פורטל:מוזיקה קלאסית/היסטוריה וסגנונות
.jpg)
מוזיקה היא אמנות סידור הצליל והשקט במרחב הזמן. מרכיביה העיקריים הם גובה צליל (האחראי על מלודיה והרמוניה), קצב (מפעם, משקל וארטיקולציה), דינמיקה, גוון ומרקם. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה היוונית μουσική ("מוזיק"), "(האמנות) של המוזות".
חוקרים מעריכים, בהתבסס על קיומה של מוזיקה בכל תרבויות העולם, כולל תרבויות החיות חיי ציידים-מלקטים, כי מקורותיה של המוזיקה בתקופה הפרה-היסטורית. נראה כי המוזיקה הראשונה שנוצרה הייתה מוזיקה קולית מלווה במחיאות כפיים, ומאוחר יותר גם בכלי הקשה, שכנראה היו כלי הנגינה הראשונים שנוצרו. עדויות לכלי נשיפה עתיקים מאוד (מלפני 30,000 שנים) נמצאו גם כן. התיווי, הדרך הפשוטה ביותר לתעד מוזיקה, הומצא רק לקראת סוף ימי הביניים על ידי הכנסייה הקתולית באירופה אשר גילתה כי המוזיקה יוצרת קשר עז בין התפילה למתפלל. עד אז לא הייתה כל דרך לתעד מוזיקה. בכל אופן, מוזיקה הייתה קיימת כמעט משחר ימי האדם, בתרבויות שונות במקביל. חקר ההיסטוריה של המוזיקה הוא תת-תחום של המוזיקולוגיה, הקרוי תולדות המוזיקה.
המוזיקה התפתחה במשך אלפי שנים- החל ממחיאות הכפיים וקול נקישות העצים והאבנים של האדם הקדמון- דרך המוזיקה בימי הביניים והבארוק, ועד לשיא המוזיקה התזמורתית בתקופות הקלאסית, הרומנטית והמודרנית. המוזיקה הייתה תמיד כלי ביטוי לרגשות ולאידאולוגיות שונות בקרב עמים רבים ושונים. את המוזיקה הקלאסית נהוג לחלק לשש תקופות פעילות וזרמים שונים, כאשר כל תקופה הביאה חידושים למוזיקה, וכל תקופה תרמה משהו משלה למוזיקה.