מצודת ערימה
 | |
| שריד למצודת ערימה, סוריה | |
| מידות | |
|---|---|
| אורך | כ-300 מטרים |
| גובה מעל פני הים | 171 מטרים |
| היסטוריה | |
| עשוי מ | אבן בזלת, אבן גיר |
| נבנה | ראשית המאה ה-12 |
| ננטש | הרבע האחרון של המאה ה-13 |
| סוג | מצודה צלבנית, אתר ארכאולוגי |
| מיקום | |
| מדינה | סוריה |
|
(למפת סוריה רגילה) | |
מבט מצפון-מערב[1]
מצודת עַרימָה (גם עֻרַימָה; בערבית: قلعة العريمة[2]) היא מצודה צלבנית בצפון-מערב סוריה, כ-20 ק"מ מדרום-מזרח לטרטוס, שהשתייכה לרוזנות טריפולי. לא נערכו בה חפירות ארכאולוגיות ולא פעולות שימור, והיא עומדת בשממונה.
מיקומה ותולדותיה
המצודה בנויה על רכס רמתי מבודד, ברום 171 מ' מעל פני הים, הצופֶה אל הכניסה לעמק נהר אברש. המצודה ממוקמת מצפון לדרך המוליכה מחומס לחוף הים ועוברת בשקע חומס (אנ') (צר') שבין הרי אנסריה בצפון להר הלבנון בדרום. המצודה נועדה להגן על שפלת בֻּקַיְעָה ובכך גם על הדרך שבין טריפולי לטרטוס, שני המרכזים של רוזנות טריפולי הצלבנית.
האזכור הראשון של מצודת ערימה במקורות היסטוריים הוא מן התקופה הצלבנית. המצודה נבנתה מן היסוד במאה ה-12 בידי רמון השני, רוזן טריפולי (צר'), נינו של רמון הרביעי, רוזן טולוז (רמון דה סן ז'יל), ממנהיגי מסע הצלב הראשון, ודוד-רבא של רוזן טולוז אלפונס ז'ורדן, שהגיע למזרח באביב 1148 במסע הצלב השני. אלפונס ז'ורדן מת בפתאומיות חשודה בקיסריה סמוך לנחיתתו בעכו, ורמון רוזן טריפולי נחשד כשותף בסילוקו מחשש שהוא בא לתבוע לעצמו את רוזנות טריפולי. ברטרן, בנו של אלפונס ז'ורדן, התבצר אחרי מות אביו במצודת ערימה. רמון רוזן טריפולי קרא לעזרתו את השליט הסלג'וקי נור א-דין זנגי,[3] וזה הטיל מצור על המצודה בסתיו 1148. היא נפלה בידיו, וברטרן נשבה למשך אחת עשרה השנים הבאות, עד ששוחרר בהתערבות הקיסר הביזנטי מנואל קומננוס. ההיסטוריון המוסלמי אבן אל-את'יר אמר על ברטרן שהוא כאותו "היען שהלך למצוא קרניים וחזר בלא אוזניים".[4]
המוסלמים לא החזירו את המצודה לרוזן טריפולי, וגם לא איישו אותה בעצמם, אלא פעלו לפירוקהּ. בשלב כלשהו היא חזרה לידי הצלבנים ושוקמה, ושוב נכבשה ב-1167 בידי נור א-דין. רעידת האדמה של 1170 גרמה בה להרס גדול, ופשיטה מוסלמית ב-1171 מצביעה על כך שהיא אוישה בידי הנוצרים. צלאח א-דין פסח עליה ב-1188 כשהתכונן לכיבוש קראק דה שבלייה.[5] המצודה עברה לידי מסדר הטמפלרים בשלהי המאה ה-12, ואולי בראשית המאה ה-13.
אין ידיעות על המוצאות אותה בהמשך. ככל הנראה הוחזקה ברשות הטמפלרים עד סילוקם בידי הממלוכים. לפי מקור מוסלמי המצודה שופצה בתקופה שבה שהה לואי התשיעי, מלך צרפת, בממלכת הצלבנים וחיזק את ביצוריה.[6] ייתכן שמצודת ערימה נכבשה בידי בייברס בדומה לקראק דה שבלייה ולשסטל בלאן שנפלו לידי הממלוכים ב-1271. ייתכן שנכבשה בידי קלאוון במערכה על טריפולי ב-1284. מאז נעזבה כליל. לא ידוע על שימוש בה בתקופת העות'מאנים.
תיאור המצודה
באתר מצודת ערימה לא נערכו חפירות ארכאולוגיות מסודרות, והסקרים לא הראו ממצאים המעידים על יישובים קודמים למאה ה-12. הראשון שסקר את המצודה היה תומאס אדוארד לורנס, לימים "איש ערב", שסייר במקום בקיץ 1909 ואת ממצאיו מסר בתזה שהגיש באוניברסיטת אוקספורד על מבצרי הצלבנים בלבאנט.[7] מחקרו ראה אור בדפוס ב-1936, אחרי מותו, תחת הכותרת "Crusader Castles".[8] בסביבות 1928 נסקר האתר על ידי היסטוריון אמנות ימי הביניים פול דשאן (Deschamps), והתוצאות פורסמו בדפוס רק ב-1973.[9]
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 נערך במקום סקר על ידי האדריכל והארכאולוג מילר-וינר (Müller-Wiener) שפורסם ב-1966 בגרמנית ובתרגום לאנגלית בעת ובעונה אחת.[10]
אתר ערימה, מבחינת החוקרים, היה שולי למבצר קראק דה שבלייה שעמד בראש מעייניהם. הסקרים היו שטחיים והניבו תוכניות שונות זו מזו לא במעט. מתוכן עולה כי מכלול הביצורים הקיף שלושה מתחמים נפרדים המשתרעים זה בצד זה ממערב למזרח לאורך רכס רמתי.[11] אורך המכלול כ-300 מטר ורוחבו המרבי 80 מטר. המתחמים מופרדים בחפירים חצובים. במתחמים המערבי והמרכזי, שהיו ככל הנראה חצרות בלבד ללא ביצור מרכזי, כמעט שלא נותרו שרידים נראים לעין, פרט לעקבות של חומות ומגדל מרובע יחיד בפינה הצפונית-מערבית של המתחם המרכזי. המתחם המזרחי הוא המצודה המבוצרת גופה הבנויה במתכונת קסטרום, שאורכו ממערב למזרח 76 מטר ורוחבו מצפון לדרום כ-45 מטר. היא מוקפת בחומות ובמגדלים הבולטים מהן, בהם מגדלי פינה. בצמוד לחומה הצפונית שרדו מבנים מקורים בקמרונות חביתיים. מגדל גדול חלש על הכניסה למבצר באמצע חזיתו המערבית. שרידי המצודה מצביעים על שני שלבי בנייה: הישן, המאופיין באבן בזלת, מיוחס לראשית המאה ה-12. ואילו השלב השני, המאופיין באבן גיר, מתוארך לסוף המאה ה-12 או לראשית המאה ה-13.
קשר עין התקיים בין מצודת ערימה למצודת עכּאר בדרום ולשסטל בלאן (אנ') בסאפיתא שבצפון, ומשם לרשת המצודות הצלבניות, ארווד וטרטוס שעל חוף הים בצפון-מערב, שסטל רוז' בדרום-מערב וקראק דה שבלייה בדרום-מזרח.
לקריאה נוספת
- T. E. Lawrence, Crusaders Castles, 1936 (1988), pp. 71–73
- Hugh Kennedy, Crusader Castles, Cambridge University Press, 1994, ch. 4, pp. 68–74
- Adrian J. Boas, Archaeology of the Military Orders, Routledge, 2006, pp 118–121, 224–225
קישורים חיצוניים
- Maxime Goepp, Benjamin Saintamon, Arima (Syrie, Comté de Tripoli), 2005 (בצרפתית)
הערות שוליים
- ^ 1 2 ארכיב המכון הצרפתי למזרח התיכון (Institut français du Proche-Orient)
- ^ להבדיל מהעיירה ערימה (אנ') בחבל כורדיסטן הסורית בצפון המדינה
- ^ Hugh Kennedy, Crusader Castles, Cambridge University Press, 1994, pp. 70–71
- ^ The Chronicle of Ibn al-Athir for the Crusading Period from al Kamil fi'l Ta' rikh, Part 2: The Years 541–589/1146–1193 (The Age of Nur al-Din and Saladin), Routlege, An Ashgate Book, 2016, 22–23
- ^ Kennedy, 1994, p. 73
- ^ Kennedy, 1994, pp. 138–139
- ^ "The Influence of the Crusades on European Military Architecture to the end of the Twelfth Century"
- ^ הספר נדפס מחדש ב-1988 במהדורה מוערת בעריכת הארכאולוג דניס פרינגל (אנ'), שהתמחה בתקופה הצלבנית
- ^ Paul Deschamps, Les Châteaux des Croisés en Terre Sainte III: La Défense du Comté de Tripoli et de la Principauté d' Antioche: Étude Historique, Geographique, Toponymique et Monumentale, Paris: Librairie Orientaliste Paul Geuthner, 1973, pp. 313–316
- ^ Wolfgang Müller-Wiener, Castles of the Crusaders in the Holy Land, on Cyprus and in the Aegean, London, 1966
- ^ התיאור מושתת על חיבורו של החוקר הישראלי אדריאן בועז: Adrian J. Boas, Archaeology of the Military Orders, Routledge, 2006