צחיחנית מדבר
 צחיחנית מדבר
| |
|---|---|
צחיחנית מדבר, הפארק הלאומי ג'ביל, תוניסיה
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | עפרוניים |
| סוג: | צחיחנית |
| מין: | צחיחנית מדבר |
| שם מדעי | |
 Eremophila bilopha
| |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של צחיחנית מדבר | |
צְחִיחָנִית מִדְבָּר או צְחִיחָנִית הַמִּדְבָּר (שם מדעי: Eremophila bilopha) היא מין של ציפור שיר ממשפחת העפרוניים.
היא מצויה בחלק גדול מצפון אפריקה, דרך צפון ערב הסעודית ועד למערב עיראק. זהו מין יציב בעיקרו, אך חלק מהאוכלוסיות שלו נודדות חלקית, ונעות דרומה יותר בחורף.
בישראל היא יציבה נדירה בעיקר בדרום הנגב, המישר וחולות ניצנה. משוטטת יותר מחוץ לעונת הקינון. תצפית חריגה נרשמה באפריל 2022, אז נצפתה בשדות קיבוץ המעפיל.
טקסונומיה ואטימולוגיה
צחיחנית המדבר סווגה במקור בסוג Alauda (זרעית) לפני שסווגה מחדש ל-Eremophila (צחיחנית).
משמעות שם הסוג Eremophila היא phila - אוהבת ו-eremo - מדבר, ושל שם המין הספציפי bilopha הוא bi - דו ו-lopha - סהרונית, בזכות מקום חיותה ודגם הפנים האופייני שלה.[1] שמו האנגלי של מין זה, Temminck's lark, מנציח את חוקר הטבע ההולנדי קונרד יאקוב טמינק.[2]
תיאור
בניגוד לרוב העפרונים האחרים, צחיחנית המדבר היא מין בעל מראה ייחודי בעמידה על הקרקע, בדומה לחברה האחרת בסוג, הגדולה ממנה, צחיחנית החרמון. אורך הבוגר כ-14–15 ס"מ, צבעיו חום-אפור אדמדם מלמעלה ולבן מלמטה, ויש לה דגם פנים בולט בשחור-לבן וכתם שחור בולט על החזה. לזכר בלבוש קיץ יש "קרניים" שחורות, המעניקות למין זה את שמו השני באנגלית (Temminck's horned lark). הצעיר אדמדם מלמעלה ולבן מלמטה, בשונה לחלוטין מעפרוניים אחרים. צחיחנית מדבר בוגרת שונה מצחיחנית החרמון בניצויה האדמדם ולא חום-אפור, ובהיעדר צבע צהוב בדגם הפנים. יש לה קריאה מתכתית דומה אך פחות קשה.[3]
תפוצה ובית גידול
תפוצתה של צחיחנית המדבר פזורה על פני צפון אפריקה והמזרח התיכון. הטווח שלה כולל את אלג'יריה, מצרים, עיראק, ישראל, ירדן, כווית, לוב, מאוריטניה, מרוקו, ערב הסעודית, סוריה, תוניסיה וסהרה המערבית.[4]
עפרוני זה חובב אזורי מדבר סלעי וחשוף למחצה. הקן שלו נמצא על הקרקע, ובתטולה 2–4 ביצים. מזונו הוא זרעים בתוספת חרקים בעונת הקינון.[5]
סטטוס שימור
ישראל היא המקום היחיד בו תועד קינון של מין זה, והאוכלוסייה בישראל הולכת ופוחתת, ועשויה לרדת גם במקומות אחרים; כנראה כתוצאה מאובדן בתי גידול. אף על פי כן, זוהי ציפור נפוצה בחלקים רבים בטווח הנרחב שלה והאיגוד הבינלאומי לשימור הטבע דירג את מצב השימור שלה כללא חשש.[4]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אלה רימון, צחיחנית מדבר, אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 צחיחנית מדבר, באתר האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (באנגלית)
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"