ציידי האוצרות (סרט)
| קובץ:The Monuments Men heb poster.jpg | |
| בימוי | ג'ורג' קלוני |
|---|---|
| תסריט |
ג'ורג' קלוני גרנט הסלוב |
| שחקנים ראשיים |
ג'ורג' קלוני מאט דיימון ביל מארי ג'ון גודמן ז'אן דוז'רדן בוב בלבן יו בונוויל קייט בלאנשט דימיטרי לאונידס |
| מוזיקה | אלכסנדר דספלה |
| חברת הפקה |
Columbia Pictures Fox 2000 Pictures Smokehouse Pictures Babelsberg Studio |
| תקציב | 70–91 מיליו דולר[1] |
ציידי האוצרות (באנגלית: The Monuments Men; מילולית: אנשי המונומנטים) הוא סרט מלחמה משנת 2014 בבימויו של ג'ורג' קלוני, שנכתב והופק על ידי קלוני וגרנט הסלוב. בסרט מככב אנסמבל שחקנים הכולל את קלוני, מאט דיימון, ביל מארי, ג'ון גודמן, ז'אן דוז'ארדן, בוב בלבן, דימיטרי לאונידס, יו בונוויל וקייט בלאנשט.[2]
הסרט מבוסס באופן רופף על הספר הלא-בדיוני "אנשי המונומנטים: גיבורי בעלות הברית, גנבים נאציים וציד האוצרות הגדול ביותר בהיסטוריה" (The Monuments Men: Allied Heroes, Nazi Thieves and the Greatest Treasure Hunt in History) מאת רוברט מ. אדל וברט וויטר. הסרט עוקב אחר יחידה של בעלות הברית מתוכנית האנדרטאות, האמנות והארכיון שהוטלה עליה המשימה למצוא ולהציל יצירות אמנות ופריטים חשובים אחרים מבחינה תרבותית לפני שהנאצים יהרסו או יגנבו אותם, במהלך מלחמת העולם השנייה.[3]
הסרט הופק על ידי סרטי קולומביה (בשיתוף עם פוקס המאה העשרים) ואולפני באבלסברג ופתח את פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.[4] הסרט קיבל ביקורות מעורבות והכניס 155 מיליון דולר ברחבי העולם כנגד תקציב של 91 מיליון דולר.
עלילה
בשנת 1943 בעלות הברית התקדמו היטב בהסגת כוחות הציר באיטליה. פרנק סטוקס משכנע את הנשיא רוזוולט שלניצחון תהיה משמעות מועטה אם אוצרות האמנות של התרבות המערבית יאבדו. סטוקס מכוון להרכיב יחידה צבאית המכונה "אנשי המונומנטים", הכוללת מנהלי מוזיאונים, אוצרים, היסטוריונים ואדריכלים, כדי להנחות את יחידות בעלות הברית ולחפש אמנות גנובה כדי להחזיר אותה לבעליה החוקיים.
ביולי 1944, קלייר סימון, אוצרת בצרפת הכבושה, נאלצת לסייע לקצין הנאצי ויקטור סטהל לפקח על גנבת האמנות למוזיאון הפיהרר (Führermuseum) של אדולף היטלר או לרכוש אישי של מפקדים בכירים כמו הרמן גרינג. הכל נראה אבוד כשהיא מגלה שסטהל לוקח את כל תכולת הגלריה שלה לגרמניה כשבעלות הברית מתקרבות לפריז. סימון רצה למסעדה כדי להתעמת איתו, אך יכולה רק לצפות בו בזמן שהוא יוצא על הרכבת הנושאת את המטען.
פעילות היחידה של סטוקס מסוכלת על ידי קצינים של בעלות הברית בשטח, שמסרבים לסכן את חייהם לטובת משימתה. היחידה מתפצלת כדי לכסות יותר שטח, בדרגות שונות של הצלחה. ג'יימס גריינג'ר פוגש את סימון, אך היא חושדת שהאמריקני רוצה להחרים את האמנות הגנובה למדינתו ומסרבת לשתף פעולה. הקצין הבריטי דונלד ג'פריס מתגנב בלילה לברוז' הכבושה כדי להציל את המדונה מברוז' של מיכלאנג'לו, אך נהרג בניסיון.
ריצ'רד קמפבל ופרסטון סאביץ לומדים שתמונת המזבח של גנט של ואן אייק הוסרה על ידי הכמרים מקתדרלת גנט לצורך שמירה, אך המשאית שלהם נעצרה והיצירה נלקחה. בסופו של דבר הם מוצאים ועוצרים את ויקטור סטהל, המסתתר כחקלאי, כאשר הם מזהים את הציורים בביתו כיצירות מופת, כשלפחות אחת מהן נגנבה מאוסף רוטשילד.
בדצמבר 1944, וולטר גארפילד וז'אן קלוד קלרמון הולכים לאיבוד באזורים הכפריים ומוצאים עצמם בקרב יריות. קלרמון נפצע אנושות ומת כשגרפילד לא מצליח למצוא עזרה רפואית. בינתיים, סימון שוקלת מחדש כשגריינג'ר מראה לה את צו נירון, שמורה על הרס כל חפצי גרמניה אם היטלר ימות או גרמניה תיפול ורואה אותו מחזיר ציור שנבזז ממשפחה יהודית למקומו הראוי בביתם הריק. היא מספקת ספר מקיף שחיברה, שמספק מידע חשוב על האמנות הגנובה והבעלים החוקיים.
כאשר נודע ליחידה כי יצירות האמנות מאוחסנות במכרות וטירות שונות, הם גם לומדים שעליהם להתמודד כעת מול ברית המועצות ויחידות התגמול שלה, הלוקחים יצירות אמנות מאזורי הכיבוש שלה כפיצוי מלחמה. בינתיים הקולונל וגנר הורס באופן שיטתי מחסני אמנות שלמים. בסופו של דבר היחידה זוכה להצלחה מסוימת, מכיוון שהיא מגלה לפחות מכרה אחד שמסתיר מעל 16,000 יצירות אמנות. בנוסף, היחידה תופסת את כל מאגרי הזהב של האוצר הלאומי הגרמני הנאצי.
לבסוף, עם סיום המלחמה במאי 1945, היחידה מוצאת מכרה באוסטריה שנראה כאילו נהרס, והסובייטים יהיו שם בעוד כמה שעות. כשהם מגלים שהכניסות למעשה נחסמו על ידי המקומיים כדי למנוע מהנאצים להשמיד את התכנים, היחידה מפנה כמה שיותר יצירות אמנות, כולל פסלים, תמונת המזבח של זנט והמדונה של ברוז', לפני הגעת הסובייטים.
לאחר מכן, סטוקס מדווח לנשיא טרומן שהיחידה הצליחה להציל כמויות אדירות של יצירות אמנות ופריטים משמעותיים אחרים ומבקש להישאר באירופה כדי לפקח על חיפוש ושיקום נוסף. טרומן שואל את סטוקס אם מאמציו היו שווים את חיי הגברים שאיבד. סטוקס אומר שכן. לאחר מכן שואל טרומן אם בעוד שלושים שנה מישהו יזכור שהגברים האלה מתו בגלל יצירת אמנות. בסצנת הסיום, שהוצגה בשנת 1977, סטוקס הקשיש עונה "כן", בזמן שהוא לוקח את נכדו לראות את המדונה מברוז' של מיכלאנג'לו.
שחקנים ודמויות
- ג'ורג' קלוני כלוטננט פרנק סטוקס, מבוסס במידה מועטה על ג'ורג' סטאוט
- ניק קלוני כסטוקס המבוגר
- מאט דיימון כלוטננט ג'יימס גריינג'ר, מבוסס על ג'יימס רורימר
- ביל מארי כסרג'נט ריצ'רד קמפבל, מבוסס על ראלף ורנר האמט ורוברט ק. פוזי
- ג'ון גודמן כסרג'נט ולטר גרפילד, מבוסס על ווקר הנקוק
- ז'אן דוז'רדן כלוטננט ז'אן-קלוד קלרמון
- בוב בלבן כטוראי פרסטון סאביץ, מבוסס על לינקולן קירסטיין
- יו בונוויל לוטננט דונלד ג'פריס, מבוסס על רונלד אדמונד בלפור
- קייט בלאנשט קלייר סימון, מבוסס על רוז ואלאן
- סרז' הזנאוויקיוס רנה ארמן, מבוסס על ז'אק ז'וז'אר
- דימיטרי לאונידס טוראי סם אפשטיין, מבוסס על הארי אטלינגר
- גרנט הסלוב כמנתח רפואי
- אדריאן בושה כסמל בצבא ארצות הברית
- יואל בסמן כחייל גרמני
- יוסטוס פון דוהנאיי כוויקטור סטהל
הפקה
הסרט הוא הפקה משותפת אמריקאית-גרמנית של סרטי קולומביה (בשיתוף עם פוקס המאה העשרים ) ואולפני בבלסברג.[5] הסרט מומן על ידי קרן הקולנוע הפדרלית הגרמנית (DFFF) עם 8.5 מיליון יורו[6]ונתמך על ידי ממשלת באדן-וירטמברג.[7][8] הליהוק לסרט נערך בפברואר 2013 לאלפי ניצבים לסצנות הקרב.[9][10]
הצילומים החלו בראשית מרץ 2013, באולפני באבלסברג בפוטסדאם, גרמניה, באזור ברלין-ברנדנבורג וההארץ ובמקומות כמו גוסלר, הלברשטאדט, מרזבורג. כמה מהסצנות, כולל טיסות וקטעי בסיסי צבא אמריקאים, צולמו במוזיאון המלחמה הקיסרי דקספורד, קמברידשייר, בריטניה.[11][12] נעשה שימוש גם בחווה באשפורד, קנט [13] הצילומים נמשכו עד סוף יוני 2013.[14]
דיוק היסטורי
במקור היחידה סיפקה מפות של הערים והיישובים שעמדו להיות מופצצים, תוך ציון מיוחד על המונומנטים החשובים ואתרי דת. אך כשכוחות הברית נכנסו לאיטליה, היסטוריוני האמנות, אוצרים, ארכיטקטים, ארכאולוגים ואמנים שהרכיבו את היחידה, עקבו אחר הנעשה מקרוב.
בתמונה כאן, נראים ג'ורג' סטוט, אותו משחק בסרט קלוני עצמו, יחד עם שניים מחבריו לצוות, מעבירים את המדונה מתוך מכרה המלח ברגע האחרון כדי להצילה. והיא אכן, הוחזרה לברוז', שם היא נמצאת היום, כאמור מאחורי מגן זכוכית, כנגד מי שתוקף הכל, כולל יצירות אמנות.
הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים, אך שמות כל הדמויות שונו, ומספר התאמות נוספות נעשו בעובדות ההיסטוריות לטובת הדרמה.[15] קלוני צוטט כאומר, "80 אחוז מהסיפור עדיין נכון ומדויק לחלוטין, וכמעט כל הסצנות התרחשו". עם זאת, הדיווחים על אירועים מסוימים שונו כדי לשרת את התיאור הדרמטי של הסרט על מציאת האוצרות.
במהלך התקופה הנאצית, מספר עצום של אוצרות אמנות אירופיים הוסתרו על ידי הגרמנים במכרה המלח Altaussee ליד העיירה באד אוזי שבאוסטריה. בסרט נאמר כי "כורים מקומיים" פוצצו את המכרה כדי למנוע את הרס היצירות. בשנת 1945 מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית, החלה במבצע בשם בונזוס בהובלת אלברכט גייסווינקלר, על שמירת האמנות הבזוזה שנמצאה במכרות המלח האוסטריים. אלה הוצנחו לאזור אוזיי, שם כוח של כ-300 איש, התחמש בנשק גרמני שהוחרם ובילה את השבועות והחודשים האחרונים של המלחמה בהטרדת כוחות גרמנים מקומיים. כאשר הגיעו האמריקאים, המידע שלהם עזר להם ללכוד כמה נאצים בולטים. אלברכט ועמיתיו תפסו את מכרה המלח, מנעו את הרס עבודות האמנות שהוחזקו בו והיו מסוגלים למסור "מספר אוצרות נאציים, כולל עותק טוב של המונה ליזה[16][17] ותכשיטי הכתר הקיסרי האוסטרי". יצירות אמנות אחרות שחולצו כללו את תמונת המזבח של ואן אייק.[18] [19] [20] [21] [22]
נייג'ל פולארד מאוניברסיטת סוונסי העניק לסרט שני כוכבים מתוך חמישה על דיוק היסטורי. [23] פולארד כתב, "יש שם גרעין של היסטוריה, אבל "ציידי האוצרות" מציג אותו במהירות ואינו מבוסס במיוחד, בדרכים שכנראה נחוצות כדי לגרום לסיפור לעבוד כסרט, אבל הצופה בסופו של דבר די מבולבל ממה שהתוכנית למונומנטים, אומנות וארכיונים (MFAA) הייתה ומה שהיא השיגה. הארגון האמיתי מעולם לא היה גדול (כמה עשרות קצינים לכל היותר), אבל הסרט מצמצם אותו לשבעה גברים בלבד כדי להתאים אישית את המצוד אחר האומנות בזוזה: חמישה אמריקאים, קצין בריטי אחד, הראשון שנהרג וקצין צרפתי, בשולי התפקיד הבריטי בהקמת הארגון. זה מוצג כמי שהוקם ביוזמתו של קלוני [סטוקס] לאחר הפצצת מונטה קאסינו (אחרי פברואר 1944). למעשה, התוכנית הוקמה לאחר הקרבות הבריטים בלוב בשנת 1942, וכבר הייתה קיימת (גם אם סבלה מ'חבלי לידה') כאשר בעלות הברית פלשו לסיציליה ביולי 1943."
מורשת
הנושא המרכזי של הסרט נותר רלוונטי, ונציגים של גופים כמו האו"ם, אונסק"ו ו-Blue Shield International הפועלים בבקשה להגן על מורשת תרבותית באזורי מלחמה או באזורים הסובלים מאסונות טבע מוזכרים לעיתים קרובות בתקשורת כ"אנשי המונומנטים".[24][25]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הספר אנשי המונומנטים
- אורון שמיר, עכבר העיר, "ציידי האוצרות": נמצא הבמאי הזחוח באמריקה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2014
אורי קליין, הכישלון הגדול ביותר של ג'ורג' קלוני, באתר הארץ, 18 בפברואר 2014
הערות שוליים
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ חן חדד, הצצה ראשונה: ג'ורג' קלוני הורג נאצים, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2013
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ נועה לוין, ברלין, עכבר העיר, הסרט הלא ציני של ג'ורג' קלוני וקייט בלנשט, באתר הארץ, 11 בפברואר 2014
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web" – Appears to be accessible only if the browser's language is German.
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"