משה פרנקפורט
הרב משה פרנקפורט (ה'תל"ב 1672 – כ"ו באב ה'תקכ"ב 15 באוגוסט 1762; במקור Moses Frankfurter, "משה פרנקפורטר", וכן Moses Ben Simon, "משה בן שמעון") היה מדפיס, מחבר ספרים, מתרגם ודיין בקהילת אמסטרדם.
ספריו זכו לתפוצה רחבה ובית הדפוס שהקים וניהל הצטיין באיכותו יוצאת הדופן.
ביוגרפיה
משה פרנקפורט נולד לרבי שמעון באמסטרדם בשנת תל"ב[1]. הקהילה האשכנזית באמסטרדם הייתה אז בתחילת דרכה. האשכנזים הופרדו מהפורטוגזים בשנת שצ"ו ומינו רב משלהם בשנת ת'. הקהילה הורכבה מפליטי גרמניה, ליטא ופולין ובגלל המגוון האתני היו בה סכסוכים רבים שהחמורים שבהם נפטרו על ידי הקהילה הפורטוגזית שהייתה גדולה ומאורגנת.
בשנת ת"ע פרצו ויכוחים בנוגע לסדרי המנהגים והנוסחים בבית הכנסת ונוצרו שני פלגים עוינים. נוספו לכך פיטורי רבי שמעון שמש, ידידו של רבי משה פרנקפורט מה שהחמיר את המצב[2]. בתוך זה הוא הסתכסך עם כמה בעלי בתים שמררו את חייו, ובהקדמתו לספר "זה ינחמנו" הוא מספר שאותם בעלי בתים "פריצי רשעי עמנו, חמסו גזלו הפשיטו בגדי החמודות מעלי עד כי ערום הציגוני מכל". אחרי מות אביו החליף אותו כדיין וכראש החברא קדישא[3].
בשנת ת"צ נפטר הרב אברהם ברלין ונתעוררה מחלוקת על מינוי רב חדש. בתצ"ג נבחר אב"ד אך המינוי בוטל מפני חילוקי דעות בין אהרן גוקס פולק[4] לבין רבי משה פרנקפורט ורבי יוסף בן עקיבא בר. בשנת תצ"ה הרשויות התערבו בסכסוך לאחר התייעצות עם הקהילה הפורטוגזית ונבחר לאב"ד רבי אלעזר רוקח מברודי. אהרן גוקס נסע להביא אותו ורבי משה פרנקפורט עם רבי יוסף בן עקיבא בר יצאו לאמסיפורט לקבל את פניו[3].
החיד"א כתב עליו בשם הגדולים:”מהר"ר משה פרנקפורט דיין בק"ק אמסטרדם. חיבר זה ינחמנו פי' המכילתא ובאר היטב על שו"ע ח"מ ושאר ספרים היה זקן מופלג ושמעתי שראה ע' נפש יוצאי ירכו, והוא הדפיס המקרא גדולה בדפוסו באמסטרדם עם כמה פי' נוספים וחיבר פי' מלוקט על כל המקרא ונדפס סביב למקרא הנזכר” (שם הגדולים, מערכת גדולים "משה פרנקפורט".)
תלמידו הידוע הוא ההיסטוריון הרב מנחם מן אמלנדר בעל "שארית ישראל" (אנ')[5]. נפטר בכ"ז באב תקכ"ב[6]. יש שסבורים כי בסוף חייו נדד לפרנקפורט ונפטר שם[7], אך משום שנקבר במוידרברג כמו רוב חברי הקהילה באמסטרדם[8], סביר להניח כי הוא נפטר באמסטרדם[9].
חיבוריו
בשנת ת"ס פרסם את ספרו "נפש יהודה"[10], פירוש על ספר המוסר "מנורת המאור" של רבי יצחק אבוהב. הפירוש התפשט בכל רחבי אירופה ונדפס בעשרות מהדורות.
בשנת תס"א תרגם רבי משה את מנורת המאור ליידיש, מה שגרם לספר להיות נגיש ופופולרי יותר מכל שאר ספרי המוסר. ובשנת תפ"א קיצר את הספר וקראו בשם "שבע פתילות", על משקל שבעת הפתילות שהיו שבמנורה על שמה קרוי הספר המקורי.
בשנת תע"ב פרסם את פירושו למכילתא "זה ינחמנו", ביאור למדני המשווה את המכילתא - בפלפולים - עם דעת הגמרא והראשונים. הספר קיבל את הסכמת הרב הספרדי של הקהילה, שלמה אאיליון אך לא את הסכמת הרב האשכנזי, החכם צבי, על אף שהיחסים ביניהם היו תקינים, ורבי משה אף נתן בעצמו הסכמה לספר עץ אבות של היעב"ץ בה הוא משבחו בעובדת היותו בן החכ"צ[11].
בין השנים תפ"ד - תפ"ז הדפיס את התנ"ך במהדורת "מקראות גדולות" בשם "קהלת משה" עם פירוש מעשה ידיו: "קומץ המנחה" על התורה, "מנחה קטנה" על נביאים ראשונים, "מנחה גדולה" על נביאים אחרונים ו"מנחת ערב" על כתובים. הספר חוט המשולש[12] מציין שמפאת איכותם של המקראות גדולות ונדירותם מחירם יקר ביותר.
בשנת תק"י הדפיס את "טוב לכת" על שו"ע יורה דעה אבל במשך השנים החיבור השתלב בתוך ה"באר היטב" ונבלע בו. כמו כן הוא חיבר "באר היטב" על חושן משפט שאף זכה להמלצת החיד"א מפאת היותו טוב יותר מהרגיל[13].
בשנת תע"ד קיצר את "ספר החיים" שחיבר אביו והוציאו בשם "שער שמעון". כמו כן החיד"א מזכיר פירוש לספרי שהוא חיבר[14].
בשנים תע"ד - תפ"ב הדפיס ר' אריה ליב מפפד"ם[15] את הש"ס במהדורת אמסטרדם-פפד"ם[16], ור' משה פרנקפורט היה המגיה של חלק מהמסכתות. לאחר שיצאו עליו רינונים שיש שיבושים בש"ס הוא התחייב להדפיס מחדש כל דף בש"ס שתימצא בו טעות גמורה[17]. בית הדפוס שהקים באמסטרדם בשנת ת"ף התפרסם באיכותו ובדיוק הספרים המודפסים בו. ואחד מהעובדים שם, היה רבי אברהם חיים בן צבי הירש בראדטברד(אנ').
קשריו המשפחתיים
משפחתו של הרב משה פרנקפורט הייתה מן המשפחות המיוחסות בפרנקפורט[18] ונמנו עליה בין השאר מהרשש"ך, רבי נתן אדלר והחת"ס[19]. אביו, רבי שמעון בן רבי ישראל, מגדולי גאוני פרנקפורט[20], היה תלמיד חכם וכתב את "ספר החיים" וספר "תנוי" על הטורים. הוא עבר מפרנקפורט לשווערין שבפולין גדול (כיום בגרמניה) ובשנת תט"ו ברח משם לאמסטרדם[21] שם התמנה לדיין וראש החברא קדישא.
החת"ס מזכירו פעמים רבות בשמות "דודי, "מורי זקני", "מר דודי זקני"[22]. אמנם החת"ם סופר נולד כשנה אחרי פטירתו ולכן לא למד אצלו, אבל כנראה למד מספריו או משמועות בשמו, וכן הוא מיוחס אליו או לאחותו. המהרשש"ך מכנה אותו "גיסי", וכנראה אשתו של מהרשש"ך, הרבנית חנה שאותה הוא מזכיר בהקדמה לספרו היא אחות אשתו של רבי משה, זאת על פי ההסכמה של מהרשש"ך ל"ספר החיים" שם הוא מכנה את רבי שמעון "מחותני". בנוסף, רבי משה היה מחותן עם רבי יהודה אשכנזי מטיקטין, יליד פרנקפורט, ועם רבי שלמה זלמן כהן בן רבי נתן בן דיין הקהילה רבי שמעון כהן. כנראה רבי נתן אדלר נצר למשפחת כהן זו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל בעריכת ד"ר מרדכי מרגליות בערך משה פרנקפורט עמ' 1144.
- יהודה ברילמן, ארץ מגורי אביו, ירושלים תשמ"ח במבוא. בפרט בעמוד 24.
- מבוא לספר שבע פתילות, הוצאת אורות חיים ירושלים תשנ"ה, מאת אברהם רבינוביץ.
- רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים, חלק ז' עמ' 174.
- אנציקלופדיה ישראלית אשכול ב', בערך על ר' מנחם מן אמלנדר, עמ' 918.
- נתן צבי פרידמן, אוצר הרבנים, בני ברק, עמ' 313, 412.
- אבריאל בר-לבב, תפיסת המות בספר החיים לרבי שמעון פרנקפורט (חבור לשם קבלת תואר דוקטור), ירושלים תשנ"ג, עמ’ 257-259.
- אברהם יהודה גולדראט, "מיעוט דמות של ספרים", קובץ תגים, ה, ירושלים, תשל"ה, עמ' 24-10.
קישורים חיצוניים
- מידע על משה פרנקפורט בקטלוג הספרייה הלאומית.
- משה פרנקפורט, קהלת משה חלק א', אמסטרדם, תפ"ד, באתר היברובוקס.
- משה פרנקפורט, קהלת משה חלק ב', אמסטרדם, תפ"ג, באתר היברובוקס.
- משה פרנקפורט, קהלת משה חלק ג, אמסטרדם, תפ"ד, באתר היברובוקס.
- משה פרנקפורט, קהלת משה חלק ד', אמסטרדם, תפ"ד, באתר היברובוקס.
- משה פרנקפורט, שבע פתילות, אמסטרדם, תפ"א, באתר היברובוקס.
הערות שוליים
- ^ כך נכתב במבוא לספרו "שבע פתילות" הוצאת "אורות חיים" י-ם תשנ"ה, וכן באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל בעריכת מרדכי מרגלית עמ' 1144, לעומת זאת, בספר "חוט המשולש" (של הרב שלמה סופר מברגסאס, הוצאה חדשה י-ם תש"ע עמ' ח' הערה ד', וכן בספרים שלקחו ממנו כגון שרשי מנהג אשכנז חלק ה' עמ' 501 וסיני כרך ח' עמ' רצט.) נולד בשנת תכ"ב 1662 ונפטר בן מאה. עם זאת, מידע זה סותר את האמור במצבתו, שם נכתב במפורש כי נפטר בהיותו בן תשעים.
- ^ יהודה ברילמן, ארץ מגורי אביו, ירושלים תשמ"ח, עמודים:11-12.
- ^ 1 2 יהודה ברילמן, ארץ מגורי אביו, ירושלים תשמ"ח, עמוד 24.
- ^ מי שהצר את צעדיו של החכם צבי באמסטרדם וגרם לו לעזוב.
- ^ עליו ראה בערכו באנציקלופדיה ישראלית אשכול.
- ^ יהודה ברילמן, ארץ מגורי אביו עמ' 24.
- ^ כך באנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל בעריכת מרדכי מרגלית וכן במבוא לספרו שבע פתילות.
- ^ יהודה ברילמן, ארץ מגורי אביו עמ' 24. הקבורה במוידרברג הייתה זכות של כל חבר קהילה באמסטרדם. שם עמ' 16.
- ^ גם החיד"א לא הזכיר את המעבר לפרנקפורט, והשמועה כי ראה ע' נפש מיוצאי חלציו יותר הגיונית אם נשאר בסוך ימיו באזור שבו הקים את משפחתו.
- ^ על שם אחיו שנפטר ערירי.
- ^ מה שמלמד על הערכה כלפי החכם צבי, ולכן לא סביר שהיה ביניהם סכסוך.
- ^ חוט המשולש החדש, י-ם תש"ע עמ' ח' הערה ד'.
- ^ שם הגדולים בערכו.
- ^ שם הגדולים מערכת ספרים אות ס' סוף הערך על "ספרי".
- ^ בן ר' יוסף שמואל מקראקא. מוזכר בשער של מסכתות הש"ס.
- ^ מבוא לתלמוד בבלי מהדורת "עוז והדר" עמ' ד' בתוך תלמוד בבלי עוז והדר מסכת ברכות.
- ^ רפאל נתן נטע רבינוביץ, מאמר על הדפסת התלמוד עמ' קז.
- ^ על הסתעפות המשפחה לענפיה השונים ראה סיני כרך ח' עמ' רצ"ט "משפחת סופרים".
- ^ לפי הספר חוט המשולש (החדש, ירושלים תש"ע, עמ' ח' הערה ד') החתם סופר נקרא גם על שמו.
- ^ נתן צבי פרידמן, אוצר הרבנים, בני ברק, עמ' 412.
- ^ יהודה ברילמן, ארץ מגורי אביו, ירושלים תשמ"ח, עמוד 27, וכן בהקדמתו ל"שבע פתילות".
- ^ לכל המקומות שהוא מוזכר בכתבי החתם סופר ראה שרשי מנהג אשכנז חלק ה' עמ' 501.