פוספומיצין
 | |
| מבנה כימי של פוספומיצין | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| [(2R,3S)-3-methyloxiran-2-yl]phosphonic acid | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| Monuril, Monurol, Ivozfo, | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C3H7O4P |
| מסה מולרית | 138.059 גרם למול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 30%–37% (דרך הפה, פוספומיצין טרומטאמין); משתנה עם צריכת מזון |
| מטבוליזם | אין |
| זמן מחצית חיים | 5.7 שעות (ממוצע) |
| הפרשה | כלייתית, ללא שינוי |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | מרשם בלבד |
| סיכון לתלות | לא קיים |
| דרכי מתן | דרך הפה |
| מזהים | |
| מספר CAS | 23155-02-4 |
| PubChem | 446987 |
פוספומיצין (באנגלית: Fosfomycin) היא תרופה אנטיביוטית. היא משמשת בעיקר לטיפול בדלקת בדרכי השתן כתוצאה מזיהום חיידקי, ולעיתים, גם לטיפול בזיהומים בהערמונית. התרופה זמינה במתן פומי ותוך ורידי.
היסטוריה
פוספומיצין (בעבר פוספונומיצין) התגלתה על ידי מאמצים משותפים של חברת Merck ושל חברת Compañía Española de Penicilina y Antibióticos (CEPA). היא נמצאה לראשונה על ידי סריקת תרביות קרקעיות של Streptomyces fradiae שבודדו מן האדמה.
ייצור סינתטי של פוספומיצין בהיקף גדול הושג לראשונה על ידי יצירת אפוקסיד של חומצה ציס-פרופנילפוספונית.
שימוש רפואי
פוספומיצין משמשת לטיפול בזיהומים חיידקיים בשלפוחית השתן וכן בזיהומים בדרכי השתן (Urinary Tract Infections, UTIs), שם היא ניתנת בדרך כלל כמנה יחידה דרך הפה.[1]
פוספומיצין, במתן פומי, אינה מומלצת לילדים מתחת לגיל 12[2].
פוספומיצין, במתן תוך-ורידי, זוכה לשימוש עולה בטיפול של זיהומים חיידקים שפתחו עמידות נגד תרופות אנטיביוטיקה אחרות. בעיקר, היא משמשת כתרופה גיבוי במאגר האנטיביוטיקה בשביל למנוע עמידות וכדי לנצל את הפעילות הסינרגטית שלה עם תרופות אנטי-מיקרוביאליות אחרות.
התרופה אינה מומלצת לטיפול בזיהום כליות.
מינון יומי למבוגר נע בין 2-3 גרם. כאשר ניתנת בעירוי מתמשך, מנת העמסה של פוספומיצין 3 גרם ואחריו מינון יומי של 2-3 גרם. עירוי מתמשך מוצע בחולים עם תפקוד כליות תקין.
מנגנון פעולה
פוספומיצין נקשרת לאנזים פירוביל טרנספראז (pyruvyl transferase), ומונעת את תהליך הסינתזה של דופן התא בחיידק. פוספומיצין היא בקטריוצידית (קוטלת חיידקים).
פוספומיצין פועלת באמצעות עיכוב תהליך הביוגנזה של פפטידוגליקן בדופן התא החיידקי. היא מעכבת את האנזים ששמו המלא הוא UDP-N-acetylglucosamine-3-enolpyruvyltransferase, הידוע גם בכינויו MurA. אנזים זה מזרז את השלב הקריטי בביוסינתזה של פפטידוגליקן, ומרכיב פוספואנולפירובט (PEP) ההידרוקסיל על גבי הקצה 3' טרמינלי של UDP-N-acetylglucosamine. תוצר הפירובט יוצר את הגשר המחבר בין רכיב הגליקן לבין הרכיב הפפטידי בפפטידוגליקן. פוספומיצין היא אנלוג של PEP, ומעכבת את MurA באמצעות אלקילציה של שארית ציסטאין באתר הפעיל (Cys 115 באנזים MurA של החיידק Escherichia coli).
למרות השם המסתיים ב-omycin, פוספומיצין אינה משתייכת לקבוצת המקרולידים (כגון אריתרומיצין), אלא לתרופה אנטיביוטית ממשפחת הפוספונטים (Phosphonates).
תופעות לוואי
לתרופה יש שכיחות נמוכה של תופעות לוואי מזיקות, אך לעיתים ניתן למצוא תופעות לוואי הכוללות שלשול, בחילה, כאב ראש, וזיהומים אופורטוניסטים כגון פטרת הנרתיק.
תופעות לוואי חמורות עשויות לכלול אנפילקסיס ושלשול הקשורים לחיידק Clostridioides difficile.
בטיחות במהלך הריון והנקה
פוספומיצין היא בקטגורייה B של בטיחות בהריון, ואין עדות על נזק לאם ולעובר בזמן הריון[3]. פוספומיצין מופרשת בחלב אם, ואינה מומלצת במהלך הנקה (אם כי מנת פוספומיצין אחת בזמן הנקה נראית בטוחה).
פעולה סינרגיסטית
מתן פוספומיצין יחד עם אנטיביוטיקה נוספת מפחית את הסיכון לפיתוח עמידות חיידקית. פוספומיצין פועל באופן סינרגיסטי עם אנטיביוטיקות רבות אחרות, כולל אמינוגליקוזיד, קרבפנם, צפלוספורין, דפטומיצין, ואוריטוואנצין (oritavancin).
עמידות
התפתחות עמידות חיידקית במהלך הטיפול היא תופעה שכיחה ולכן הופכת את הפוספומיצין כלא מתאימה לטיפול ממושך בזיהומים חמורים. מרשם של פוספומיצין יחד עם לפחות תרופה פעילה אחרת מפחית את הסיכון לפיתוח עמידות לחיידקים.
לקריאה נוספת
מדריך התרופות של קופ"ח כללית, עבור מונורול. https://www.clalit.co.il/he/medical/pharmacy/Pages/medicines.aspx?idd=7216
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Sanjay S. Patel, Julia A. Balfour, Harriet M. Bryson, Fosfomycin Tromethamine, Drugs 53, 1997-04-01, עמ' 637–656 doi: 10.2165/00003495-199753040-00007
- ^ MONURIL SACHETS 3G, Drugs.com (ב־English)
- ^ https://reference.medscape.com/drug/monurol-fosfomycin-342560#6