סוזן גריפין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים לויקי באנגלית, פגמים טכניים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: קישורים לויקי באנגלית, פגמים טכניים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
תבנית {{פילוסוף}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

סוזן גריפיןאנגלית: Susan Griffin; נולדה ב־26 בינואר 1943) היא פילוסופית פמיניסטית, מסאית ומחזאית[1] הידועה במיוחד בעבודתה בנושא אקופמיניזם.

חייה

גריפין נולדה בלוס אנג'לס, קליפורניה. היא גדלה כבת מאומצת במשפחה יהודית. מוצא משפחתה הביולוגית מאירלנד, סקוטלנד, וויילס וגרמניה. מאחר שגריפין גדלה בבית יהודי לאחר מלחמת העולם השנייה, לא דובר על מוצאה הגרמני והיא אף נהגה לעשות דמוניזציה לגרמנים. בסופו של דבר ביקרה גריפין מספר פעמים בגרמניה, ואף ביקרה במחנה הריכוז דורה־מיטלבאו, על מנת ליישב את הפער בין מורשתה וזהותה היהודית לזו הגרמנית.

גריפין למדה שנתיים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ועברה לאוניברסיטת המדינה בסן פרנסיסקו(אנ') (SFSU – San Francisco State University) שם סיימה תואר ראשון בכתיבה יצירתית בשנת 1965, ותואר שני בשנת 1973.[2] המנחה שלה בשני התארים הייתה קיי בויל.

גריפין לימדה כמרצה בסגל הזוטר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, ובמכון הטכנולוגי של קליפורניה. גריפין גם הייתה מרצה במכון פסיפיקה ללימודים גבוהים, במכון רייט, ובאוניברסיטת קליפורניה.

כיום גרה גריפין בברקלי, קליפורניה.[3]

עבודתה

גריפין כתבה 21 ספרים ובכללם ספרי עיון, ספרי שירה, אנתולוגיות, מחזות ו-תסריט לסרט הדוקומנטרי "ברקלי בשנות השישים". יצירותיה תורגמו ל־12 שפות. גריפין תיארה את כתיבתה כ"משרטטת קשרים בין הרס הטבע, צמצומן של נשים, וגזענות."

ספרה "אישה וטבע: השאגה שבתוכה" (1978) נמכר ביותר מ־100,000 עותקים. הספר עוסק בקשר בין הרס אקולוגי, סקסיזם וגזענות. יצירה זו נחשבת לסוג של פרוזה–שירה, ונחשבת ליצירה שהשיקה את תנועת האקופמיניזם בארצות הברית. גריפין מייחסת את הקשר שלה לאקופמיניזם לעובדה שגדלה לחופי האוקיינוס השקט, בהרי סיירה נבדה שבקליפורניה, מה שלדבריה טיפח בה מודעות לאקולוגיה.

גריפין ידועה בביקורתה על הפורנוגרפיה אותה ניסחה בספרה "פורנוגרפיה ושתיקה: נקמת התרבות נגד הטבע" משנת 1981.[4] בספר היא טוענת שאף על פי שעקרון חופש הביטוי עלול להוביל להתנגדות לצנזורה על פורנוגרפיה, במקרה זה החופש ליצור פורנוגרפיה פוגע ב"שחרור המין האנושי" הכולל גם את שחרור האישה. גריפין יצאה נגד ההקבלה בין הפורנוגרפיה לבין מושג הארוס בטענה שאלה מושגים נפרדים המנוגדים זה לזה. היא טענה שמקור הפורנוגרפיה נטוע בפחד מהטבע וכי התרבות הפורנוגרפית מחנכת את הגבר לאמץ את תפקיד "הרוצח", בעוד האישה הופכת ל"קורבן" שלו. עובדה זו, לדבריה, מלמדת נשים לבזות את עצמן ומזינה תרבות מעוותת. לעומת זאת, טענה גריפין, "שחרור מיני אמיתי מצריך פיוס עם הטבע וריפוי בין גוף לרוח".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  2. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
  3. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
  4. ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"