משל הגפן והשריגים
.jpg){kind=icon}
משל הגפן האמיתית (יוונית: ἡ ἄμπελος ἡ ἀληθινή hē ampelos hē alēthinē) הוא אחד ממשלי ישו, אלגוריה או מטפורה שסופרה על ידי ישו בברית החדשה. המשל מופיע בבשורת יוחנן ט"ו 1–17. משל הגפן האמיתית, מתאר את ישו עצמו כ"גפן" האמיתית ששריגיה מסמלים את תלמידי ישו, בעוד אלוהים מסומל כבעל הכרם.
הגפן כסמל לישראל בתנ"ך
ישנם מספר פסקאות בתנ"ך המתייחסות אל בני ישראל כאל גפן כך בתהילים פ' 16-8, ישעיהו ה' 7-1, ירמיהו ב' 21, יחזקאל ט"ו 8-1, יחזקאל י"ז 10-5, יחזקאל יט 4-1 והושע י' 1[1].
ישנם בקטעים בתנ"ך המשתמשים בגפן כסמל לעם ישראל, בהם מוצגת ישראל בחלק מהמקרים כנאמנה לאלוהים ובחלק אחר כסוררת וראויה לעונש חמור. הקטע מיחזקאל ט"ו 8-1 בפרט מדבר על עץ הגפן כחסר ערך כחומר גלם לעשיית כלי מלאכה ממנו, כאשר הנמשל הוא ממלכת יהודה המצויה במרי נגד אלוהים ולא מצייתת לדברו. ענף גפן שנכרת מהגפן הוא חסר ערך, אלא אם ישמש לבערה כחומר דלק. נראה שבמקרה זה, תיאור ענפי הגפן מתאים יותר לתלמידים מאשר להשוואה של ישו כגפן.
הקטע ביחזקאל י"ז 10-5 מכיל דימויים של גפן המתייחסים למלך מבית דוד, צדקיהו, אשר הומלך כמלך יהודה על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. צדקיהו כרת ברית עם מצרים והפר בכך את בריתו עם נבוכדנאצר (ולכן גם עם אלוהים), מה שגרם בסופו של דבר לנפילתו (יחזקאל י"ז :20-21). ביחזקאל י"ז 22–24 מתוארת נטיעת שתיל של שנלקח מצמרתו של עץ ארז, ענף אשר גדל והפך לעץ ארז גבוה ונישא, ניתן לראות דימוי של עץ זה כתיאור של המשיח באחרית הימים. מעניין ומשמעותי כי המשיח עצמו לא מתואר ביחזקאל י"ז כגפן, אלא כעץ ארז. דימוי הגפן - הצאצא מבית דוד מיועד כאן לאי ציותו של צדקיהו.
האם זה משל?
מספר סופרים כגון ברברה ריד, ארלנד הולטגרן, או דונלד גריגס מעירים על כך ש"משלים נעדרים באופן ניכר מבשורת יוחנן[2][3][4], על-פי האנציקלופדיה הקתולית, "אין משלים בבשורת יוחנן[5]. ולפי אנציקלופדיה בריטניקה, "כאן מלמד ישו ללא משלים מלבד שלוש "אלגוריות", שבבשורות הסינופטיות כן מוצגות כמשלים לעל עניין ודבר[6]." מקורות אלה מציעים שמוטב להגדיר אותם כדימוי (מטפורה) מאשר כמשל. עם זאת, סופרים מסוימים, בעיקר ז'אן קלווין[7],, התייחס לסוגיה זו כאל בעיית תרגום המונח הלטיני, שבדרך כלל מתורגם לאנגלית כ"משל".
סיפור המשל
בבשורת יוחנן ט"ו 1–17 נכתב המשל באופן הבא:
אָנֹכִי הַגֶּפֶן הָאֲמִתִּית וְאָבִי הוּא הַכֹּרֵם׃ 2 כָּל־שָׂרִיג בִּי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עֹשֵׂה־פְּרִי יְסִירֶנּוּ וַאֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פְרִי יְטַהֲרֶנּוּ לְהַרְבּוֹת אֶת־פִּרְיוֹ׃ 3 אַתֶּם כְּבָר מְטֹהָרִים בַּעֲבוּר דְּבָרִי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם׃ 4 עִמְדוּ־בִי וַאֲנִי בָכֶם כַּאֲשֶׁר הַשָּׂרִיג בַּל־יַעֲשֶׂה פְרִי מֵאֵלָיו אִם־לֹא יַעֲמֹד בַּגֶּפֶן כֵּן גַּם־אַתֶּם אִם־לֹא תַעַמְדוּ בִּי׃ 5 אָנֹכִי הוּא הַגֶּפֶן וְאַתֶּם הַשָּׂרִיגִים הָעֹמֵד בִּי וַאֲנִי בוֹ הוּא יַעֲשֶׂה־פְּרִי לָרֹב כִּי בִלְעָדַי לֹא תוּכְלוּן עֲשׂוֹת דָּבָר׃ 6 אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲמֹד בִּי הֻשְׁלַךְ הַחוּצָה כַּשָּׂרִיג וַיִּיבַשׁ וְיִלְקְטוּם וְיַשְׁלִיכוּם אֶל־תּוֹךְ הַאֵשׁ וְהָיָה לְבָעֵר׃ 7 אִם־תַּעַמְדוּ בִי וּדְבָרַי יִהְיוּ בָכֶם כְּכָל־מַה־שֶּׁחֲפַצְתֶּם אָז תִּשְׁאֲלוּ וְיֵעָשֶׂה לָכֶם׃ 8 בְּזֹאת נִכְבַּד אָבִי בַּעֲשֹׁוֹתְכֶם פְּרִי לָרֹב וִהְיִיתֶם לִי לְתַלְמִידִים׃ 9 כַּאֲשֶׁר אֲהֵבַנִי אָבִי אָהַבְתִּי אֶתְכֶם גַּם־אָנִי וְאַתֶּם עִמְדוּ בְאַהֲבָתִי׃ 10 אִם־תִּשְׁמְרוּ אֶת־מִצְוֹתַי תַּעַמְדוּ בְּאַהֲבָתִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַרְתִּי גַם־אֲנִי אֶת־מִצְוֹת אָבִי וְעָמַדְתִּי בְּאַהֲבָתוֹ׃ 11 אֶת־אֵלֶּה דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם בַּעֲבוּר תִּשְׁכֹּן שִׂמְחָתִי בָּכֶם וְתִהְיֶה שִׂמְחַתְכֶם שְׁלֵמָה׃ 12הִנֵּה־זֹאת מִצְוָתִי אֲשֶׁר תֶּהֱהָבוּן אִישׁ אֶת־אָחִיו כַּאֲשֶׁר אֲהַבְתִּיכֶם׃ 13אֵין אַהֲבָה רַבָּה מֵאַהֲבַת הַנּוֹתֵן נַפְשׁוֹ בְּעַד יְדִידָיו׃ 14 וְאַתֶּם אִם־תַּעֲשׂוֹּ אֵת אֲשֶׁר־אֲנִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם יְדִידַי אַתֶּם׃ 15 לֹא־אֶקְרָא לָכֶם עוֹד עֲבָדִים כִּי הָעֶבֶד אֵינֶנּוּ יֹדֵעַ אֶת־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֲדֹנָיו וְאָמַרְתִּי יְדִידַי אַתֶּם כִּי כָל־אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מֵאֵת אָבִי הוֹדַעְתִּי אֶתְכֶם׃ 16 לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי כִּי אִם־אָנֹכִי בָּחַרְתִּי בָכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פֶּרִי וּפֶרְיְכֶם יָקוּם וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלוּ מֵאָבִי בִּשְׁמִי יִתֵּן לָכֶם׃ 17 אֶת־אֵלֶּה אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לְמַעַן תֶּאֱהָבוּן אִישׁ אֶת־אָחִיו׃
פרשנות
ישו מתאר את עצמו במשל זה כגפן אמיתית (בניגוד לגפן סוררה - "סורי הגפן הנכריה" (ירמיהו ב' 21–22. "21 כִּי עַל-כָּל-גִּבְעָה גְּבֹהָה, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן, אַתְּ, צֹעָה זֹנָה. 22 אָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת; וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי, סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה"). אביו הוא אלוהים - הכורם (או בעל הכרם). השריגים-הענפים הם התלמידים והמאמינים, המצווים ומופקדים לעשות פרי, כלומר לייצר אשכולות ענבים וענבים. הדרך היחידה לעשות פרי טוב ולא "פרי באושים" (ישעיהו ה' 2: "וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים, וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים."), זה להיצמד לגפן, כלומר להיות כל הזמן צמוד לדבר אלוהים ולבשורת ישו, לציית למצוות ולתורה, כפי שהוא לימד, וכפי שהוא עצמו ציית לאביו, לאלוהים[8]. הוא מזהיר את שומעיו שכל מי שלא יעמוד בדברו, לא יציית, יגזם-יכרת מהגפן, הקשר שלו עם ישו יינתק, והוא עצמו יושלך להישרף באש. ואילו מי שיציית, ויקיים את מצוותיו, ויעמוד באהבתו, יוכל להתגבר על כל מכשול, וכל מה שיבקש בתפילה, כרצון אלוהים, יקבל. יתר-על-כן מעמדם ישתנה ממעמד עבדים למעמד של ידידים, ידידיו של ישו. המצווה המרכזית שישו ציווה היא לאהוב ולירוא את אלוהים, וכן לאהוב אחד את השני, כפי שהוא אהב את תלמידיו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
מדיה וקבצים בנושא משל הגפן והשריגים בוויקישיתוף המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.הערות שוליים
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ Barbara Reid, 2001 Parables for Preachers ISBN 0-8146-2550-9page 3
- ^ Arland J. Hultgren, 2002 The Parables of Jesus ISBN 0-8028-6077-X page 2
- ^ Donald L. Griggs, 2003 The Bible from scratch ISBN 0-664-22577-2 page 52
- ^ תבנית:Cite Catholic Encyclopedia
- ^ 1911 Encyclopædia Britannica/John, Gospel of St JOHN, GOSPEL OF ST,, 15 Encyclopædia Britannica vol, 1910-1911 ELEVENTH EDITION
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בשורת מתי ה' 17–20: 17 אַל־תְּדַמּוּ כִּי בָאתִי לְהָפֵר אֶת־הַתּוֹרָה אוֹ אֶת־דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים לֹא בָאתִי לְהָפֵר כִּי אִם־לְמַלּאת׃ 18 כִּי אָמֵן אֹמֵר אֲנִי לָכֶם עַד כִּי־יַעַבְרוּ הַשָׁמַיִם וְהָאָרֶץ לֹא תַּעֲבֹר יוֹד אַחַת אוֹ־קוֹץ אֶחָד מִן־הַתּוֹרָה עַד אֲשֶׁר יְקֻיַּם הַכֹּל׃ 19לָכֵן הָאִישׁ אֲשֶׁר יָפֵר אַחַת מִן־הַמִּצְוֹת הַקְּטַנּוֹת הָאֵלֶּה וִילַמֵּד אֶת־בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת כָּמוֹהוּ קָטוֹן יִקָּרֵא לוֹ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם וַאֲשֶׁר יַעָשֶׂה וִילַמֵּד אוֹתָן לָזֶה גָּדוֹל יִקָּרֵא בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃ 20 כִּי אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִם לֹא־תִהְיֶה צִדְקַתְכֶם מְרֻבָּה מִצִּדְקַת הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים לֹא תָבֹאוּ בְּמַלְכוּת הַשָׁמָיִם׃