צמר מפוצל
 צמר מפוצל
| |
|---|---|
.jpg)
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | שפתניים |
| סוג: | צמר |
צָמָר מְפֻצָּל (שם מדעי: Phlomoides laciniata), צמח עשבוני רב-שנתי בסוג צמר, ממשפחת השפתניים. בארץ ישראל הוא גדל בר בכל חלקי ישראל, מהחרמון התחתון ועד הנגב, בבתי גידול טבעיים בלבד באזורי בתה וגריגה, פזור במדבר למחצה ובשטחים עשבוניים[1]. גדל בר באזור האירנו-טורני (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי) והים-תיכוני. תפוצתו בעולם היא אפגניסטן, איראן, לבנון, סוריה, צפון הקווקז, ישראל, ירדן, סיני, טרנס-קווקז וטורקיה. שמו של הצמח ניתן לו בגלל הכסות של שיער צמרי המכסה את הגבעול והגביע של פרח. שם המין "מפוצל" משום עליו שמפוצלים לאונות רבות.
טקסונומיה
צָמָר מְפֻצָּל (שם מדעי קודם: Eremostachys laciniata Bunge) שויך בעבר לסוג Eremostachys וגם כיום הוא משויך לסוג זה בספרות העברית ובאתרים הישראלים. בעקבות מחקרים מולקולריים ומורפולוגיים הוא הועבר יחד עם מינים אחרים לסוג חדש Phlomoides (ניתן לכנות סוג זה שלהבת משום קרבתו לסוג שלהבית (Phlomis)[2][3]. חשוב לציין שיש אי-הסכמה בין מאגרי המידע[4][5].
באזור הרי אדום גדל מין נוסף שנקרא צמר אדומי. הצמח התגלה על ידי הבוטנאי אלכסנדר אֵיג. לפי הטקסונומיה העכשווית מין זה מסופק והוא לא מופיע באתר צמחיית ישראל ברשת[6].
מאפיינים
הצמח גבוה ובולט בנוף. חלקו העל-אדמתי מתייבש ונובל מדי קיץ, ובסתיו מתחדש הצמח מתוך ניצנים היושבים על הגבעול סמוך לפני הקרקע. בחורף הוא מפתח שושנת עלים ובאביב עולה ממנה גבעול זקוף ומאוד צמרי. הצמח פורח בחודשים פברואר עד אפריל, ואז לאורך הגבעול נישאים פרחים צהובים או ארגמניים גדולים המסודרים בדורים. לאחר הפריחה מתפתחים על הגבעול פירות ואז הוא נראה כמו גבעול ועליו גושי צמר.
עלי השושנת שבסיס הצמח ענקיים, שרועים על הקרקע אורכם עד 40 ס"מ, גזורים-מנוצים עמוקות לאונות רחבות. הם כמעט קירחים, צבעם ירוק כהה והעורק הראשי שלהם עבה ועסיסי. העלים הולכים וקטֵנים כלפי מעלה, ונעשים פחות גזורים ויותר צמריים.
גבעול התפרחת, הוא יחיד ובלתי מסתעף, רבוע באופן ברור, גבוה, עברה וזקוף זקוף גבוה ועבה, גובהו עד 150 ס"מ. הוא צמרי מאוד (מכוסים כסות עבה של שיער צמרי), ובשל כך מראהו אפרפר מכסיף לעומת השושנת הירוקה.
הפרחים, שאורכם 2 עד 4 ס"מ, צמריים מאוד וערוכים דורים דורים לאורך הגבעול בכל דור 10 עד 20 פרחים. עלי התפרחת (החפים) קטנים מ-1 ס"מ ואינם מחולקים-מנוצים.
הגביע צינורי עד פעמוני, צמרי מאוד, בקצהו 5 שיניים קוצניות במקצת.
הכותרת דו-מינית, דו-שפתנית גדולה, צמרית, אורכה 2 עד 4 ס"מ, והיא בולטת הרבה מתוך הגביע. הכותרת צהובה או ארגמנית. בתחתית צינור הכותרת מופרש צוף.
השפה העליונה של הכותרת מקומרת, דמוית קובע ושעירה מאוד.
השפה התחתונה מפושקת לשלוש אונות מעוגלות. בקצה האונה אמצעית של השפה התחתונה מצוי כתם חום-אדום, מידותיו וגונו שונים בפרטים שונים, בגילים שונים ובאוכלוסיות שונות – בדרום הארץ חסר כליל כתם זה. צבעוניות הפרחים מעניינת – בנגב הם צהובים לחלוטין, במרכז ובצפון הארץ הם צהובים עם כתם ארגמני כהה ורק בחרמון הם ארגמניים לגמרי.
האבקנים שמספרם ארבעה, ערוכים בשני זוגות. זוג אחד ארוך מהזוג השני. הם מעורים בצינור הכותרת וחבויים יחד עם עמוד העלי מתחת לשפה עליונה.
הצמח פורח בחודשים פברואר עד אפריל.
תפוצה
בסוג צמר קיימים תשעה מינים והם נפוצים בעיקר במרכז אסיה ובמערבה.
גלריה
-
פרח הצמר -
שדה עם פרחי צמר בולטים על פני השטח ברמת כורזים ליד נחל מחניים -
הפרחים על גבי הגבעול
.jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דברי הבוטנאי ד"ר אורי פרגמן-ספיר
- ^ .Phlomoides laciniata (L.) Kamelin & Makhm, WFO (2022): Published on the Internet
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Eremostachys Bunge, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 6-2022
- ^ Eremostachys Bunge, POWO (2022). "Plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ צמר, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, 2022