ניפוץ (דטונציה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ניפוץ (באנגלית Detonation, "דטונציה") הוא תהליך פיצוץ מהיר במיוחד המלווה ביצירת גל הלם בחומר הבעירה, דבר שמזין את המשך הפיצוץ[1].

בניגוד לרוב סוגי הדלקים, שם החום שמשתחרר מהבעירה מתפשט ובכך משפעל את המשך הבעירה, בניפוץ גל ההלם שמתפשט משפעל את המשך הבעירה. לפיכך, תהליך ניפוץ הוא תהליך מהיר יותר ממהירות הקול, בניגוד לרוב תהליכי הבעירה שהם איטיים יותר ממהירות הקול. מהירות ניפוץ יכולה לנוע בין כמה קילומטרים בשנייה עד קרוב ל-10 קילומטר בשנייה (10,000 מטר לשנייה). מהירות הריאקציה המהירה בניפוץ מתאפיינית בכמה תכונות שהופכות אותה לייחודית[2]:

  • קצב החומר הנשרף מהיר פי 103 עד 108 מלהבה רגילה
  • קצב שחרור האנרגיה מהיר במיוחד, ויכול להגיע לסדר גודל של 1010 וואט לסמ"ר בחזית הניפוץ.
  • רוב מוחלט של האנרגיה המשתחררת עוברת ליצירת גלי לחץ בגודל של עשרות עד מאות אלפי אטמוספירות.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניפוץ בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ Explosions, Deflagrations, and Detonations, www.nfpa.org
  2. ^ Fickett & Davis, Detonation Theory and Experiment, Dover Publications, 2000