צעירים לנצח

צעירים לנצח

קובץ:צעירים לנצח פוסטר.png
בימוי	מיקי בהגן
הופק בידי	דורון ערן וארנון צדוק
תסריט	מיקי בהגן
עריכה	מיקי בהגן
שחקנים ראשיים	סער בדישי, אורי גבריאל, רון עומר ומיכל זוארץ
מוזיקה	היהודים
צילום	אלכס בן רף ושבי קדם
הקרנת בכורה	דצמבר 1996
משך הקרנה	87 דקות
שפת הסרט	עברית

צעירים לנצח הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של מיקי בהגן שהופק בשנת 1996 עם סער בדישי, אורי גבריאל, רון עומר ומיכל זוארץ בתפקידים הראשיים.

הסרט מבוסס על מקרה אמיתי של תאונה בערבה, שנגרמה ב-1993, בה נהרגו ארבעה צעירים בחוזרם מחופשה באילת. המקרה התפרסם משום שהצעירים תיעדו את כל חופשתם בווידאו, לרבות הנסיעה האמורה.

הסרט השתתף בפסטיבל הקולנוע הים תיכוני במונפלייה ובפסטיבל הסרטים בדנוור.

הסרט שודר לראשונה בערוץ 2 תחת הזכיינית "רשת" בדצמבר 1996

רקע ועלילה

ב-6 בנובמבר 1993 נהרגו ארבעה צעירים בכביש הערבה, בהתנגשות חזיתית בין רכבם הפרטי למשאית הובלות. ארבעת הצעירים היו: משה ("מוש") מילר, דניאל מרכוס, אבי לוי וערן פרחי. התאונה ארעה כאשר הארבעה חזרו מחופשה באילת. מצלמת הווידאו שלהם הנציחה כל רגע בחופשה ועד לרגע התאונה. מספר ק"מ לאחר היציאה מהעיר ליד קיבוץ יטבתה נצפו הארבעה על ידי ניידת משטרה כשנסעו במהירות של 115 קמ"ש אך הניידת לא עצרה אותם. הנהג משה מילר נסע במהירות גבוהה של 120 קמ"ש במכונית אלפא רומיאו שהייתה שייכת לדניאל. ליד מושב עין יהב איבד מילר את השליטה ברכב והתנגש חזיתית במשאית ההובלות אשר נסעה בנתיב הנגדי. ארבעת החברים נהרגו במקום כתוצאה מההתנגשות.

בשימוש בקטעי הווידאו אשר צילמו הארבעה, יצר מיקי בהגן סרט הדוקומנטרי, בן 50 דקות בשם "תאונה בערבה". הסרט שודר בערוץ הראשון ב-1996 שלוש שנים לאחר התאונה. בעקבות סרט זה, ביקשו ממנו משרד הביטחון ומשרד החינוך ליצור סרט עלילתי סביב הסיפור, כדי להראות את הסכנה שכרוכה בנסיעה במהירות. לבסוף הוחלט שרק מסגרת הסיפור תשמש כבסיס לסרט, ובוצעו מספר שינויים בהם העובדה כי הנסיעה כלל לא מצולמת. המכונית הוחלפה במכונית מסוג פיג'ו, ודמויותיהם של ארבעת החברים הוחלפו בדמויות של שני צעירים שנקראים שחר וגילי (אורי ורדי וסער בדישי) ושתי צעירות שנקראות ליז ומילי (תמר ורון וחדווה פיגנבלט-נוביץ'). דמויותיהם של שני החברים הנוספים של החבורה אייל דיין ודני שקד הוחלפו בצעיר שנקרא דני (רון עומר) וצעירה שנקראת טל (מיכל זוארץ). התאונה תוארה באופן הבא: המכונית הפרטית מתנגשת חזיתית במשאית ההובלות, עולה באש, מדרדרת לצד הימיני של הכביש, והמשאית אחריה. בסוף הסרט מראים את ארבעת החברים בצילום בחופשה. כדי ליצור את החיבור עם הסרט הדוקומנטרי, התמונה מתמוססת והופכת לשלג בדיוק כפי שבוצע בסופו של סרט הדוקומנטרי.

הקשר ללהקת היהודים

הסרט, ששודר בערוץ 2 בדצמבר 1996, חשף לראשונה את להקת "היהודים" שעד אז הייתה לחלוטין בלתי מוכרת. מספר מיקי בהגן: "חיפשתי להקות וזמרים לשבץ את שיריהם בפס בקול של הסרט. החלטתי שהסרט ישובץ במוזיקת רוק ישראלית. חברות התקליטים הציפו אותי בעשרות דיסקים. דיסק אחד משך את תשומת לבי. היה בחיספוס של השירים בזעקותיה של הזמרת, בסאונד, בלחנים ,בטקסטים, בסולו גיטרה משהו שהתאים לי מאד. חיפשתי מוזיקה שתמחיש מה נעשה ברכב גדוש בנעורים דוהרים לקראת תאונה חזיתית. היה ברור שזה זה. לא הכרתי את הלהקה. ביררתי מי אלה. הסתבר לי שהד ארצי השקיעו בהם הרבה כסף אך היא לא מתרוממת. לא מושמעת. אין התייחסות. מגיעים 7 אנשים להופעה.הסברתי להם שיש כאן טעות. החלטתי שאני הולך עליהם. נפגשתי עם חים שמש שהיה אז מנהל המחלקה העברית בהד ארצי. הגענו להסכם נאות עם הד ארצי שהיו מוכנים לכל סיכום שיגרום ללהקה להמריא. לפי הסיכום אנחנו נשבץ אותם בסרט. נעשה להם קליפ, ובתמורה נקבל לא רק את הרשות להשתמש בשירים אלא גם תמלוגים נאים ממכירות הדיסקים שלהם. אני נתתי להם בונוס ובמהלך הסרט שני גיבוריו אף משוחחים עליהם. סער בדישי עונה לשאלתה של מיכל זוארץ מדוע הם לא מתרוממים: מקדימים את זמנם. הולכים עד הסוף. הסרט שודר בערוץ 2 בדצמבר 1996 עם 22 אחוזי צפייה ולמחרת כבר לא היה ילד שלא הכיר אותם."

פסקול

פסקול הסרט הורכב בחלקו משירים של להקת "היהודים" ולהקת "סטלה מאריס".

השירים המופיעים בפסקול:

• "קח אותי" ("היהודים")
• "הימים שלנו" ("היהודים")
• "לא קל" ("היהודים")
• "שחק אותה" ("היהודים")
• "סוף העולם" ("היהודים")
• "פיוטה" (אינסטרומנטלי) ("היהודים")
• "כל הסיפור" ("היהודים")
• "עכשיו" (ג'וני שועלי)
• "גדל הילד" (חיים צינוביץ')
• "משחקים אסורים" ("סטלה מאריס")
• "קללת הפרעונים" ("סטלה מאריס")

קישורים חיצוניים

• מיקי בהגן-האתר הרשמי (אנגלית)