מרק קופיטמן

מרק קופיטמן

קובץ:Mark kopytman.jpg
חברים
פטירה	רחובות, ישראל

מרק קופיטמן (6 בדצמבר 1929 – 16 בדצמבר 2011) היה מלחין ומורה למוזיקה ישראלי.

קורות חיים

מרק רובימוביץ' קופיטמן נולד בקמנץ-פודולסק שבברית המועצות. בגיל צעיר החל לנגן בפסנתר וללמוד תאוריה. בשנת 1950 קיבל תואר דוקטור למוזיקה באקדמיה של מוסקבה, שם עבד אחר כך כמורה לתאוריה מוזיקלית. בהמשך עבד בהוראת מוזיקה באלמה-אטה, קזחסטן ובקישינב שבמולדובה. בין תלמידיו היה המלחין המלדובני אאוג'ן דוגה.

בברית המועצות כתב קופיטמן יצירות קאמריות ווקאליות, אך הלחין גם יצירות להרכבים גדולים כמו סימפוניה וקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. הוא כתב גם מוזיקה לתיאטרון ולקולנוע. כבר בברית המועצות שילב ביצירותיו יסודות אלאטוריים ושילב מבנים בעלי צורה מוגדרת (סטאבילה) עם מבנים בעלי צורה חופשית יחסית (מובילה). קופיטמן הלחין בתזמור רבגוני ומבריק והשתמש בכתיבתו באמצעים מודרניים.

בשנת 1972 עלה קופיטמן לישראל. התרשמותו מאירועי מלחמת יום הכיפורים מצאה ביטוי בקנטטה "שמש אוקטובר", לפי שיר של יהודה עמיחי, שקסם לו בשילוב בין ליריות לדרמטיות ובשפה המוזיקלית העשירה שלו. קופיטמן בנה את היצירה כשורה של אפיזודות והבליט את הניגודים שבשיר - מלחמה ואבל מול שמש, טבע וילדים - באמצעים מוזיקליים.

בישראל הכיר קופיטמן את הפולקלור היהודי. השפעת המסורת התימנית באה לביטוי כבר ב"קינה" לחליל סולו (1973), היצירה הראשונה שכתב בארץ. ביצירות הבאות שכתב לכלי סולו שונים אפשרויות טכניות חדשות ודרכי תיווי מתאימות וברורות. לכתיבתו אופייני מבנה אפיזודי, קטעים נפרדים הקשורים בנוסחאות צליליות או מקצביות. קופיטמן חותר ביצירתו לסינתיזה בין מסורת המוזיקה היהודית לבין האמצעים החדישים לביטוי המוזיקלי.

מרק קופיטמן היה פרופסור באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ראש החוג להלחנה ולתאוריה. הוא היה מלחין הבית הראשון של הקאמרטה הישראלית ירושלים והיה חבר בהנהלת איגוד הקומפוזיטורים ובהנהלת ארגון המוזיקולוגים בישראל. הוא חיבר כמה ספרי לימוד בנושאי מוזיקה שונים.

בן 82 במותו. נטמן ברחובות.

רשימה חלקית של יצירותיו

• "סיפור של אהבה" (1964); מחזור שירים למצו סופרן ופסנתר, למילים של סילביה קפוטיקיאן.
• "קאסה מארה" ("בית גדול"), אופרה, ללברית של ויקטור טלאוקה על פי מחזה של יונה דרוצה. ביצוע בכורה: קישינב 1967.
• רביעיית מיתרים מס' 3 (1969); ביצוע בכורה: ברית המועצות 1969.
• "שורות שלא נגמרו", מחזור שירים (1970); ביצוע בכורה: ברית המועצות, 1970.
• "קינה" לחליל סולו (1973).
• "שמש אוקטובר" מבוסס על מחזור שירים של יהודה עמיחי (1974)
• "קולות" לקול, חליל, טרומבון, כלי הקשה וכלי קשת (1975); ביצוע בכורה: עדי עציון ונגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח מנדי רודן
• "זה שער בלי חומה", לקול וללהקה קאמרית (1975); ביצוע בכורה: 1975. גם יצירה זו מבוססת על שיר של יהודה עמיחי וקשורה בשואה.
• "קונצ'רטו לתזמורת" (1976).
• "על אודות ניגון עתיק", רביעיית פסנתר (1977)
• "יומם ולילה יעלו בשחק", לסופרן ופנטומימה, חליל, חצוצרה, טרומבון וכלי קשת (1977); ביצוע בכורה עדי עציון, יורם בוקר, תל אביב 1977, למילים מתוך "מחברות עמנואל".
• "מונודרמה", מוזיקה לבלט ללהקת בת שבע (1975).
• "פריזמה", מוזיקה לבלט ללהקת בת דור (1976).
• "לקול הזכרונות" (1981); ביצוע בכורה: התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוח גארי ברתיני, עם גילה באשרי, 1982. ביצירה מרכזית זו במכלול יצירותיו משלב קופיטמן שיר אהבה תימני-יהודי אותנטי, בפי זמרת עממית.
• "זיסקינד פון טרימברג" (1982), אופרה ללברית של רחה פריאר על חיי מינזינגר יהודי מימי הביניים. האופרה היא שורה של סצנות קאמריות מחייו של זיסקינד, הקרוי על שם חברו מילדות, שהיה לברון פון טרימברג ולפטרונו של הזמר והמשורר היהודי.
• "מבנים משתנים" (1986), עשרים וארבעה פרלודים קצרים לפסנתר.
• "מכתבי יצירה" לקול וכלי קשת (1986), שלושה שירים על טקסט משיר עברי עתיק בתרגום לאנגלית.

פרסים ואותות הוקרה

• פרס ליסנקו מטעם משרד התרבות של אוקראינה, 1953
• פרס מטעם הרפובליקה מולדבה על הקנטטה "ארבעים שנה", 1966
• דיפלומה ממעלה ראשונה בתחרות לאופרה ובלט במוסקבה על האופרה קאסה מארה, 1971
• פרס התקליט הבינלאומי על שם קוסביצקי על היצירה התזמורתית "לקול הזכרונות", 1986
• פרס אקו"ם על מפעל חייו כיוצר, 1992
• פרס ראש הממשלה לקומפוזיטורים, 2002

לקריאה נוספת

• יהודה כהן, "נעימי זמירות ישראל", הוצאת עם עובד 1990

קישורים חיצוניים

• חנה ידור-אבני, הטרובדור היהודי, מעריב, 27 בינואר 1983
• נפטר המלחין מרק קופיטמן, באתר רשת ב' של קול ישראל, 16 בדצמבר 2011
• לירן גורקביץ', מארק קופיטמן: עוף מוזר בנוף הישראלי, באתר nrg‏, 14 במרץ 2013
• נעם בן זאב, היצירה הקלאסית ששיקפה את הלם המלחמה, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2013