מות יעקב וקבורתו
מות יעקב וקבורתו הוא סיפור מקראי המופיע בפרשת ויחי שבספר בראשית (פרקים מ"ט ונ'), המתאר את מות יעקב בארץ מצרים, חניטתו וקבורתו במערת המכפלה שבארץ ישראל.
רקע
לאחר מכירת יוסף ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, ירדו יעקב ובניו למצרים, וקיבלו שם אדמה בארץ גושן עקב היותם רועי צאן והיות ארץ גושן מקום מרעה.
לאחר שבע עשרה שנה מירידת יעקב למצרים, בגיל 147, קרבו ימיו למות. הוא ברך את בני יוסף ואת בניו, וציווה את יוסף להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, לקבורה במערת המכפלה.
מותו וקבורתו
וַיְכַ֤ל יַעֲקֹב֙ לְצַוֺּ֣ת אֶת־בָּנָ֔יו וַיֶּאֱסֹ֥ף רַגְלָ֖יו אֶל־הַמִּטָּ֑ה וַיִּגְוַ֖ע וַיֵּאָ֥סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
כשנפטר יוסף ציווה את רופאי מצרים לחנוט אותו. לאחר ארבעים יום של גמר החניטה ושלושים יום נוספים של בכי במצרים יוסף ביקש מפרעה לקיים את שבועתו לאביו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל. כשפרעה אישר לו, יוסף עלה לקבור את אביו עם כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו חוץ מטפם וצאנם ובקרם שהשאירו בארץ גשן. הוא לקח עמו גם רכב ופרשים והמחנה היה "כבד מאד".
הם הגיעו עד גרן האטד שנמצא בעבר הירדן ועשו שם מספד גדול מאוד ואבל שבעה ימים. על שם המספד הזה הכנענים יושבי הארץ קראו את שם המקום "אבל מצרים".
לאחר ההספד בניו נשאו אותו לארץ כנען וקברו אותו במערת המכפלה שאברהם קנה לאחוזת קבר מעפרון החתי.
וַיִּשְׂא֨וּ אֹת֤וֹ בָנָיו֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ בִּמְעָרַ֖ת שְׂדֵ֣ה הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר קָנָה֩ אַבְרָהָ֨ם אֶת־הַשָּׂדֶ֜ה לַאֲחֻזַּת־קֶ֗בֶר מֵאֵ֛ת עֶפְרֹ֥ן הַחִתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃