פורטל:היסטוריה/מאמר נבחר/26
.jpg){kind=small}
קרב קרני חיטין התחולל ב-4 ביולי 1187, באזור קרני חיטין, כ-5 ק"מ ממערב ומעל טבריה, בין צבא ממלכת ירושלים הצלבני-נוצרי בראשות גי דה ליזיניאן, לצבא המוסלמי בפיקודו של צלאח א-דין מהשושלת האיובית. בקרב זה הביסו הכוחות המוסלמים את הצלבנים, מה שהוביל לכיבוש מחדש של כל שטח ממלכת ירושלים הצלבנית על ידי המוסלמים תוך זמן קצר. תבוסת הצלבנים הייתה נקודת השבר המכרעת של הממלכה הנוצרית, שהוקמה בארץ ישראל בעקבות מסע הצלב הראשון. אחרי מפלתם בקרב, שבמהלכו הושמד צבאם כמעט לחלוטין, החלה הממלכה הצלבנית לשקוע, עד שחדלה להתקיים כ-100 שנים לאחר הקרב. התבוסה הייתה כה קשה עד כי, בהמשך, רוב היישובים והמבצרים הצלבניים בארץ ישראל נכנעו לצלאח א-דין. זמן קצר אחר כך ממלכת ירושלים הצלבנית חדלה להוות גורם משמעותי בלבנט. קרב קרני חיטין היה שיאו של מאבק ארוך בין הצלבנים למוסלמים, שראשיתו במסע הצלב הראשון. הצלבנים הגיעו לארץ ישראל מארצות מערב אירופה החל מסוף המאה ה-11. משתתפי מסעי הצלב, ה"צלבנים", נקראו "פרנקים" בפי הערבים. שני השמות נמצאים בשימוש רחב בספרות העוסקת בתקופה זו. הצלבנים הצליחו להקים ממלכה גדולה שהשתרעה מעזה ואילת עד לבנון, סוריה ועבר הירדן של היום. הישגי הצלבנים, שהצליחו לכבוש שטחים ניכרים תוך שימוש בכוח צבאי קטן יחסית, שלרוב לא עלה על 1,500 איש, היו חסרי תקדים באזור זה. המוסלמים התפעלו מעוצמתם הצבאית של הלוחמים האירופים. במשך שנים נעשו ניסיונות מצד המוסלמים להחזיר לעצמם את השטחים שנלקחו מהם, אך הם נחלו כישלון. רק לאחר שנתגלעו בקיעים בתוך מחנה הצלבנים, ומאבקים פנימיים ערערו את הסדר בממלכה הנוצרית, הצליחו המוסלמים לבסוף להשיב לידיהם את הארץ כולה.
