סטפני הורוביץ
סטפני הורוביץ (1887 – 1942; סטפניה הורוביץ או סטפני הורוביץ) הייתה כימאית יהודייה-פולנייה, הידועה במחקרה שהוכיח את קיומם של איזוטופים. בין השנים 1914–1918 עבדה עם אוטו האניגשמיד במכון רדיום בווינה תוך שימוש בשיטות אנליטיות להדגמת המקרים המהימנים הראשונים והשניים של איזוטופים בעופרת ותוריום.[1][2] בהמשך היא הקימה בית לילדים ולמבוגרים צעירים הזקוקים לטיפול פסיכולוגי.[3] היא נרצחה על ידי הנאצים במחנה ההשמדה טרבלינקה בשנת 1942.[4]
ביוגרפיה
הורוביץ נולדה בוורשה ב־17 באפריל 1887.[5][4] אביה היה האמן לאופולד הורוביץ,[6] צייר מצליח הידוע בציור פורטרטים בסגנון הבארוק.[7] אמה רוזה (שם נעורים: לונדון) והייתה לה אחות אחת.[3] המשפחה עברה לווינה בסביבות 1890.[2]
היא למדה באוניברסיטת וינה החל משנת 1907,[3] וקיבלה דוקטורט בכימיה אורגנית בשנת 1914.[5] המנחה שלה היה גידו גולדשמידט[1] [8][6]
קריירה מדעית
בהמלצת ליזה מייטנר,[1] הורוביץ התקבלה על ידי אוטו הוניגשמיד למכון לחקר רדיום, בווינה בשנת 1913 או 1914.[2] במסגרת מחקרם הם שקלו אטומי עופרת רגילים (מספר אטום 82) ממקומות שונים. הורוביץ מצאה כי אטום עופרת שאינו ממכרה שוקל 207.19 יחידות משקל אטומיות, אך אטום עופרת ממכרה מסוים שקל רק 206.736 יחידות משקל אטומיות. ההבדל הוכיח את קיומם של איזוטופים שונים לאותו יסוד.[2] זו הייתה ההוכחה המקובלת הראשונה לכך שאלמנטים יכולים להיות בעלי משקל אטומי שונה בהתאם למקור. מאוחר יותר הוכיחו הורוביץ והוניגשמיד שיוניום, יסוד רדיואקטיבי שגילה ברטרם בולטווד, הוא למעשה איזוטופ של היסוד הכימי תוריום.[2]
שני המדענים פרסמו יחד את מחקרם.[1] הכרה זו בולטת מכיוון, שבאותה תקופה היה מקובל כי מדעניות מוגבלות לתפקידי עוזר. עם זאת, לאחר מותו של הוניגשמיד שמה של הורוביץ הושמט ותרומתה כמעט ונשכחה.[3]
שנים כיועצת חינוכית ומותה
לאחר מלחמת העולם הראשונה הסתיים שיתוף הפעולה עם הוניגשמיד, לאחר שזה החליט לעזוב את וינה לטובת משרה יוקרתית באוניברסיטת מינכן. הוריה הלכו לעולמם (אביה נפטר ב-1917 ואמה ב-1920) והקריירה של הורוביץ הופרעה בגלל עניינים משפחתיים וטלטלות פוליטיות.[9]
לאחר עזיבתה את תחום הכימיה היא נמשכה יותר ויותר לתחום הפסיכולוגיה, ומצאה עבודה כיועצת חינוכית. בהמשך הקימה עם אליס פרידמן, פסיכולוגית שעבדה בשיטת אדלר, בית אומנה בווינה המספק טיפול לילדים .[3] המעון פעל עד 1934, אז נסגר בהוראת הממשל האוסטרי הפשיסטי. ככל הידוע, עזבה את וינה ב-1937 (בגיל 50) ועברה להתגורר בוורשה, שם חיה אחותה הנשואה, סופיה.
לאחר כיבוש מערב פולין ב-1939 בידי הנאצים והקמת גטו ורשה בשנת 1940, נאלצו היא ואחותה לעבור לשם. תאריך מותה המדויק אינו ידוע. מתוך התכתבות של קז'ימייז' פג'אנס היא נרצחה על ידי הנאצים בשנת 1940.[5][3] מקורות אחרים מדווחים כי הורוביץ ואחותה דיווחו על עצמן כמגורשות לאומשלגפלץ בשנת 1942 כדי להימנע מסכנה, אך מידע זה אינו ברור. הן גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.[9] מהתיעוד עולה כי הורוביץ נרצחה בתאי הגזים בשנת 1942.[4]
קישורים חיצוניים
- איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הכימאית פורצת הדרך שנרצחה בטרבלינקה, באתר ynet, 18 באפריל 2023
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 3 4 5 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 4 5 6 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"