מרינה ראטנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מרינה ראטנר
Марина Ратнер
Marina Ratner
צילום משנת 1988 בברקלי
צילום משנת 1988 בברקלי
לידה מוסקבה, רוסיה, ברית המועצות
שם לידה מרינה יבסייבנה רטנר

מרינה רַאטנֶררוסית: Марина Ратнер; באנגלית: Marina Ratner30 באוקטובר 19387 ביולי 2017) הייתה מתמטיקאית יהודייה אמריקאית ילידת רוסיה, פרופסור אמריטה לאנליזה מתמטית באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, כלת פרס אוסטרובסקי (1993) וחברת האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית.

קורות חיים

רקע משפחתי וראשית חייה

מרינה רטנר נולדה במוסקבה בירת ברית המועצות, בתם הצעירה של זוג אנשי מדע ורוח יהודים. סבה מצד אמה היה שרגא פייבל מרגולין, תלמיד חכם ומו"ל עברי ידוע שעלה לארץ ישראל בשנת 1933 מגרמניה. אמה, קציעה ראטנר-מרגולין (ראטנער-מארגאָלין; 1905–1999), הייתה משוררת יידית. אביה, יבסיי (יהושע) אידלביץ' ראטנר (Евсей (Иегошуа) Иделевич Ратнер;‏ 1900–1978), היה פרופסור לפיזיולוגיה של הצמח, מנהל המעבדה במכון לפיזיולוגיה של הצמח ע"ש ק"א טימיריאזב של האקדמיה למדעים של ברית המועצות במוסקבה. בימי זקנתם, בשנת 1973, עלו בני הזוג לישראל.[1]

בשנת 1956 התאפשר לראטנר, בעקבות הקלות במגבלות בנוגע למועמדים היהודים, להתקבל לפקולטה למתמטיקה של אוניברסיטת לומונוסוב בעיר הולדתה. בסיום לימודיה בשנת 1961 עבדה בקבוצת מחקר לסטטיסטיקה יישומית בניהולו של אנדריי קולמוגורוב, לרבות בתוכניות ההוראה שנועדו לתלמידי תיכון מחוננים במוסקבה.[2]

קריירה אקדמית

החל משנת 1965 עבדה ראטנר באוניברסיטת לומונוסוב תחת הדרכתו של יעקב סיני במסגרת עבודת הדוקטור שלה, "Geodesic flows on unit tangent bundles of compact surfaces of negative curvature" ("זרמים גאודזיים באגדי יחידה משיקים של משטחים קומפקטיים בעלי עקמומיות שלילית"). לאחר סיום הדוקטורט הייתה ראטנר עוזרת מחקר בבית הספר הפוליטכני במוסקבה. עקב הגשת בקשתה לאשרה לישראל, סולקה ממשרתה. בשנים 19711975 כיהנה ראטנר כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים ולימדה בתיכון ליד האוניברסיטה. בשנת 1975 היא קיבלה משרה באוניברסיטת ברקלי, וב-1982 קודמה בה לדרגת פרופסור.[3]

מרינה ראטנר נודעה במחקריה בתחום התורה האֶרגוֹדית. הישגה הגדול ביותר הוא הוכחת שלוש השערות קשורות של מ.ס. ראגונתן, ס.ג. דאני וגריגורי מרגוליס, בסדרה של ארבעה מאמרים שפורסמו בשנים 1990–1991. השערות אלו כיום ידועות בשם משפטי ראטנר (אנ'). שלושת המשפטים מאפיינים מסלולים זרימות אוניפוטנטיות במרחבים הומוגניים מבחינה טופולוגית, מידתית ומבחינת גבול ההתפלגות על המסלולים. למשפטי ראטנר יש שימושים רבים בתורת המערכות הדינמיות ובתורת המספרים. לדוגמה תוצאה מיידית שלהם היא השערת אופנהיים (אנ') (שהוכחה על ידי גריגורי מרגוּליס כמה שנים לפני הוכחת משפטי ראטנר).

לרטנר נולדה בת, אנה. מיכאל ביאלי, אחיין של מרינה ראטנר, הוא פרופסור למתמטיקה בפקולטה למדעים מדויקים של אוניברסיטת תל אביב.

פרסים ואותות כבוד

מבחר כתביה

לקריאה נוספת

Morris, Dave Witte., Ratner's theorems on unipotent flows, Chicago: University of Chicago Press, 2005, ISBN 0-226-53983-0

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרינה ראטנר בוויקישיתוף   המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.

הערות שוליים

  1. ^ אחותה יוליה (יהודית) פבלובנה רטנר-ביאליה (1935), כימאית, ובעלה ליאוניד, מהנדס אלקטרוניקה, היו מסורבי עלייה מ-1975. היא הייתה פעילה בתנועת הנשים מסורבות העלייה, והצליחה לעלות לישראל עם בן-זוגה ושני בניהם רק כעבור יותר מעשור, בפברואר 1988. בנה מיכאל בּיַאלי (אחיינה של מרינה ראטנר) הוא פרופסור במחלקה למתמטיקה טהורה באוניברסיטת תל אביב.
  2. ^ Marina Ratner (1938 - 2017), mathshistory.st-andrews.ac.uk (ב־English)
  3. ^ Larry Riddle, Marina Ratner, www.agnesscott.edu (ב־English)
  4. ^ John J. Carty Award for the Advancement of Science, www.nasonline.org (ב־English)
  5. ^ list of the main invited speakers and the titles of their lectures to the Congress, mathshistory.st-andrews.ac.uk (ב־English)