סטנלי וגנר
סטנלי (שמחה) וגנר (באנגלית: Stanley M. Wagner; 4 בינואר 1932 – 23 בפברואר 2013) היה רב, אקדמאי ומנהיג קהילה אמריקאי.
ביוגרפיה והשכלה תורנית
סטנלי וגנר נולד בברוקלין, ניו יורק. הוא למד בישיבה יוניברסיטי שם נסמך לרבנות בשנת 1956.[1] הוא עשה דוקטורט בהיסטוריה של עם ישראל ובספרות עברית ועוד חמישה תארים מתקדמים בישיבה.[2] עבודת הדוקטורט שלו משנת 1964 נקראה "אי-התאמה דתית בחיים היהודיים העתיקים". זה היה "מחקר של מונחים וקטגוריות תלמודיות ביחס להתנהגות פסולה לפי ההלכה".[1]
קריירה
וגנר עבד באוניברסיטאות בלקסינגטון קנטקי (1957–61) ובולדווין, ניו יורק (1961–70). לאחר מכן שימש כסגן הנשיא בפועל של הציונות הדתית של אמריקה (1970–72).[1] הוא הנהיג את קהילת בית המדרש הגדול-בית יוסף (1972–97) והיה הרב היחיד אי פעם של הסנאט של קולורדו (1980–98).[1][2]
בעת שכיהן כרב קהילה, עבד ואגנר גם כפרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת דנוור בין השנים 1972 ל-1999. ב-1975, באוניברסיטה, הקים וניהל את המרכז ללימודי יהדות, החברה ההיסטורית היהודית של הרי הרוקי, ארכיון בק והמכון למודעות השואה.[1][2] הוא הקים את מוזיאון מיזל בשנת 1982 ושימש כמנהל עד שנת 2000.[1]
בשנות ה-80 הצטרף לעמדתו של הרב אליעזר ברקוביץ בנושא גיור של בני ובנות זוג של יהודים מתבוללים, והסכים להקים בית דין לגיור בדנבר שיגייר גרים שברור שלא ישמרו מצוות באופן מלא, אך לומדים יהדות ושומרים על המסורת והזהות היהודית באופן בסיסי.[3]
חיים אישיים
לרב וגנר נולדו שתי בנות מאשתו הראשונה סימי, ממנה התגרש לאחר 34 שנות נישואים.[2][4] בנובמבר 1990 התחתן וגנר בשנית עם הפסיכולוגית ועורכת הדין רנה רבינוביץ'.[4] [5] הרב וגנר ורעייתו עלו לישראל בשנת 2006 אך ביקרו תכופות בארצות הברית. לאחר העלייה העדיף להיקרא שמחה ולא סטנלי.[4] נפטר ב-23 בפברואר 2013 בירושלים. הותיר אחריו אישה, וכשלושים צאצאים.[2]
עבודות נבחרות
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
קישורים חיצוניים
שמחה משה וגנר (1932-2013), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "סטנלי וגנר".