צו חוסם

צו חוסם הוא צו שיפוטי המונע מבעל דין את האפשרות לנקוט בהליכים משפטיים: פתיחת הליכים חדשים, נקיטת הליכי ביניים בתיקים פתוחים או נקיטת הליכים נוספים ביחס לתיקים שהטיפול בהם הסתיים. צווים אלו יכולים להגביל את הפניה לערכאות מסויימות, לכלול תנאים כגון תשלום הוצאות שנפסקו בעבר או להתנות פתיחת הליך באישור בית משפט.

הטלת צו חוסם, פוגעת בזכות הגישה לערכאות ולפיכך ננקטת על ידי בתי המשפט במשורה.

צו חוסם בפני הליכים בערכאה זרה

כבר מאמצע שנות ה-70, הגבילו בתי משפט בישראל את האפשרות של בעל דין בהליך שהחל להתברר בישראל לפנות במקביל לערכאות זרות. הנושא נדון בהרחבה בפרשת פריסקל, במסגרתה סקרה השופטת טובה שטרסברג-כהן את המצב המשפטי באנגליה ובארה"ב, המכיר באפשרות של בתי הדין להוציא צווים חוסמים מפני ניהול הליכים מקביל בבית משפט מקומי ובארכעה שמחוץ לתחום השיפוט. את הבסיס בדין הישראלי לשימוש בצווים חוסמים מסוג זה, נמקה בסעיף 75 לחוק בתי המשפט, המציג רשימה פתוחה של כלים וסעדים העומדים לרשות בתי המשפט לרבות "כל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". השופטת חידדה כי בשיקולים האם להפעיל צו חוסם שכזה יש לבחון האם בפתיחת הליך בפורום זר יש משום ניסיון לפגוע בצד המבקש את הצו או למנוע ממנו זכות המגיעה לו בדין; האם היא נעשית לצורכי איום או סחיטה; האם היא פוגעת בעקרונות צדק מהותיים ודיוניים וכי יש להכריע על פי הנסיבות של כל מקרה לגופו כשהשיקול המרכזי הוא שיקול הצדק. למול זאת, ציינה השופטת כי יש לשקול גם את העובדה שצו שכזה פוגע בזכותו של צד להביא עניינו בפני בית משפט, "זכות הנחשבת כזכות יסוד של האדם, ושפגיעה בה עלולה להיחשב כנוגדת את תקנת הציבור". בתחילת שנות ה-2000 נקבע כי יש לעשות שימוש זהיר בכלי זה שכן הוא "עשוי להיות מנוגד לעקרון כיבוד הערכאות הזרות".

צו חוסם מפני הגשת הליכים בישראל

בפרשת רוזנפלד נדונה סמכות בית המשפט להוציא צו חוסם מפני פניה לערכאות בישראל. במסגרת ההליך נערך הסדר נושים במטרה להביא להבראת חברה, והצו החוסם הוטל מתוך חשש שתביעה נגזרת תמנע את מימוש ההסדר. בערעור לבית המשפט העליון קבע המשנה לנשיאה השופט אליקים רובינשטיין "ככל שנקבע שלבית המשפט סמכות טבועה ליתן צו המונע מאדם הגשת תובענות לערכאות זרות, הדברים נכונים גם באשר למתן צו חוסם נגד ניהול הליכים בערכאות המקומיות", והוסיף כי יש לעשות זאת במקרים חריגים בלבד, בזהירות, בהתאם לנסיבות המקרה, בהתאם לשכל הישר ולשיקולי הצדק.

צו חוסם בפני תובע טרדן

תובע טרדן הוא אדם שמגיש שוב ושוב תביעות חסרות בסיס או קנטרניות, לרוב נגד אותם צדדים, תוך ניצול לרעה של מערכת המשפט וגרימת עומס בלתי מוצדק על בתי המשפט והנתבעים.

באירלנד, באנגליה ובמדינות נוספות, נקבע כי ניתן להוציא צו חוסם כנגד תובע טרדן מכוח 'סמכותם הטבועה של בתי המשפט'. גם בקנדה ובדרום אפריקה שבהן זכות הגישה לערכאות הינה זכות חוקתית מעוגנת, ובאוסטרליה שבה היא מהווה זכות המשתמעת מהחוקה - הוכרה סמכותם של בתי משפט להוציא צווים חוסמים במקרים מסויימים - אולם גם במדינות אלו בית המשפט איננו יכול לאסור את הפניי לערכאות באופן מוחלט, ועליו לאפשר גם לתובע טרדן לפנות לבית משפט על מנת לקבל את רשותו לפתוח בהליך.

באנגליה החוק אף מאפשר לנציג התובע הכללי (אך לא לבעל דין) לבקש מבית המשפט העליון הטלת צו חוסם, שתחולתו רחבה מזו של בתי המשפט האחרים - אך הוא כפוף לכך שבית המשפט השתכנע כי הפעולות הטורדניות בוצעו באופן קבוע, מתמיד וללא כל יסוד הגיוני.

הלכת אלון בישראל, עסקה בשנות ה-70 בתובע שהגיש שלוש פניות לבג"ץ, פנייה לבית משפט השלום ופנייה לבית משפט מחוזי - חמישה הליכים נפרדים בנושא חזקה במקרקעין. בעקבות כך ולאור פסק דין סופי שניתן ברמלה, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לא יתברר שם עניין של העותר בדבר תפיסת הקרקע בבית המשפט השלום והמחוזי - אולם בית המשפט העליון קיבל את הערעור וביטל את הצו החוסם. השופט חיים כהן קבע כי הטלת הצו נעשתה ללא סמכות - והוסיף כי קיימות על פי החוק והתקנות סנקציות חלופיות בהן ניתן לנקוט נגד טרדנים. הלכת אלון הייתה ההלכה המקובלת לאורך שלושה עשורים. בשנת 2006 קבע רשם בית המשפט העליון יגאל מרזל כי ההלכה עודה עומדת, אך טען כי ייתכן שהגיעה העת לקבוע בישראל הסדר שיאפשר מתן צו חוסם נגד בעל דין טרדן.

בפרשת וואן קול, קבע נשיא בית המשפט העליון השופט גרוניס כי מזכירות בית המשפט לא תקבל בקשות בהליכים שהסתיימו מטעם עותר שהוגדר על ידיו כ'מתדיין סדרתי המטריד את בית המשפט בבקשות שאין להן יסוד בדין". בפסק דינו לא השתמש באופן ישיר בביטוי 'צו חוסם', אולם פסק הדין פתח את הפתח לשימוש בכלי זה במקרים של הגשת בקשות או פתיחת הליכים חדשים בעניינים לגביהם ניתן כבר פסק דין חלוט. על אף שפרשת וואן קול עסקה רק בהליכים חלוטים, בפועל פירשו אותה בתי המשפט בישראל (בשילוב עם הלכת רוזנפלד) ככזו המקימה להם סמכות להטלת צווים חוסמים גם על הליכים חדשים שאינם קשורים להליך חלוט, באופן ששחק את הלכת אלון.

בשנת 2021 בית המשפט העליון הטיל צו חוסם על בני זוג שהוגדרו כתובעים טרדניים שהגישו מאות תביעות בנושאים כלכליים שכבר ניתנו לגביהם פסקי דין חלוטים. בכך הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שפסק כי אין לו סמכות להוצאת צו חוסם. בפסק דינם חידדו השופטים נועם סולברג, ניל הנדל ואלכס שטיין כי לבית משפט אין סמכות להורות למזכירות בית המשפט שלא לקבל רישום תביעות או בקשות חדשות, גם של מתדיין טרדן - למעט במקרים בהם התיק נדון והוכרע והטיפול בו הסתיים. לצד זאת, קבעו כי "בית המשפט מוסמך להוציא צו מניעה אישי נגד אדם, שיאסור עליו לנקוט בהליכים משפטיים נוספים בערכאות בישראל, כאשר הפרה של הצו השיפוטי, עשויה להביא לנקיטת הליכים לפי פקודת ביזיון בית משפט" - וזאת במקרים חריגים בלבד של תובע טרדן.

קישורים חיצוניים

• יורם רבין ואלון רודס, צווים חוסמים, משפט מפתח - כתב העת של פרקליטות המדינה, אוגוסט 2019