מארט רישאר
מארט רישאר,[1] לבית בטנפלד[2] (בצרפתית: Marthe Richard; 15 באוגוסט 1889 – 9 בפברואר 1982) הייתה פוליטיקאית ומרגלת צרפתייה.[2] היא פעלה לסגירת בתי בושת בצרפת בשנת 1946.[3]
ביוגרפיה
רישאר עבדה בנאנסי, כשוליית חייט בגיל 14. בשנת 1905 החלה לעסוק בזנות. לאחר שחייל האשים אותה בכך שנדבק ממנה בעגבת, היא נאלצה לעזוב לפריז, שם פגשה, בשנת 1907, את הנרי ריצ'ר, ומאוחר יותר נישאה לו. ריצ'ר היה תעשיין עשיר[4] שעבד בלה האל.
בשנת 1912, בעלה קנה לעצמו מטוס, והיא הטיסה אותו לראשונה בשנת 1913. היא טענה אז בעיתונות ששברה את השיא הנשי בטיסה מלה קרוטוי לציריך. היא למעשה הטיסה את המטוס רק לבורגון, ומשם הוא נשלח ברכבת לאזור הכפרי של ציריך, והיא הטיסה אותו לציריך.[5] עם זאת, השיא החדש אושר. בשנת 1914, היא השתתפה בהקמת "L'Union patriotique des aviatrices françaises" ("האיגוד הפטריוטי של הטייסות הצרפתיות"). כמזכירת האיגוד, לצד כרמן דמדוז, הגזברית שלו, היא דרשה את הזכות לתרום למאמץ המלחמתי כטייסת, אם כי השלטונות סירבו לכך.[6]
ריגול
בעלה מת במלחמת העולם הראשונה ב-1916. היא הפכה למרגלת תחת קפטן ז'ורז' לאדו, הודות לקשריה עם המאהב שלה, אנרכיסט רוסי צעיר. כחלק מתפקידיה, היא הפכה לפילגשו של פון קרוהן, הנספח הימי של הצי הגרמני במדריד. בשובם לצרפת, היא גילתה שקפטן לאדו היה סוכן כפול, והוא נעצר.
היא נישאה לתומס קרומפטון בשנת 1926. הוא היה המנהל הכספי של קרן רוקפלר, ופטרון השיקום של הטריאנון הקטן. כאשר הוא מת באופן בלתי צפוי בשנת 1928 בז'נבה, היא עברה לבוג'יבל.
לאחר ששוחרר מהכלא, והוחזר לתפקיד המפקד, פרסם קפטן לאדו את הזכרונות הבדיוניים שלו ב-1930. הפרק על מרתה ריצ'רד, מרגלת בשירות צרפת, היה בעיקר המצאה. היא תבעה מחצית מהתמלוגים העצומים, והחלה לכתוב את זיכרונותיה. תחת השם הבדוי "ריצ'רד", היא פרסמה את רב המכר, "חיי כמרגל בשירות הצרפתי" (שעובד לסרט ב-1937), והפכה מיד לגיבורת צרפת. תחת לחץ תקשורתי, אהובה אדואר הריוט, ראש ממשלת צרפת דאז, העניק לאלמנה גברת קרומפטון את לגיון הכבוד לענייני חוץ.
במהלך מלחמת העולם השנייה, אומץ לבה זכה להערצה בצרפת, והיא הייתה שנואה בגרמניה. היא התקרבה לחברים מסוימים של הגסטפו, כולל פרנסואה ספיריטו.[7]
קריירה פוליטית
ב-1945, כ"גיבורת שתי המלחמות", היא נבחרה למועצת העירייה של הרובע הרביעי[8] מטעם התנועה הרפובליקנית העממית. כשהיא הואשמה בתביעה של 300,000 פרנק עבור שחרורו של בוגד גרמני מורשע, המוניטין שלה הציל אותה. כמו כן, הסתירות הרבות בעדותה עוררו ספקנות בקרב אנשים מסוימים.
כאשר מפלגתה רצתה להוציא את הזנות מחוץ לחוק, היא ניסתה לשכנע את מועצת העירייה, אך הם סירבו. ואז, ב-13 בדצמבר 1945, היא הציגה את תוכניתה לסגירת בתי בושת ברובע הרביעי. ההצעה התקבלה, והם נסגרו תוך שלושה חודשים. מעודדת, היא החלה במסע למיגור הזנות בכל צרפת.[9][10]
ב-9 באפריל 1946 הציג מרסל רוקלור, שר המדינה, את דו"ח הוועדה על האוכלוסייה ובריאות הציבור, והגיע למסקנה שסגירת בתי הבושת היא הכרח. פייר דומינג'ון הציע הצעת חוק למטרה זו. הצעת החוק, הידועה כיום בשם La loi Marthe" Richard", התקבלה בקולות מפלגתה ובשיתוף המפלגה הנוצרית-דמוקרטית והקומוניסטים.
ב-13 באפריל 1946 כ-1,400 בתי בושת נסגרו, בהם 180 בפריז. בתי בושת רבים הוסבו לבתי מלון, שהזונות המשיכו להשתמש בהם. זנות עדיין הייתה חוקית, אם כי מעשים רבים סביבה נעשו בלתי חוקיים.
מחלוקת על שאלת הלאום
מחלוקת סביב הלאום שלה עלתה ב-1948. היא הייתה בריטית מנישואיה לתומס קרומפטון (החזרתה נדחתה ב-1937). לפיכך, בחירתה הייתה בלתי חוקית, וכך גם ההצבעות שבהן השתתפה.
בינתיים, עורך המגזין "לה קראפואיו", ז'אן גלטייר- בואסייר, גינה את שירותיה לאומה, והאשים אותה במעורבות בפשע מאורגן, בהברחת תכשיטים ובטיוח על פשעים.[11] המפקח על הבטיחות הלאומית, ז'אק דלרו, בירר את ההאשמות, ומצא אותן כשקריות ב-1954.[12] היא נקראה "La Veuve qui clôt"[13] (משחק מילים על Veuve Clicquot) על ידי אנטואן בלונדין.
קישורים חיצוניים
- מארט רישאר, באתר "Find a Grave" (באנגלית) המזהה לא מולא ולא נמצא בוויקינתונים, נא למלא את הפרמטר.
הערות שוליים
- ^ An adaptation of her first husband, Henri Richer
- ^ 1 2 בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite book"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ On December 19, 1945, in Le Canard enchaîné, Pierre Bénard wrote, "Il n'y a pas d'électricité. Il n'y a pas de charbon. Il n'y a pas de vin. Il n'y a pas de pommes de terre et les sinistrés attendent toujours un toit... Fuyant ces déprimants débats, les conseillers municipaux parisiens ont consacré deux longues séances à discuter de la suppression des maisons closes. Mme Marthe Richard, l'espionne bien connue a ouvert le débat!" (English: "There is no electricity. There is no coal. There is no wine. There are no potatoes, and the disaster victims are without shelter... Fleeing these depressing times, the Parisian municipal councillors devoted two long meetings to the removal of brothels. Mme Marthe Richard, the famous spy, began the debate!"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"
- ^ בתהליכי בנייה "תבנית:Cite web"