מגש פו פו
מגש פוּ פוּ (באנגלית: Pu pu platter) הוא מגש של אוכל סיני או הוואי אמריקאי[1] המורכב ממבחר מתאבנים קטנים.
מאפיינים
במגש ה-פו פו מוגשים בשר ופירות ים על פי רוב. הת'ריליסט (אנ') (אתר מדיה מקוון המסקר אוכל, שתייה, נסיעות ובידור). כינה את מגש ה-פו פו "שילוב של אוכל סיני שהפך לאמריקאי, בסגנון מסורת הוואי ואוכל ברים".[2]
מגש ה-פו פו הוצג כנראה לראשונה למסעדות ביבשת ארצות הברית על ידי דון ביץ' (אנ') בשנת 1934.[1] מאז הוא הפך לסטנדרט ברוב המסעדות בעלות נושא פולינזי כמו Don's ו־Trader Vic's.[3][4] ההתייחסות המודפסת המוכרת ביותר למגש פו פו המוגש במסעדה סינית היא משנת 1969.[5] מאוחר יותר, סוגים אחרים של מסעדות השתמשו ב"מגש פו פו" כדי, לתאר מגש שילוב מתאבנים.
עם זאת, מגשי פו פו קשורים כיום יותר למסעדות סיניות אמריקאיות.[6][7] מגש פו פו טיפוסי, כפי שנמצא במטבח הסיני האמריקאי, כולל מתאבנים כמו אגרולים, ספייר ריבס, כנפי עוף, אצבעות מחזה עוף, רוטב טריאקי, שיפוד בשר בקר, וונטונים מטוגנים, שרימפס מטוגן, או רנגון סרטנים.
מקור ואטימולוגיה של הוואי
בשפת הוואי, pū-pū מציין רליש, מתאבן, קנפה או ארוחת מתאבנים. הכוונה במקורה הייתה ל"דג שריון", אך התייחסה גם לחתיכות קטנות של דג, עוף או בננה המוגשת עם קאוה (סוג עלה) ושעועית.
במטבח הוואי
מאז כניסתם של בתי אוכל ושתייה מסחריים בהוואי, מגשי ה-pū-pū היו ונשארו בתעריפים סטנדרטיים במוסדות הקולינריים של האיים. למוסד אוכל המגיש "פו פו-ים כבדים" יהיה לרוב שולחן מזנון עם מגשי חימום או שולחנות חימום מלאים בעוף, ירקות טמפורה, שרימפס, פוקי (דג נא חתוך ומתובל), שיפודים קטנים של בשר או עוף טריאקי, סושי ועוד "מאכלי אצבע" דומים. מוסד המגיש "פו פו קל" בדרך כלל יציע רק את המאכלים הקרים כגון פוקי, סושי וירקות. כמה מוסדות קולינריים יגישו פו פו גם לשולחן.
במטבח הפולינזי ביבשת
בשיאה של שיגעון ה"טיקי-בר" (מקום לשתיית משקאות חריפים לפי נושא המגיש קוקטיילים משוכללים, במיוחד משקאות מעורבים על בסיס רום) בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, פרסם הניו יורק הראלד טריביון מספר מאמרים הנוגעים לפתיחה ולאווירה של אחת המסעדות הראשונות בנושא הוואי בעיר ניו יורק, לואו 400, ברחוב ה-57 מזרח. בזמן פתיחת המסעדה ב-1957, מגשי פו פו נחשבו לחלק מחגיגת הלואו.[8] מגש טיפוסי במוסד הזה כלל צדפות אפויות, רומאקי, שרימפס ולה (שרימפס מטוגן טבול בבלילת קוקוס), כנפי עוף, אגרולים, ספייר ריבס ועוד.[9] המתאבנים הוגשו על "סוזן עצלן" (שולחן עגול מסתובב) עשויה מעץ ומצויד בתנור קטן שנדלק בלבני פחם".[8] מתכונים לחלק מפריטי ה-פו פו פורסמו מאוחר יותר בהרלד טריביון בשנת 1960.[10]
במסעדות איטלקיות
מסעדות איטלקיות בניו אינגלנד עשויות להציע "מגשי פו פו איטלקיים". בהתאם למוסד הקולינרי, הפלטות עשויות להכיל רק מתאבנים, כגון מקלות מוצרלה, קציצות, נקניקיות, מקלות לזניה וקלמרי,[11] או שהם עשויים להכיל מנות קטנות של מנות פסטה שונות, כגון ספגטי, לזניה, מניקוטי ורביולי.[12] [13] [14]
לקריאה נוספת
- המטבח הסיני אמריקאי
- המטבח של הוואי
- דים סאם
הערות שוליים
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite news"