פרומתאזין
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| (RS)-N,N-Dimethyl-1-(10H-phenothiazin-10-yl)propan-2-amine | |
| שמות מסחריים בישראל | |
|
פרומתאזין פרותיאזין | |
| נתונים כימיים | |
| מסה מולרית | 284.42 |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 88% |
| מטבוליזם | כבדי |
| זמן מחצית חיים | 16-19 שעות |
| הפרשה | בשתן ובמרה |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם |
| סיכון לתלות | נמוך |
| דרכי מתן | אוראלי, רקטאלי, שרירי, ורידי |
| מזהים | |
| מספר CAS | 60-87-7 |
| PubChem | 4927 |
| ChemSpider | 4758 |
פרומתאזין (Promethazine) היא תרופה אנטי-היסטמינית ממשפחת הפנותיאזינים המשמשת לטיפול במגוון רחב של מצבים. התרופה משווקת בישראל תחת השמות פרומתאזין, פרותיאזין ופנרגן.[1]
היסטוריה
שימושים רפואיים
לפרומתאזין שימושים רפואיים רבים. השימוש הראשון והעיקרי של התרופה הוא אנטי-היסטמין, כלומר טיפול בתסמיני אלרגיה כדוגמת נזלת וגירוד. התרופה משמשת גם לטיפול מונע בתסמיני מחלת הנסיעה, כאשר היא נלקחת בדרך כלל כ-30 עד 60 דקות טרם תחילת הנסיעה עצמה. פרומתאזין משמשת גם לטיפול בבחילות והקאות, בטיפול מונע במיגרנות, ובשילוב עם אופיאטים (כדוגמת קודאין) היא משמשת להקלה בתסמיני שיעול. לעיתים התרופה משמשת גם כתרופה פסיכיאטרית נוגדת-חרדה ומרגיעה. לפרומתאזין השפעה אנטי-פסיכוטית קלה יחסית[דרוש מקור].
תופעות לוואי
תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופה כוללות ישנוניות, יובש בפה, טשטוש בראייה, עייפות ובלבול. במקרים נדירים יותר התרופה עלולה לגרום לצהבת, לדיסקינזיה מאוחרת, לאופוריה (בעיקר בשילוב עם תרופות אחרות) או לפריחה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.