מפלוקווין
-mefloquine.svg) | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
| [(R*,S*)-2,8-Bis(trifluoromethyl)quinolin-4-yl]-(2-piperidyl)methanol | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| לריאם®, מפאקווין® | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C17H16F6N2O |
| מסה מולרית | 378.318 |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 85%, נטילת התרופה לאחר מזון מגדילה את הזמינות הביולוגית ב-40% |
| מטבוליזם | חילוף חומרים נרחב בכבד על ידי CYP3A4 |
| זמן מחצית חיים | 21-22 ימים |
| הפרשה | בעיקר בדרכי מרה, צואה ואחוז קטן בשתן (1.5%-9%) |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | תרופת מרשם |
| קטגוריית סיכון בהריון | B |
| דרכי מתן | P.O כדור לבליעה. |
| מזהים | |
| קוד ATC | P01BC02 |
| מספר CAS | 53230-10-7 |
| PubChem | 40692 |
| ChemSpider | 37171 |
מפלוקווין (באנגלית: Mefloquine), הידוע בשמות מסחריים נוספים כמו לריאם (Lariam), היא תרופה המשמשת למניעה ולטיפול במחלת המלריה.
היסטוריה
מפלוקווין פותחה לראשונה על ידי צבא האמריקני בשנות ה-70 של המאה ה-20 ונכנס לשימוש רחב בשנות ה-80. היא כלולה ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי. כמו כן, היא זמינה כתרופה גנרית, מה שהופך אותה לנגישה לאוכלוסיות רחבות.
שימוש רפואי
מפלוקווין משמשת בדרך כלל כאמצעי מניעה נגד מלריה, בעיקר באזורים שבהם המחלה נפוצה. השימוש בה יכול להתחיל לפני החשיפה, כטיפול מונע, וממשיך לאחר מכן בזמן השהות באזור סיכון למלריה. בנוסף, היא יעילה בטיפול במקרים של מלריה קלה עד בינונית. אך עם זאת, לא מומלצת למקרים של מלריה קשה עקב יעילות מוגבלת.
טיפול מונע (פרופילקטי) למלריה
מפלוקווין שימושית למניעת מלריה והיא אחד ממספר תרופות אנטי-מלריה שמומלץ על ידי מרכזי מניעת מחלות (CDC) של ארצות הברית, וגם גם על ידי החברה האמריקאית למחלות זיהומיות. מפלוקווין נלקח בדרך כלל לשבועיים לפני נסיעה לאזור עם סיכון למלריה.[1]
טיפול מחלים (תרפויטי) למלריה
מפלוקווין משמש כטיפול למלריה מסוג P.falciparum הרגישה לכלורוקווין או העמידות של הפלזמודיום, ונחשב כאפשרות נוחה למלריה P. vivax לא עמידה בכלורוקווין.[2][3] אך לא מומלצת למקרי מלריה קשים, במיוחד מלריה מסוג P.falciparum, מפלוקווין אינו יעיל עבור טפילים בשלב הכבדי של מסלול חייהם, ואנשים החולים במלריה של P. vivax צריכים לטפל בתרופה שנייה שיעילה לשלב זה, כמו פרימאקווין.[3]
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של מפלוקווין כוללות הפרעות במערכת העיכול, כמו הקאות ושלשולים, כאבי ראש, הפרעות שינה ותגובות עור כמו פריחות. כמו כן, תופעות לוואי חמורות יותר עשויות לכלול בעיות נפשיות ארוכות טווח כמו דיכאון, הזיות וחרדה. לכן, מומלץ להיות זהירים, בעיקר במקרים של אנשים עם היסטוריה של בעיות נפשיות או אפילפסיה.
בטיחות במהלך הריון
מחקרים מציינים כי מפלוקווין נראה כבטוח לשימוש במהלך הריון והנקה. אף על פי שבדומה לכל תרופה אחרת, יש להעריך ולנהל את השימוש בה תחת פיקוח מקצועי של מקצועי הבריאות.[1]
מחקרים מראים כי מפלוקווין הוא בטוח ויעיל לשימוש על ידי נשים בהריון לאורך כל אורך ההריון,[4] והוא משמש באופן נרחב למטרה זו.[5] נראה כי מפלוקווין אינו מהווה סיכון לעובר,[5][6] ואינו מעלה סיכון ללידה מוקדמת או הפלות.[7] בהשוואה לפרוטוקולי מניעתי למלריה אחרים, אולם, ייתכן כי מפלוקווין יכול לגרום ליותר תופעות לוואי אצל נשים שאינן בהריון.
בטיחות במהלך הנקה
מפלוקווין גם בטוחה לשימוש במהלך ההנקה,[4] עם זאת, הוא מופיע בחלב האם ברמות נמוכות.[1][3]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 3 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).