מרדכי זיסקינד מסטריא
רבי מרדכי זיסקינד סג"ל לנדא (ה'תקמ"ה, 1784 - י"ב בניסן ה'תרט"ו, 31 במרץ 1855) היה רב בעיר סטרי שבמחוז לבוב במערב אוקראינה, תלמידו של רבי אורי מסטרעליסק. נודע כאחד מגדולי הלוחמים בתנועת ההשכלה.[1]
ביוגרפיה
נולד בשנת תקמ"ה בעיר גאליגור לרבי יואל משה שהיה אב בית דין בעיירות גאליגור ולינסק. נקרא על שם סבו רבי מרדכי זיסקינד מרוטנבורג מחבר השו"ת "מהר"ם זיסקינד". למד תורה מאביו.
נישא לבריינדל בתו של רבי אברהם יוסף תאומים שהיה אב בית דין בבורשטין, ועבר לגור קרוב לחותנו. בשנות מגוריו בבורשטיין, נהג לנסוע לליסא ללמוד מפי רבי יעקב לורברבוים (בעל "נתיבות המשפט"), וללבוב, ללמוד מפי רבי יעקב משולם אורנשטיין (בעל "ישועות יעקב"). עובדת היותו חסיד לא הפריעה לו בקשריו עם רבו בעל "נתיבות המשפט", והוא אף זכה לכבוד אצלו.[2]
כן היה מתלמידי רבי אורי קלוגהופט מסטרעליסק וזכה להערכה ממנו[3], כן היה מתפלל בהתלהבות כדוגמת רבו.
הסתופף גם בחצרות רבי ישראל מרוז'ין ורבי מאיר מפרמישלן. רבנים שונים היו מספרים בשבחו ביניהם רבי חיים הלברשטאם מצאנז רבי דוד הגר מזאבלטוב ומחותנו רבי צבי הירש מרימנוב.[4]
אחר פטירת חותנו בשנת תקפ"ה נתמנה לכהן תחתיו ברבנות העיר בורשטין, לאחר מכן עבר לכהן ברבנות העיר סטאניסלאב. בשנת תקצ"ב אחרי פטירת רבי יעקב לורברבוים מילא את מקומו בעיר סטרי, שם נהג ברבנות ואדמורו"ת.
כן נמנה מתלמידיו של רבי יעקב יוקל הירש אב"ד ניימארקט מחבר ספר בית יעקב, ושל רבי יעקב אב"ד רימילוב, וכן של רבי בנימין זאב אב"ד ז'ימיגראד, שאלות שונות מגדולי דורו הופנו אליו והשיב תשובות בכל אזור גאליציה.
נפטר בשבת פרשת צו - שבת הגדול י"ב בניסן ה'תרט"ו, 31 במרץ 1855, ונטמן בבית הקברות העתיק בסטריא על יד ציון רבי יעקב לורברבוים. רבים עלו להתפלל על קברו עד השואה אז נחרש בית הקברות כולו ומקום ציונו לא נודע.
תורתו
העלה את חידושו תורתו על הכתב אך אלו אבדו בצוק העתים[5].
יסודות תורתו מובאים בין ספרי נכדו רבי נפתלי הירץ סג"ל לנדא אב"ד סטרעליסק, ובפרט בספרו 'אהבת ציון' על מגילת איכה, בהם עולה כי עיקר עבודתו הייתה עבודת האמת.
דברי תורתו ותולדותיו נלקטו בספר עטרת מרדכי.
צאצאיו
- רבי יואל משה סג"ל לנדא מיאברוב.
- רבי יוקל סג"ל לנדא אב"ד דוקלא.
- רבי מאיר סג"ל לנדא אב"ד בארשטין.
- מרת חיה סאשיא, זוגת רבי אריה לייבוש קאנער מרימנוב.
לקריאה נוספת
- הרב יקותיאל אריה קמלהאר, דור דעה: ארבע תקופות גאוני בתראי, פיעטרקוב, תרצ"ה[6], עמ' קפ"ו–קפ"ז
- מאיר וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה ג, עמ' 664