מרדכי אדלר
מרדכי אדלר (בהונגרית: Adler Mátyás; 9 באוקטובר 1915 – 7 במאי 2000) היה חבר בשומר הצעיר ובמהלך מלחמת העולם השנייה סייע לעשרות חברי תנועתו וליהודים אחרים לעבור את הגבול להונגריה, בשנת 2022 קיבל את אות המציל היהודי[2][3].
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| תאריך עלייה | 17 ביולי 1944 |
| בת זוג | הדסה אדלר (הדויג רוזנקרנץ) |
| צאצאים | אורי אדלר, עמיר (עמי) אדלר |
| פרסים והוקרה | אות המציל היהודי[1] |
ביוגרפיה
מרדכי אדלר נולד בעיר דונאיסקה סטרדה באוסטרו-הונגריה (כיום בסלובקיה) למשה ושרה אדלר. משפחתו הייתה אמידה, בעלת בית דפוס. בילדותו למד בחדר ובישיבה, בנוסף ללימודים בבית ספר הכללי ובתיכון. כשהיה בן 14 הורע מצבה הכלכלי של המשפחה עקב המשבר הכלכלי העולמי של 1929. בעקבות זאת עזב מרדכי את הישיבה והחל לעבוד בבית הדפוס המשפחתי. בנוסף, החל ללמוד את מקצוע הדפוס בברטיסלאבה.
מלחמת העולם השנייה
עם סיפוח העיירה להונגריה בבוררות וינה הראשונה התגברה בה האנטישמיות. ב-1942 החל גירוש היהודים שלא היו אזרחי הונגריה. בתקופה זו היה אדלר פעיל במחתרת החלוצית בהונגריה ועסק בהצלת עשרות רבות של יהודים והברחתם מאזור ברטיסלאבה לאזור בודפשט. ב-30 באפריל 1942 גילו הגרמנים את כתובתו, והוא נעצר על ידי המשטרה והובא לחקירה. הוא נחקר בעינויים על פעילותו כמבריח גבולות ובחשד להיותו קומוניסט, עקב הימצאות מטפחת אדומה בתיקו. על אף העינויים הקשים שעבר שתק אדלר בחקירתו. הוא שוחרר אך נעצר שוב כעבור כמה ימים בדרך למרכז של השומר הצעיר בבודפשט ונחקר במשך ארבעה ימים ולילות. אביו נלקח לחקירה אף הוא, אך לא ידע פרטים כיוון שלא היה שותף פעיל בהברחות. השניים נפגשו כעבור כמה ימים בבית המאסר. למרות ההלשנות נגדו, ביניהם שמש בית הכנסת, הגרמנים האמינו לו מאחר שעמד זמן רב בעינויים, שבמהלכם נקרע עור התוף באחת מאוזניו, ולא סיפר דבר על פעילות חברי התנועה.
אדלר היה האחרון מחברי התנועה שנעצר, והוא הועבר יחד עם אביו למחנה גאראן (הו') שם אוזנו קיבלה טיפול מרופא יהודי שהיה בין העצורים. הוא שהה במחנה כ-3 חודשים, במהלכם עבד בשדה במחקלאות ולמד עברית מרופא פולני שלימד אותו ואת חבריו. כעבור 3 חודשים הועבר למחנה קומארום שהכיל כ-500 אסירים יהודים בלבד, שם הועבד בעבודת כפייה. אדלר, שהיה למוד ניסיון ממחנה גאראן הדריך את האסירים האחרים איך לשרוד ולאכול גם אם האוכל לא כשר. הוא שהה במחנה כשנה ושוחרר עקב החורף לשלושה חודשים. לאחר שלושה חודשים, חזר אל המחנה ושהה בו עד קיץ 1943. בשלושת החודשים מחוץ למחנה נפגש מדי יום ראשון עם חברי המחתרת בהרים בזכות ניירות אריים מזויפים בהם החזיק.
לאחר מכן הועבר לנמל בודפשט ועבד שם בסבלות. בנמל התקיימה מעין אוטונומיה יהודית שניהלה את החיים של האסירים. בימי ראשון היה מתגנב החוצה מהנמל ונפגש עם חברי המחתרת למרות האיסור החמור. אז הוא קיבל את הכינוי "תלך", שמשמעותו הייתה לדידם 'בא והולך'. כינויו המחתרתי נגזר מכך, "תלך מתיאש".
המצב נהיה גרוע יותר עם כניסת הגרמנים להונגריה במרץ 1944 (מבצע מרגרטה) ונהיה קשה יותר לברוח ולהיפגש עם חברי המחתרת. הקשר איתם נעשה דרך בת דודתו אילונה באום שיכלה להסתובב בחופשיות מכיוון שהייתה בלונדינית. ביולי 1944 הוחלט שהוא צריך לברוח במסגרת פרויקט להברחת יהודים מהונגריה לרומניה ב"מבצע טיול".[4] אדלר קיבל מסמכים מזויפים חדשים עם השם שליסל.[5] בתחנת הרכבת חיכה לו ולשניים מחבריו רפי בנשלום, ממנהיגי המחתרת, ומסר להם את כרטיסי הרכבת. בגבול רומניה חיכה להם איכר הונגרי שהעביר אותם את הגבול לרומניה. הם בחרו מקום בו הרכבת לבוקרשט מאטה עקב סיבוב מסוכן וקפצו עליה. בבוקרשט הצטרף לנוספים שחיכו לעלות לארץ ישראל.
מבוקרשט, אדלר נשלח לנמל קונסטנצה בים השחור ומשם היה אמור להפליג באחת הספינות של המוסד לעליה ב'. הוא היה מיועד להפליג ב-3 באוגוסט בספינה בשם מפקורה (שבהמשך נודע לו שהוטבעה על ידי פגזים מצוללת גרמנית ורק 5 מנוסעיה ניצלו). הוא פגש במקרה אדם שאדלר העביר מסלובקיה להונגריה ובתור הכרת תודה קיצר לו את התור והעלה אותו על האונייה קזבק שהפליגה ב-6 ביולי האונייה עגנה כעבור יומיים באיסטנבול, שם התקבלה על ידי אנשים מהקהילה היהודית במקום. מטורקיה הנסיעה הייתה ברכבת דרך סוריה ולבנון עד למעבר ראש הנקרה.
ארץ ישראל
לאחר הגיעו לגבול נעצר על ידי הבריטים וב-17 ביולי 1944 הועבר למחנה עתלית בו שהה כשבועיים עד להגיעו לקיבוץ העוגן. בקיבוץ הכיר את אשתו הדסה לבית רוזנקרנץ, שעלתה לארץ כמה שנים לפניו. הם עזבו את הקיבוץ במאי 1946 ועברו לתל אביב, שם נישאו ביוני של אותה השנה. באוקטובר 1946 עבר הזוג לחולון.
שירות צבאי
אדלר הצטרף לארגון ההגנה והיה חבר פעיל עד פירוקו. במלחמת השחרור צורף לחטיבת אלכסנדרוני. בשנת 1948, בהיותו בשירות פעיל, שבר את ידו והועבר מתפקיד לחימה לתפקיד של תומך לחימה בסדנת הרכב החטיבתית. השתתף גם במבצע קדש כאיש מילואים. שירת מספר שנים במילואים בדפוס הצבאי ואחר כך בהג"א (לימים פיקוד העורף).
קריירה
לאחר שעזב את הקיבוץ החל לעבוד במקצוע הדפוס. בתחילה עבד בשני בתי דפוס בתל אביב ובשלב מאוחר יותר החל לעבוד בעיתון ההונגרי "אוי קלט". בשנת 1952 פתח בית דפוס שהיה ידוע בהדפסות המיוחדות בעזרת מכונה ייעודית שהובאה מארצות הברית. התמחותו המיוחדת הייתה בתחום הייעול המשרדי בתקופה טרם המצאת המחשב.
אדלר עבד בבית הדפוס עד פרישתו לגמלאות בגיל 81. עם יציאתו לגמלאות התמסר לתחביב שפיתח בעשר השנים האחרונות לחייו, הכנת תמונות תבליט בשיטה שפיתח.
שיוך מפלגתי
בנערותו היה חבר בתנועת המזרחי. לאחר התרחקותו מהדת הצטרף לשומר הצעיר. בארץ ישראל המשיך להיות חבר במפלגת פועלים השומר הצעיר עד לאיחודה בשנת 1948 עם התנועה לאחדות העבודה פועלי ציון, איחוד שהביא להקמת מפ"ם. בשנות ה-50, הצטרף למפלגה הפרוגרסיבית. בהמשך הוא תמך במפלגה הליברלית הישראלית והיה שייך לזרם המרכזי במפלגת גח"ל.
חיים אישיים
היה נשוי להדסה (הדוויג Hedwig) לבית רוזנקרנץ. הזוג התגורר בחולון ונולדו להם שני ילדים. אדלר נפטר מקריש דם במוח ונקבר בחלקת ההגנה בבית העלמין הדרום בחולון.
קישורים חיצוניים
- עדותו של מרדכי אדלר, הקלטה ותמלול באתר יד ושם.
- הקלטת עדות של מרדכי אדלר ביד ושם - YouTube
- מרדכי אדלר, באתר העמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה
- מרדכי אדלר באתר של ד"ר אברהם חולי, יהודים שהצילו יהודים בשואה
- מרדכי אדלר בספרו של משה גרומב, יהודים שהצילו יהודים בשואה
- מרדכי אדלר באתר Jews Rescued Jews during the Holocaust
- מרדכי אדלר באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- אדלר מטיאש (מרדכי) בילקוט מורשת מס' 57 עמ' 158
- יהודים שהצילו יהודים בשואה - המרכז העולמי של בני ברית והוועדה להוקרת גבורתם של המצילים היהודים בשואה
- ספר הזיכרון לקהילת דונאסרדאהלי
- דונסרדהי (Dunaszerdahely) באנציקלופדיה של הגטאות
הערות שוליים
- ^ טקס הענקת אות המציל היהודי
- ^ מרדכי אדלר, באתר הגבורה
- ^ תעודת אות המציל היהודי למרדכי אדלר
- ^ הטיול, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
- ^ מרדכי אדלר באתר מעפילים