ננסי דופרי
.jpg) | |
| תקופת הפעילות | מ-1962 |
|---|---|
ננסי דופרי (באנגלית: Nancy Hatch Dupree; 3 באוקטובר 1927–10 בספטמבר 2017) הייתה היסטוריונית אמריקאית-אפגנית שהתמקדה בעיקר בהיסטוריה של אפגניסטן המודרנית. היא הייתה מנהלת מרכז אפגניסטן באוניברסיטת קאבול ומחברת חמישה ספרים אותם כתבה בזמן שחקרה את ההיסטוריה של אפגניסטן מ-1962 ועד סוף שנות ה-70. היא כתבה על התיירות וההיסטוריה של באמיאן, קאבול, קנדהאר, הראת, מזר-י- שריף ועוד. היא כונתה בחיבה "הסבתא של אפגניסטן", לאחר שבילתה יותר מחייה שם או עם אפגנים מחוץ לאפגניסטן.
ביוגרפיה
ננסי דופרי נולדה בתור ננסי האץ' בעיר קופרסטאון, שבמדינת ניו יורק, בארצות הברית. היא בילתה את רוב ילדותה בהודו, אז תחת הראג' הבריטי. הוריה עבדו בקרלה, שם אביה היה יועץ של המהרג'ה של טרוואנקור. אמה, שחקנית בברודוויי, נמשכה לאמנות הודית וצורות ריקוד תיאטרליות, והחלה לכתוב דוקטורט על קתקאלי בראג' הבריטי.
האץ' סיימה את לימודיה בברנרד קולג' ב-1949. לאחר מכן היא נסעה לאוניברסיטת קולומביה כדי ללמוד סינית.[1] היא עשתה את התואר השני שלה באמנות סינית באוניברסיטת קולומביה.
היא נישאה לראשונה לקצין מודיעין אמריקאי, אלן ד. וולף, שהוצב בציילון (היום סרי לנקה), מאוחר יותר עברה עם בעלה לרפובליקה העיראקית הראשונה, לאחר מכן לפקיסטן, ולבסוף לממלכת אפגניסטן ב-1962.
דופרי הגיעה לראשונה לאפגניסטן ב-1962 כאשתו של דיפלומט. [2] זמן קצר לאחר מכן היא כתבה את המדריך הראשון באנגלית לפסלי בודהה בבאמיאן.[3] מספר שנים מאוחר יותר, היא פגשה את לואי דופרי, שהיה ארכאולוג נודע וחוקר התרבות וההיסטוריה של אפגניסטן. השניים התאהבו והתחתנו לאחר שהתגרשו מבני זוגם לשעבר, ונישאו בארמון באג-ה באלה [4] בשנת 1966. [5] [6]
לאחר הפלישה הסובייטית לאפגניסטן ב-1979, ננסי נאלצה לעזוב את המדינה, בעוד לואי נשאר באפגניסטן. במקום לחזור לארצות הברית, היא עברה למחנה פליטים בפשוואר, פקיסטן. לואי נעצר בסופו של דבר בחשד שעבד עבור סוכנות הביון המרכזית כמרגל.[7] לאחר שחרורו הצטרף לננסי בפשוואר. בזמן שהותה במחנה הפליטים, ננסי הבינה את הפוטנציאל של אובדן מסמכים ייחודיים על אפגניסטן אם אלו יאבדו או ייהרסו לנצח. על מנת לשמר את היצירות הללו, היא ולואי הקימו את הגוף המתאם של הסוכנות לסיוע באפגניסטן (ACBAR). הם החלו לאסוף מסמכים ממשלתיים וגם לא ממשלתיים הקשורים להיסטוריה של המדינה, לתרבות, למלחמה הסובייטית-אפגניסטן, למוג'הדין ולטליבאן. ננסי אמרה שבביזה שהחלה לאחר הפלישה הסובייטית, נמכרו ספרים רבים ששווים לא יסולא בפז כדי לשמש לדלק. מספר רב של ספרים נמכרו גם לפי משקל כדי שישמשו לעטיפת מזון. לפי ה"אקונומיסט", "יכולת הרשת שלה הייתה כל כך ידועה לשמצה שפעם אחת פנה אליה, כדי לראות אם היא יכולה לעזור עם אישורים לחפור מנהרות בקאבול, אוסמה בן לאדן הצעיר".
לאחר שכוחות הקואליציה עברו לאפגניסטן ב-2001, ננסי לא חזרה מיד. היא ועמיתיה דאגו לבטיחותם שלהם ושל האוסף של ACBAR, שעד 1999 כלל 7,739 כותרים שנכתבו בפשטו, דארי (פרסית), צרפתית, גרמנית, נורווגית ושוודית. בשנת 2005, ננסי חזרה לקאבול ועבדה עם ממשלת אפגניסטן כדי למצוא מקום לשכן את האוסף של ACBAR. האוסף הועבר לאוניברסיטת קאבול והשם שונה למרכז האפגני באוניברסיטת קאבול (ACKU).[8] בניין של 2 מיליון דולר במקום בו ממוקמת ACKU הושלם כדי לאכלס את האוסף ב-2012.
חלק מהאוספים של ACKU עברו דיגיטציה בשיתוף עם ספריות אוניברסיטת אריזונה וזמינים באינטרנט לגישה גלובלית פתוחה. כאשר ספרנית אוניברסיטת אריזונה, אטיפה רואן, הכירה את ננסי באופן אישי והאוספים שלה עברו חזרה לקאבול מפרשו, פקיסטן ב-2005, בהזמנת נשיא אפגניסטן חמיד קרזאי. בשנת 2006, אטיפה רואן ויאן האן נפגשו עם ננסי כדי להגיש הצעת מענק של דיגיטציה של כל האוספים של ACKU לשתי מטרות עיקריות: 1) גישה פתוחה אוניברסלית ו-2) שימור דיגיטלי. בשנת 2007 מומן מענק NEH בסך 300,000 דולר לדיגיטציה של 3,000 כותרים מהאוסף של ACKU לגישה פתוחה ושימור דיגיטלי. ננסי בחרה את 3,000 הכותרים האלה מהאוסף של ACKU.[9][10] פרויקט המענק הסתיים ב-2011, וסיפק התחלה מצוינת לגישה פתוחה ושימור דיגיטלי של חומרים אפגנים. מאז 2011 נוספו יותר מ-1.4 מיליון עמודים של מסמכים. המאגר הדיגיטלי האפגני הוא אחד האוספים הדיגיטליים הגדולים בעולם הקשורים לאפגניסטן ואזורים הקשורים אליה, המורכב ממעל 1.7 מיליון עמודים של מסמכים בפשטו, פרסית ואנגלית.
דופרי חילקה את זמנה בין אפגניסטן לביתה השני בצפון קרוליינה.[11]
מוות
בעלה לואי נפטר בצפון קרוליינה ב-1989, זמן קצר לאחר שהכוחות הסובייטיים השלימו את נסיגתם מאפגניסטן.
דופרי נפטרה לאחר מאבק במחלה לא מוגדרת בקאבול, אפגניסטן, בגיל 89 בשנת 2017.[12] הנשיא אשרף ע'ני אחמדזאי והמנכ"ל עבדאללה עבדאללה הביעו את תנחומיהם. גאני הוסיפה כי ננסי "ראתה באפגניסטן את ביתה האמיתי והייתה מוכנה להיקבר בקאבול ליד קברו של בעלה".[13] הנשיא לשעבר חמיד כרזאי אמר "ננסי דופרי, בת אוהבת של אפגניסטן, כבר לא איתנו. אלוהים יברך את נשמתה." ו"אפגניסטן תשמור אותה בזיכרון חיבה."[14] ציור קיר גדול של דופרי צויר על קיר במרכז העיר קאבול, בירת אפגניסטן, לכבודה.[15]
בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ The first guide to Bamiyan was published in French in 1934 by Joseph Hackin, director of the Délégation archéologique française en Afghanistan, translated in German in 1939 (Paris, éditions d'art et d'histoire).
- ^ The Best American Magazine Writing 2015 by The American Society of Magazine Editors
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
קישורים חיצוניים
- קרן לואיס וננסי האטץ' דופרי
- מוזיאון תחת מצור: טקסט מלא מאת ננסי האטץ' דופרי
- שימור המורשת התרבותית של אפגניסטן: ראיון עם ננסי האטץ' דופרי
- (Nancy Dupree's love affair with Kabul בארכיון Wayback Machine (אורכב 06.03.2012))
- טקס פריצת דרך לספרייה חדשה באוניברסיטת קאבול: 25 ביולי 2009
- "
ננסי דופרי, בביצוע "Who is the Historian? A portrait of Nancy Dupree", סרטון באתר יוטיוב - מרכז אפגניסטן באוניברסיטת קאבול