | ג'יי-פופ |
קאיוֹקיוֹקוּ (ביפנית: 歌謡曲) הוא תת-ז'אנר מוזיקלי של מוזיקה פופ יפנית, המוכר כז'אנר אב של ג'יי-פופ המודרני. העיתון The Japan Times (אנ') תיאר את הז'אנר כ-"פופ יפני סטנדרטי"[1] וכ-"פופ מתקופת שווה".[2]
הז'אנר מייצג שילוב של סולמות מוזיקליים מערביים ויפניים, ולפיכך יצירות מהז'אנר מגוונת מאוד. עם זאת, הז'אנר במובן הצר והמעשי יותר אינו כולל את ג'יי-פופ ואנקה כתת-סוגות.[3] בניגוד לזמרי ג'יי-פופ, זמרי קאיוקיוקו אינם משתמשים בהגיות מסוגננות באנגלית, אלא בהגיות מסוגננות יפניות מסורתיות.[4] כמו כן, בניגוד לאנקה, ז'אנר זה אינו מבוסס על גילויי מאמץ רגשיים בזמן שירה.[5]
ליצירות מהז'אנר יש מנגינות פשוטות, המכוונות לתחושה סנטימנטלית, שקל לעקוב ולנגן איתן, עם מילים פשוטות אשר מתייחסות לאדם היפני.[6] זמרי קאיוקיוקו מופיעים כחמודים ונגישים, כאשר היבטים רבים לגבי המראה והפעולות שלהם מוכתבים על ידי חברות ההפקה.[6] מוזיקת הז'אנר נשענת על היכולת להתייחס למאזינים ועל השמעת רגשותיהם של המאזינים שומרים עם עצמם בשל החברה הנוקשה.[6]
קאיוקיוקו היה ז'אנר בולט באמצע שנות ה-1970 עם הופעת הקריוקי בשל העובדה שלשירים מהז'אנר יש קצבים ומילים פשוטים.[6] סקר NHK שנערך ב-1982 גילה שכ-80% מהגברים מעל גיל שלושים שרו שירי קאיוקיוקו דרך מכונת קריוקי.[6]
בין האמנים מהז'אנר הידועים ניתן למנות את קיו סקמוטו, The Tigers (אנ'), הירוקו יאקושימארו (אנ'), The Peanuts (אנ'), קנדיז (אנ'), ג'אנקו סקורדה (אנ'), שייקו מאטסודה (אנ'), פינק ליידי (אנ'), The Checkers (אנ') ו-Onyanko Club (אנ').[7]
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 3 4 5 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"